صدور الترجمة العربية لروايتي "تشحلة وحزقيل" / פורסם תרגום לערבית לרומן שלי "צ'חלה וחזקל"

ביום שלישי לפני שבועיים (ה-19.1.2016) הודפס ספרי "צ'חלה וחזקל" בקהיר בתרגום לערבית, תרגם אותו מעברית לערבית נאאל אלטוח'י, והוא ראה אור בהוצאת "אלכותוב ח'אן" (الكتب خان) לקראת יריד הספרים הבינלאומי השנתי בקהיר (בין ה-27.1 ל-11.2).
אם יש דבר כזה קריירה ספרותית – ולא נראה לי שיש – זה השיא של הקריירה הספרותית שלי.
כדי להגשים את החלום להיות סופר ערבי הייתי זקוק לתיווך של מתרגם, שישיב את הסיפור הזה, המתרחש בירושלים אבל זוכר את בגדאד, המתרחש בעברית אבל זוכר את הערבית, אל האותיות הערביות, ואל הוצאת ספרים ערבית שספריה יוכלו להגיע גם לבגדאד שלנו. והנה הרגע הזה מתרחש, השבח לאל.

ואני מבטיח שהתרגום עולה על המקור.
על הכריכה: סבי וסבתי, עזרא גחטן (קחטאן) ולואיז (עליזה) לבית סגמן ביום חתונתם בבגדאד בשנת 1939, יחד עם שושבינים.
בערבית נוספה כותרת משנה:
"بغداد في القدس, بابل في أورشليم"
"בגדאד באלקודס, בבל בירושלים".

على مغلف الكتاب: صورة لجد وجدة ألموج بيهار بيوم زواجهما في بغداد عام 1939.
على مغلف الكتاب: صورة لجد وجدة ألموج بيهار بيوم زواجهما في بغداد عام 1939.

 

اذا كانت لي مسيرة أدبية، فهذه هي قمة مسيرتي الأدبية. لكي أحقق حلمي بأن أصبح كاتباً عربياً كنت بحاجة لوساطة مترجم يعيد هذه القصة التي تحدث في القدس ولكن تتذكر بغداد، تحدث بالعبرية ولكن تتذكر العربية، الى الأحرف العربية والى دار نشر عربية تستطيع كتبها الوصول أيضاً الى بغدادنا.

על התרגום באתר העוקץ בערבית (אללסעה), במגזין אל-ע'ד המצרי, בהודעה לעיתונות של הוצאת "אל-כותוב ח'אן" עם צאת הספר, בדיון על הנורמליזציה באתר "אל-אינפיראד", תגובתו של הסופר המצרי צלאח עיסא על תרגום הספר, תגובתו של המתרגם נאאל אלטוח'י על הדיון על הנורמליזציה, רשימותיו של נאאל אלטוח'י על היחסים בין העברית לערבית שקדמו להוצאת תרגום הספר, והרשימות באתר מדא מצר, ובתרגום לאנגלית של הרשימות, ועל הפרסום במצרים במדור הספרות של וויינט.

הפוסט של נאאל אלטוח'י עם צאת הספר:

ولإن الفقي لما يسعد تجيله عشوتين ف ليلة، وصحيح ان امبارح كان اليوم اللي ابقى اب لاول مرة، مع دليلة، اللي دخلت فيومها التاني من كام ساعة، لكن كمان امبارح صدرت اول رواية عبرية اترجمها في حياتي. تشحلة وحزقيل צ'חלה וחזקל لألموج بيهار، عن دار الكتب خان، الرواية بلا مبالغة سحلتني وراها سنتين (ويمكن اكتر) وانا بقراها وانا بترجمها وانا بشتغل على المسودات. وبلا مبالغة هي واحدة من اجمل الاعمال الادبية اللي قريتها بالعبرية، واكترهم بالنسبالي كشفا للعلاقات بين العبرية والعربية، وبين الله والإنسان، بين لغة الله ولغة الإنسان.
من حوالي تلات سنين بالظبط، سنتين إلا يومين، (ودا بجملة العلامات اللي بتحاصرني الايام دي) كنت باقرا ف الرواية، وواصل عند التلت، ويوم اتنين وعشرين يناير 2013 لفتت نظري فقرة منها فترجمتها وشيرتها على الفيسبوك. الرابط على اول تعليق. الفقرة من اكتر جزء مسيس في الرواية، وبتيجي على لسان "الناشط السياسي" اللي صحيح انه غشيم ومش حساس كأغلب النشطاء السياسيين، لكن عنده فهم غير شائع اطلاقات لمين احنا ومين هما. وانا بكتب دلوقتي "احنا" و"هما" مابابقاش متأكد مين احنا ومين هما.
لسنتين كاملين قعدت اشتغل على الرواية الساحرة والرايقة دي، وادور على مقابل عربي، وان كان غير شائع، لكل كلمة عبرية. لسنتين كاملتين وصلت لفهم اكبر لحقيقة تداخل اللغتين. انا بحب ألموج جدا، وباعتبره اخويا اللي مولود في منطقة تانية وف لغة تانية، وبحب الرواية دي جدا، والرواية دي أنقذتني نفسياً فعلا بعد تلاتين يونيو، زي ما قلت في سلسلة مقالاتي عن علاقتي بالعبرية، لكن كمان انقذتني في فترة انقطاع الكتابة. مش ناس كتير، لما مابيلاقوش حاجة يكتبوها، يلاقوا كتاب ذهبي زي دا ويترجموه، فيحسوا انهم بيكتبوه.
بالمناسبة، الرواية احد تيماتها هي الزوجان اللي بينتظروا ولادة بنتهم الاولى.
وشكر خاص لاحمد شافعي اللي شير الغلاف مع تعليق ساحر واكتر دلالة من اي حاجة تانية على امبارح بالنسبالي، تشحلة وحزقيل ودليلة. طبعا هو بالنسبالي، الموضوع مختلف شوية صغيرة. وسامحني يا شافعي، وسامحني يا ألموج، مش بإيدي، الموضوع دليلة وتشحلة وحزقيل. انتوا هتفهموني اكيد.

ההודעה לעיתונות של הוצאת "אלכותוב ח'אן":

قامت دار نشر الكتب خان بطباعة رواية "تشحلة وحزقيل" للكاتب ألموج بيهار وترجمة نائل الطوخى من اللغة العبرية إلى العربية قبيل معرض القاهرة الدولى للكتاب، والذى من المقرر أن يبدأ فى 27 يناير وينتهى فى 10 فبراير المقبل، ومن جانبها أكدت كرم يوسف، مدير دار الكتب خان التى أصدرت ترجمة رواية "تشحلة و حزقيل" أن المعيار فى اختيار الموضوعات أن تكون جيدة، مؤكدة أن فكرة التطبيع أصبحت أكلاشيهات. والمعروف أن ألموج بيهار شاعر وأديب وناقد إسرائيلى ولد عام 1978 ترجع أصوله من ناحية الأم إلى بغداد بالعراق و من ناحية الأب إلى أسطنبول بتركيا ويقيم فى القدس، و صدر له ايضا مجموعة انا من اليهود عام 2008 و خيط معقود من اللسان عام 2009 و حصل وفاز فى مسابقة القصة هآرتس قصيرة عن قصته ("أنا واحد من اليهود")التى ترجمت الى العربية على يد محمد عبود ، و نشرت فى مجلة الهلال المعروفة عام 2006، ولدت اهتماما كبيرا فى مصر والعالم العربى، تلقت بيهار جائزة برنشتاين للشعر (2010)، وجائزة رئيس الوزراءللادباء العبريين (2010)، وأعد رسالة الدكتوراه عن المنشدين اليهود بالعبرية والعربية اليهودية فى القرن العشرين فى بلدان العالم الإسلامى.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה צ'חלה וחזקל | 4 תגובות

הרומן הבא של דורית רביניאן

לפני שבוע וחצי סערה הארץ בעקבות החלטת המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך שלא לאשר את הכרעת הוועדה המייעצת למשרד החינוך בענייני תוכניות לימודים להכניס את הספר "גדר חיה" של דורית רביניאן לרשימת ספרי הרשות לתלמידים הלומדים חמש יחידות ספרות בנימוק כי: "נוער בגיל ההתבגרות נוטה לרומנטיזציה ואין לו, בהרבה מקרים, את הראייה המערכתית הכוללת שיקולים של שמירת הזהות של העם ומשמעות ההתבוללות… גם בחינוך הממלכתי רבים מההורים יתנגדו באופן חריף לכך שבנם/בתם ילמדו את הרומן… יחסים אינטימיים ובוודאי האופציה הפתוחה של מיסודם באמצעות נישואין והקמת משפחה – גם אם אינה יוצאת לפועל בסיפור – בין יהודים ושאינם יהודים נתפסים בקרב קהלים גדולים בחברה כאיום על הזהות הנפרדת".

עתה מתברר כי באופן מקרי הרומן הבא של דורית רביניאן, שאותו היא מסיימת לכתוב בימים אלו, עוסק בפקידה יהודיה-אשכנזיה בכירה במשרד החינוך הישראלי, המנהלת רומן מלא אשמה עם צעיר גרמני-נוצרי, נכד לקצין נאצי, אשר בדיוק בשיאו של הרומן צריכה להכריע לגבי קבלתו לתכניות הלימודים של ספר המתאר רומן בין יהודיה-מזרחית לבין פלסטיני-מוסלמי, ומחליטה לפסול אותו כדי לטהר עצמה מן האשמה על מערכת היחסים שהיא מנהלת.

אך מיד עם פסילת אותו רומן מתוכנית הלימודים, המתרחשת מוקדם בספר, נתקפת הפקידה הבכירה במשרד החינוך הישראלי פרנויה שכל הנשים היהודיות הכשרות בארץ מחוזרות על ידי גרמנים וערבים: "אחרי שהסתיימה ישיבת הוועדה והודעתי על הכרעתי לפסול את הספר שבתי הביתה. הוא המתין לי בבית, על השולחן סעודה שהכין במו ידיו ובקבוק פתוח של יין אדום. אכלנו בשתיקה אך לא נגעתי ביין שידיו מזגו. כשפנה אל המיטה נכנסתי אל המקלחת לשטוף הכל, והתעכבתי שעה ארוכה כדי שאכנס אל בין הסדינים כשהוא כבר ישן. סוף סוף לילה שקט, ללא חלומות וללא סיוטים. קמתי בבוקר ואכלנו בשתיקה, וכל אחד יצא אל מכוניתו בדרך אל עבודתו. כיוון שלא יכולתי עוד לשמור על הקשר בינינו בסוד התקשרתי מן הדרך לחברתי הטובה".

בשיחתה עם חברתה מגלה הגיבורה כי גם לה היה רומן עם צעיר גרמני בעת ביקורה בברלין שנתיים קודם לכן. באותו הערב נפגשות השתיים יחד עם חברות נוספות בפאב תל-אביבי, והן מגלות כי כל אחת מהן, למעט אחת, קיימה יחסים אינטימיים עם מי שאינם יהודים, ובעיקר עם גרמנים וערבים. החברה היחידה אשר עדיין לא קיימה יחסים אינטימיים עם גבר שאינו יהודי מחוזרת על-ידי רופא השיניים שלה, גבר ערבי המבוגר ממנה בחמש שנים, ומראה לחברותיה את התכתבות הווטאספ שלה עם הרופא, המבקש להזמין אותה לסוף-שבוע במלון בחיפה. היא מבקשת את עצתן כיצד לנהוג, והדמעות שהן בכו עד כה, מן האשמה על הקשרים שהן ניהלו עם אותם גברים לא יהודיים, מתחלפות בחיוכים ובצחקוקים שבהם ממליצות החברות כיצד לקדם את הרומן.

הפקידה הבכירה במשרד החינוך הישראלי שוקעת בשיחה ביום הבא בעבודתה עם יושב-ראש הוועדה המייעצת למשרד החינוך בענייני תוכניות לימודים, כדי ליישר ביניהם את ההדורים. מן השיחה היא לומדת שלמעשה כל הגברים היהודים והנשים היהודיות בספרות העברית ניהלו קשרים אינטימיים עם גרמנים, ערבים וגויים אחרים, מאברהם אבינו והגר, יוסף הצדיק ואָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן און, משה רבנו וציפורה בת יתרו כהן מדיין ובועז ורות המואביה, דרך ביאליק ב"מאחורי הגדר" עם נוח היהודי ומרינקא הגויה ושאול טשרניחובסקי שבחייו ממש נשא לאישה אישה נוצריה, ועד עמוס עוז ב"מיכאל שלי" עם חנה גונן וחלומותיה על אהובים ערבים, א. ב. יהושע ב"המאהב" עם דאפי הנערה היהודיה ואהבתה לנעים הנער הפלסטיני וסמי מיכאל ב"חצוצרה בוואדי" עם הודא הערביה-נוצריה ואהבתה לאלכס הרוסי-יהודי.

הפקידה הבכירה מתבלבלת מריבוי זה של יחסים אינטימיים בין גיבורי הספרות העברית היהודיים לגיבורי הספרות העברית הלא-יהודים, ואף בין סופרי הספרות העברית היהודים לבין לא-יהודים, ומחליטה לפרוש מעבודתה במשרד החינוך ולכתוב על כך דוקטורט פורץ דרך, בחוג לספרות עברית שעל הר הצופים. את הדוקטורט היא כותבת על רקע התערערות יחסיה עם הצעיר הגרמני-נוצרי, ואין היא מצליחה להכריע על עתיד יחסיהם. לאחר הגשת הדוקטורט פורצת שערורייה תקשורתית כאשר "אם תרצו" תובעים לסלק את הדוקטורט מעודד ההתבוללות מספריית האוניברסיטה, ולהדיח את המרצה שהנחה את כתיבת העבודה.

עיתונאית חרוצה המגלה כי הפקידה הבכירה מבצעת התבוללות בעצמה, באופן יומיומי, חושפת פרשה זאת בעיתון, ובעקבות כך נערכות הפגנות של ארגון להב"ה מול בית הפקידה הבכירה מדי ערב. באחד הלילות אחד הלפידים מהפגנת להב"ה נזרק אל חלון ביתה של הפקידה הבכירה, והצעיר הגרמני-נוצרי מוצא את מותו, והסיפור מגיע אל סופו: "יצאה לאט מן הדירה, שעכשיו כבר התרוקנה מאנשי מכבי אש ומגן דוד אדום ששהו בה שעה ארוכה, וירדה אל הרחוב, שעדיין חסמו אותו ניידות משטרה. בפינת הרחוב עדיין עמדו שלושה אנשים שניהלו מדי ערב הפגנה נגד ארגון להב"ה, ועתה הדליקו נרות נשמה. ניסתה לבכות ולא הצליחה, היה זה מוקדם מדי או מאוחר מדי, לא ידעה. נזכרה שכבר חמש שנים לא שוחחה עם אמה ניצולת השואה שיחה של אמת, כיוון שלא רצתה לספר לה על אהבתה לנכדו של הקצין הנאצי, ועתה היא יכולה לשוחח עמה. טלפנה וענתה לה האם מיד, ואף על פי שלא ידעה דבר מפרטי סיפור אהבתם בחמש השנים האחרונות, ידעה הכל. חמימות מילאה את השיחה בין שתיהן, וחשה הפקידה הבכירה, על אף רגש הבושה שמנע ממנה להודות בכך, ועל אף הכאב שצריכה היתה לחוש על מות אהובה, ששבה אל משפחתה".

באופן חתרני, יהיה זה למעשה הרומן הראשון של דורית רביניאן שיעמיד במרכזו גיבורה אשכנזיה.

 

פורסם בשיחה מקומית ב-11.1.2016.

פורסם בקטגוריה סיפורים | עם התגים , , , | 2 תגובות

שש הערות על "תוגת הליברלים"

קרלו שטרנגר במאמר בעיתון הארץ ביום שישי האחרון, החליט ש"הליברלים הישראלים הם הציבור המקופח ביותר במדינה" (במהדורה הדיגיטלית מדברת הכותרת על "שמאל") ומבקש אוטונומיה לציבור הליברלי, ובדרך מערבב בין תופעות שונות ולכן לא מצליח לזהות כלל את הבעיה ולא להציע פתרון:

1. קרלו שטרנגר מדבר על התחזקותן של אתנוצנטריות, לאומנות, מיליטריזם וגזענות בחברה הישראלית – אשר למעשה בלטו בציונות מראשיתה, ובלטו במדינת ישראל מתקופת בן-גוריון והממשל הצבאי, אך היתה תחושה בקרב ציבור מסויים שהן יעברו נורמליזציה, בעיקר בשנות התשעים בעידן אוסלו, תקוות שנכזבו עם רצח רבין ועלייתו של ביבי – והנה הכיבוש ממשיך ואיתו האתנוצנטריות, הלאומנות, המיליטריזם והגזענות – אך שטרנגר לא מזכיר כלל את ההקשר ההיסטורי של הציונות, הבן-גוריוניזם והכיבוש כאשר הוא מדבר על אלו, תוך העמדת פנים שהם נוצרו רק בתקופת נתניהו.

2. לא במקרה קרלו שטרנגר מדבר על "ליברליזם" ולא על "שמאל", ומאפיין כמייצגיו את "מרצ" (שמאל מתון), המחנה הציוני (מרכז) ו"יש עתיד" (ימין) – ולא מונה את "הרשימה המשותפת" כי מה לו ולציבור הערבי – וזאת כאשר "יש עתיד" ישבה עד לפני רגע בממשלת נתניהו והיתה שותפה לחקיקה אנטי-דמוקרטית, ושותפה כעת לרדיפה את "שוברים שתיקה", וגם מפלגת העבודה ולבני היו שותפים לממשלות ליכוד, ולא הציעו ברית לציבור הערבי, ומאגפים לא פעם את ביבי מימין.

3. לא במקרה קרלו שטרנגר מדבר על ליברלים ומתכוון למעשה לחילונים – כאשר החילון היה כוח הכפייה השליט במדינת ישראל בין 1948 ל-1977 במערכות הממשלתיות ובחינוך (גם כשהדת היתה נוכחת – הציונים החילונים היו זקוקים לדת ולגורמים דתיים כדי להגדיר את האתניות היהודית, באין להם דרך אחרת להגדירה) – וממשיך להיות גורם מרכזי במרחב הציבורי ובתרבות עד היום, אך אכן נמצא בנסיגה ובמגננה.

4. לא במקרה קרלו שטרנגר מדבר על ליברלים ומתכוון לאשכנזים, ולכן הוא מונה את יאיר לפיד וציפי לבני כחלק מן הציבור הליברלי ולא את משה כחלון, אף על פי שאין הבדלים מהותיים בין עמדותיהם מבחינה ליברלית (כלומר שלושתם עושי דברו של ביבי בתוך ממשלתו, וקצת מבקרים אותו מבחוץ, לעיתים משמאל ולעיתים מימין, לפי מזג האוויר) – אשכנזים היו רוב בישראל זמן קצר מאוד: מ-1949 בעקבות הנכבה הם הפכו לרוב בקרב אזרחי ישראל, ובסוף שנות השישים הסתיים הרוב שלהם עם העלייה הנרחבת של יהודים מן העולם הערבי, המוסלמי והעות'מאני – אבל הם המשיכו את ההגמוניה שלהם עוד זמן רב לאחר מכן, ולמעשה עד ימינו, תחת שלטונו של ראש הממשלה האשכנזי-חילוני ה-12 של מדינת ישראל (והגבר ה-11) – וכיום ההגמוניה שלהם בסכנה בעיקר בשדה התרבותי – אך עדיין יש להם שליטה בשדות הכלכלי והפוליטי.

5. לא במקרה קרלו שטרנגר מדבר על ליברלים ולא מדבר על כלכלה – כי הליברלים שלו הם גם ניאו-ליברלים שנהנים מהמבנה הכלכלי של החברה הישראלית, ומהפערים המתרחבים שבין העשירונים – וכך על פי שטרנגר "הליברלים הישראלים הם הציבור המקופח ביותר במדינה" בזמן שהם הציבור העשיר ביותר, בעל הנגישות הגבוהה ביותר לאפשרויות חינוך, תעסוקה ותקשורת.

6. בלי הקשר היסטורי המכיר בשורשים של האתנוצנטריות, הלאומנות, המיליטריזם והגזענות בציונות, ובבן-גוריוניזם, ורק אחר-כך בכיבוש ובימין הפוליטי – אי אפשר יהיה ליצור כאן מרחב דמוקרטי. בלי ברית עם הציבור הערבי בישראל, אשר סבל מחקיקה אנטי-דמוקרטית הרבה לפני "חוק העמותות" – אי אפשר יהיה ליצור כאן מרחב דמוקרטי. בלי ברית עם הציבורים המסורתי והחרדי, וחלקים בציבור הדתי אשר אינם מקבלים עליהם את האידיאולגיה האנטי-דמוקרטית של "הבית היהודי" – אי אפשר יהיה ליצור כאן מרחב דמוקרטי (וודאי לא כאשר חילוניותו של יאיר לפיד הופכת אותו לבן ברית – ובמזל חילוניותו של בנימין נתניהו לא הצילה אותו בעיני כותב המאמר הפעם). בלי ברית עם הציבורים המזרחי, הרוסי והאתיופי, והבנה של ההיסטוריה של ההגמוניה האשכנזית השמאלית והימנית – אי אפשר יהיה ליצור כאן מרחב דמוקרטי אלא רק נהי. בלי לדבר על כלכלה ועל מעמד ועל מגדר – אי אפשר יהיה ליצור כאן מרחב דמוקרטי.

עד אז כל מה שישאר מהמאמר זה דיאלוג "נהי הגבר הלבן" בין ארי שביט וקרלו שטרנגר.

פורסם במקור בהעוקץ, 4.1.2016.

פורסם בקטגוריה Uncategorized | 3 תגובות

מה אנחנו עושים בשביל השלום

איך אנחנו יכולים ליצור תנועת שלום מזרחית, שלא יוצרת התנכרות והסתגרות בציבור, שמשנה את מערך הכוחות הפוליטי בחברה הישראלית, בכנסת ובממשלה, ושמסוגלת להגיע להסדר יציב ומשמעותי עם הפלסטינים?
איך אנחנו עושים את זה ממקום שמחבר בין תיקון תרבותי, תיקון כלכלי ותיקון פוליטי, בין הזכות לבית של יהודים וערבים, מזרחים, פלסטינים, אשכנזים, רוסים ואתיופים, הזכות להשתתפות במרחב הפוליטי והזכות לייצוג פוליטי, הזכות לחינוך ולזיכרון היסטורי,
איך אנחנו עושים זאת מתוך תפיסה של ישראל כחלק מן המזרח-התיכון, וללא שלילה של פלסטין, ולא מתוך רעיונות קולוניאליים ואיסלאמופוביים של הפרדה ו"וילה בג'ונגל", מתוך החיבור ההיסטורי היהודי-ערבי עם העולם הערבי, ומתוך החיבור התיאולוגי היהודי-מוסלמי?
איזה חיבור מזרחי-פלסטיני, עברי-ערבי, יהודי-מוסלמי, חרדי-דתי-מסורתי-חילוני אנחנו כבר בשלים להביא למרכז השיח הישראלי והערבי והעולמי, המזרחי והאשכנזי, כדי לשנות פה את הדברים שתקועים פה שנות דור, למעננו ולמענם, למען הורינו ולמען ילדינו?

***

״בואו נפסיק להיות יפי נפש״, כתב בפייסבוק אופיר טובול, "החלק הכי עצוב של השמאל הישראלי [הוא ש]הרי שוברים שתיקה לא מקדמים בסנטימטר את השלום ואת סוף השלטון הצבאי בשטחים, כן? לא הם ולא שאר אירגוני זכויות האדם".

 

אני מסכים שזה עצוב, וגם שאנחנו כרגע באמת לא מתקדמים לסוף השלטון הצבאי הישראלי בשטחים, ואולי אפילו מתרחקים. אבל אני פחות מסכים עם טענתו של אופיר טובול שדווקא "שוברים שתיקה" הם אלו שמרחיקים את סוף הכיבוש. נדמה לי שלרוב הציוני הישראלי יש רוב ברור בכנסת ובחברה ואין לו עניין בסוף הכיבוש, ויש בתוכו רק מחלוקת בשאלה האם צריך להמשיך את הכיבוש ולהמשיך את הסטטוס-קוו (ביבי, כחלון, ש"ס ויהדות התורה), להמשיך את הכיבוש ולנהל משא ומתן עם הרשות הפלסטינית כדי לא לצאת רע בעיני אמריקה ואירופה (הרצוג-לבני-לפיד), או להמשיך את הכיבוש ולעבור לאפרטהייד גלוי (בנט-ליברמן).

ואל מול הקשרים האירופאים של הארגונים האלו השמיע טובול את הטענה הבאה: "ראיתי איזה בריטי אנטישמי מסריח עומד בהפגנה ומקריא עדות של חייל משוברים שתיקה על זה שהוא עיכב ערבים במחסום. ינבלה, יש לך מושג מה הצבא שלך עשה באפגניסטן ובעוד מיליארד מקומות בכל העולם?".

ופה אני מתפוצץ עליך אופיר, כי מה למדנו? מה חדש גילית לנו? שיש בריטים אנטישמים? אולי כדאי היה להמליץ למשה ולאלוהים לצנזר את התורה, כי גם ממנה האנטישמי מצטט כדי להצדיק את עצמו, ואומר     את הדברים שהם אמרו עלינו: "עם קשה עורף".

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה מאמר | עם התגים | 3 תגובות

אמר חכם עבדאללה לחנוכה

אמר רִבִּי שמעון

 

א.

אמר רבי שמעון: לית נהורא אלא בחשוכא, שפירושו אין אור אלא בחושך, ולית חשוכא אלא בנהורא, שפירושו אין חושך אלא באור, ואף על גב דאינון חד, שפירושו אף על פי שהם אחד, אתפרשו בגוונין, שפירושו הם מתפרשים בגוונים, ועם כל דא אינון חד, שפירושו ועם כל זה הם אחד. ונאמר גם: אין גבר אלא באישה, ואין כתב אלא בדיבור, ואין חסד אלא בסטרא אחרא, ואין יהודי אלא בגוי, שאף על גב שהתפרשו בגוונים זה מזה, עם כל זה הם חד.

 

ב.

אמר רבי שמעון: יש השומעים על האור והחושך ורואים שניים שאינם נפגשים ביניהם, אלא הם כשני הפכים. ואילו אנחנו יודעים כי מקרא האומר: "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (בראשית א', ד'), בא דווקא כיוון שחושך ואור מתערבבים ביניהם, ועל כן נמצא הוא צריך להבדיל ביניהם, ולהוציאם מן התוהו והתהום. ועל כן אנחנו רואים את מקומות המפגש הרבים שנותרו ביניהם בעולם הזה, בעלות השחר, כשעוד לא מסתיים הלילה וכבר מתחיל היום, ובשעת הדמדומים, כשעוד לא מסתיים היום וכבר מתחיל הלילה. שיש אור בחושך ויש חושך באור, ככוכבים וכמדורה בלילה וכבית הסגור ביום וכמערה וכקבר, ובחשכה מתרחבים אישוניהם ובאור מצטמצמים. ויש זוהר גדול שאין העין יכולה להתבונן בו הישר ללא מגן, ויש ניצוצות שכמעט וחשכו ויש ללקט אותם מתחתיות עולמות, ואנחנו עצמנו כנרות הנדלקים ובוערים וכבים אל תוך עצמם. ואף סוד צורת האותיות וכתיבת המילים בהבדלה שהבדיל הצבעים, עד שהתפתנו להבדיל דבר מדבר מדבר, ואילו בתוהו ובוהו היו כל המילים והאותיות מעורבבות בתוך עצמן, ונכתבו בהן סודות עמוקים שאין מי שיוציא לאור, שאז יתבטלו הסודות ויתבטלו משמעויותיהן.

 

אמר חכם עבדאללה

 

א.

אמר חכם עבדאללה: ואזכיר הלכות חנוכה, אשר רוב השנים אני דורש אותם, בעזרת השם יתברך, בפרשת וישב: "וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים" (בראשית מ', י'). נראה לי, בסייעתא דשמייא: "גפן" – אלו ישראל, שנמשלו לגפן, שהוא עץ חלש ורך, אך פירותיו טובים מאוד, שיש בהם אכילה ושתיה; כן ישראל, אף על פי שהם רכים וחלשים, עושים פירות טובים בתורה ומצוות. ותיקון של ישראל הוא שלושה מדרגות, ותחילה "הִוא כְפֹרַחַת" – בתשובה שבהרהור הלב, ואחר-כך "עָלְתָה נִצָּהּ" – תשובה במעשה, אך היא מיראה, ואחר-כך "הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים" – תשובה מאהבה, שהזדונות יתהפכו לזכויות. ואפקה בלשון "בישול" – לרמוז על הצניעות של התשובה, כמו שכתוב "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה-טּוֹב וּמָה-ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם-אֱלֹהֶיךָ" (מיכה ו', ח'), שאם יעשה תשובה בצניעות, יצליח בה יותר. וידוע, שכל דבר המתבשל בקדרה, אם יכסו הקדרה – יתבשל בטוב וגם במהרה. או יובן דבר אחר מה שאמרו "שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם" – כנגד מחשבה ודיבור ומעשה, שצריך שיהיו התורה והמצוות בשלושתם, וישראל לא יהיו שלמים אלא רק בשלושה אלו ביחד.

 

ב.

אמר חכם עבדאללה: "וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם" (בראשית מ', י'), נמצא שלמות התורה והמצוות הוא רק בשלושה אלו, לכן התורה נקראת "אור", והמצווה – "נר", דכתיב "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר" (משלי ו', כ"ג), והיינו, כי הנר כולל שלושה דברים ביחד: הוא עצמו, והפתילה, והשמן שבתוך הנר; ואם יחסר אחד מהם, לא יעשה הנר פעולתו. וכן נמי האור יש בו שלושה גוונים, כנגד שלושה הנזכרים. ולכן בחנוכה נעשה להם הנס באור המנורה, שהיא משולשת: בכלי, ושמן ופתילה; וגם האור שלה משולש בשלוש גוונים – לרמוז, שזכו לנס זה על אשר היתה עבודת הקודש אצלם שלמה במחשבה ודיבור ומעשה.

 

ג.

אמר חכם עבדאללה: ויעמדו הוא ואשתו ובניו ובנותיו בשעת הברכה ובשעת הדלקת כל הנרות. ובליל ראשון מברכים שלושה ברכות: "להדליק", ו"שעשה נסים", ו"שהחיינו". ואף על גב דבנרות שבת נוסח הברכה הוא "להדליק נר של שבת", בנרות של חנוכה מברכין "להדליק נר חנוכה" ואין אומרים "של". ובנוסח ברכת "שעשה נסים" אין לומר "ובזמן הזה" עם ו', אלא בזמן הזה בלא ו', אף על פי שכתבו כך בכמה מחזורים. ובנוסח ברכת "שהחיינו" יש לומר "והגיענו לַזְּמַן הזה", כי הוא הזמן הידוע כמו בברכת "שעשה נסים" שאומרים "בימים ההם בַּזְּמַן הזה". וגם גר צדק שמדליק נר חנוכה יכול לברך "שעשה נסים לאבותינו" כמו שאומר בתפילה "אלהי אבותינו" וכו', וכן בברכת המזון שאומר "על שהנחלת לאבותינו" ועוד כיוצא בזה, שאברהם אבינו הוא אב גם לכל הגרים. וגר שנתגייר באמצע ימי החנוכה מדליק בשאר הלילות הנרות בברכה. ואחרי שהדליק נר ראשון יאמר "הנרות הללו אנחנו מדליקין וכו'" בנוסח המתוקן יפה שיש בו ל"ו תיבות, כמניין הנרות של כל שמונת הימים, ואין אנו אומרים בו "על המלחמות" כפי שמברכים אחינו האשכנזיים, אלא "על הנסים ועל התשועות ועל הנפלאות" בלבד. ואם לא ברך "שהחיינו" בליל ראשון יברך בליל שני. ויהי רצון שהשם יתברך יעשה עמנו נסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. ומנהג טוב לומר אחר הדלקת נר חנוכה "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" כל המזמור. ובבגדאד אין שרים "מעוז צור ישועתי", שלא נודע שם.

 

ד.

אמר חכם עבדאללה: מצווה להניח החנוכיה בטפח הסמוך לפתח, אפילו בזמן הזה שמדליקין בפנים. וצריך להדליקה במקום הנחתה, ואפילו אם בעל הבית חולה ושוכב על מטתו, אין מביאין לו נרות חנוכה להדליקה אצל מטתו ויניחו אותה אחר-כך במקומה, כי צריך להדליקה במקום הנחתה. ולכן אם אינו יכול לקום להדליק במקום הנחתה, יעשה שליח להדליקה במקום הנחתה. ויכול החולה לברך והשליח ידליק בחדר ההוא לפניו תכף ומיד. וזמן ההדלקה הוא בצאת הכוכבים, וכשהגיע הזמן לא יאכל ולא ילמד עד שידליק. ואם לא הדליק בצאת הכוכבים, ידליק ויברך כל זמן שבני הבית נעורים. ואפילו אם ישנים – ידליק בלא ברכה. מיהו נעורים – די בשניים נעורים.

 

ה.

אמר חכם עבדאללה: אם הדליק החנוכיה וכיבה הרוח, אם הניחה במקום שליטת הרוח שאינה יכולה לעמוד בו, לא יצא ידי חובתו, וצריך שיניחנה במקום הראוי וידליקנה בלא ברכה, אבל אם הניחה במקום שאינו שולט הרוח וקרה לה מקרה וכבתה, אינו זקוק מן הדין להדליקה, ואם החמיר להדליקה ברוך יהיה. הדליק נר חנוכה ושכח ולא ברך, אם עדיין לא גמר הנרות יברך ברכת "להדליק" וידליק הנשארים, אבל אם גמר הדלקת כל הנרות ואחר-כך נזכר, אפילו שנזכר תוך כדי דיבור, לא יברך ברכת "להדליק". אבל ברכת "שעשה נסים" וכן ברכת "שהחיינו" יברך אותם אפילו שלא נזכר אלא עד שגמר הדלקת כולם.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אמר רבי שמעון | כתיבת תגובה

קומיקס פוטוגרפי לשיר לאסירי בתי-הסוהר

כתבתי שיר על אסירי בתי הסוהר והראיתי אותו לאבי

אמר מה יעזרו השירים לאסירים ומה לנו

כי נזלזל בצדקת הסוהרים והשופטים והמחוקקים

אמרתי על המאסר שלנו אני כותב אבא1

יום יום אני חוזר לתא ממתין לרמיזתו של סוהר מרוחק

 

 

אם ירצה אכבול ידי באזיקים אם יבקש

אתחנן לפניו לחופש במכות על סורגי החלון1

אמר חלומות השיר מפיך מדברים להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה שירה, שירים לאסירי בתי-הסוהר | כתיבת תגובה

מתוך "שירים לאסירי בתי-הסוהר"

הספר באתר הד-סטארט עד יום חמישי הקרוב

*

 

בַּלֵּילוֹת אֲהוּבָתִי מְגַדֶּלֶת תִּינוֹקוֹת בְּבִטְנָהּ

בְּבֵית-הַחֲרֹשֶׁת שֶׁל הָרֶחֶם.

וּבַיָּמִים הִיא מְתַקֶּנֶת אֵיבָרִים

מַפְרִידָה אֶצְבָּעוֹת מִקְּרוּם הַדָּג שֶׁדָּבַק בָּהֶן

מַשִּׁילָה זְנָבוֹת קַדְמוֹנִיִּים

פּוֹקַחַת עֵינַיִם מֵאֲחוֹרֵי עַפְעַפַּיִם עַקְשָׁנִיִּים

מְלַמֶּדֶת לַלְּבָבוֹת סוֹדוֹת עַל קֶצֶב פְּעִימוֹת

קוֹצֶצֶת צִפָּרְנַיִם רִאשׁוֹנוֹת

סוֹרֶקֶת שְׂעָרוֹת רִאשׁוֹנוֹת

וּמַבְחִינָה זְכָרִים מִנְּקֵבוֹת.

 

וְהַתִּינוֹקוֹת יְשֵׁנִים בַּיָּמִים

וּבַלֵּילוֹת הֵם עֵרִים בְּבִטְנָהּ

צוֹפִים בְּעַצְמָם מִתְאָרְכִים וּמִתְרַחֲבִים

וְזֶה שֶׁהָיָה זֶרַע אֶחָד וּבֵיצִית אַחַת

גָּדְלוֹ כְּבָר כְּגַרְגֵּר הָאֹרֶז

וְזֹאת שֶׁהָיְתָה כַּשְּׁעוּעִית הַלְּבָנָה

גָּדְלָהּ כִּקְלִפַּת הָאֲפוּנָה הַיְרֻקָּה.

 

וְהַתִּינוֹקוֹת מְנַסִּים לְהָעִיר אֲהוּבָתִי בַּלֵּילוֹת

לוֹחֲשִׁים לָהּ מִלִּים בְּשָׂפוֹת שֶׁשָּׁכְחָה

מְלַטְּפִים לָהּ דְּפָנוֹת שֶׁל בֶּטֶן

מוֹשְׁכִים חַבְלֵי טַבּוּר

מַכִּים עַל קִירוֹת שִׁלְיָה

עַל מְחִלּוֹת רֶחֶם.

 

וְהִיא עוֹד אֵינָהּ מִתְעוֹרֶרֶת

גַּרְגֵּר אֹרֶז תּוֹפֵחַ בְּבִטְנָהּ וְהִיא

מַאֲרִיכָה שְׁנָתָהּ

אוֹמֶרֶת לְלִבָּהּ

עוֹד שָׁנִים רַבּוֹת אֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת אַחֲרֵיהֶם בַּלֵּילוֹת

עַתָּה לִישֹׁן לִישֹׁן.

 

וַאֲנִי לִפְעָמִים מִתְעוֹרֵר אַחֲרֵיהֶם בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה

לְהַצְמִיד אֹזֶן לְתַחְתִּיּוֹת בִּטְנָהּ

לְזַהוֹת לֵב וְעוֹד לֵב

לְזַהוֹת כֵּיצַד גַּם לִבִּי מִתְרַחֵב

בְּהֵרָיוֹן מִשֶּׁלּוֹ.

 

בני שקט עכשיו בבטן אמו

 

בְּנֵי שָׁקֵט עַכְשָׁו בְּבֶטֶן אִמּוֹ. הַאִם מוֹנֶה

הוּא בְּאֶצְבָּעוֹת זְעִירוֹת חֲסָדִים שֶׁהִרְעִיף עָלָיו יוֹמוֹ,

הַאִם מֵכִין הוּא שְׁרִירָיו לְמַאֲמַצֵּי יוֹם מָחָר

כְּשֶׁיָּגִיחַ מִתּוֹךְ עוֹלָמוֹ? יָשֵׁן הוּא בְּתוֹךְ שְׁנָתָהּ

שֶׁל אִשְׁתִּי, שְׂפָתָיו נוֹשְׁקוֹת מַיִם, עֵינָיו מְמַצְמְצוֹת

מִתּוֹךְ חֲלוֹם, טַבּוּרוֹ פָּתוּחַ אֶל קֶצֶב פְּעִימוֹתֶיהָ.

לִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהֵם מַחְלִיפִים בֵּינֵיהֶם בְּסוֹד

חֲלוֹמוֹת שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִתְגַּלּוּ לִי. אֲבָל בַּבְּקָרִים

שׁוֹכַחַת אִשְׁתִּי חֲלוֹמוֹת בְּנֵנוּ שֶׁחָלְמָה, וְהוּא כָּל

גּוּפוֹ מִתְכּוֹנֵן לִשְׁכֹּחַ בְּאִבְחַת רֶגַע אֶחָד כָּל זִכְרוֹנוֹת

תְּעָלוֹת הָרֶחֶם שֶׁצָּבַר, כְּשֶׁיָּצִיצוּ פָּנָיו וְיַבִּיטוּ

בִּפְנֵי הַמְיַלֶּדֶת וּבְפָנַי. אֲנִי יָשֵׁן לְצַד אִשְׁתִּי,

בּוֹדֵד בְּבִטְנִי הָרֵיקָה, מְנַסֶּה לְהַאֲזִין בַּסֵּתֶר לַחֲלוֹמוֹת

בִּטְנָהּ, מְנַסֶּה גַּם אֲנִי לִמְנוֹת בָּאֶצְבָּעוֹת חֲסָדִים

שֶׁמַּרְעִיף עָלַי יוֹמִי, מְנַסֶּה לְהָכִין עַצְמִי לְיוֹם

מָחָר, כְּשֶׁיָּגִיחַ לְפֶתַע הוּא אֶל תּוֹךְ עוֹלָמִי.

 

אלמוג בהר בני אומר לי השירים שלי לא מפחידים

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה שירה, שירים לאסירי בתי-הסוהר | עם התגים | תגובה אחת