תפסיר רס"ג בתמונות

%d7%aa%d7%a4%d7%a1%d7%99%d7%a8-%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94

בשבוע שעבר שיתפתי פעולה עם דף "כלמה / מילה אחת ביום" במסגרת הדף החדש "הכותאב היהודי – الكتاب اليهودي" ופרויקט הקלטת תפסיר רס"ג, תרגום התורה לערבית-יהודית, פסוק בעברית ופסוק בערבית-יהודית. במשך השבוע העלינו 7 מילים בערבית הקשורות לתפסיר או לערבית-היהודית או לקשרי הערבית והעברית.
תודה לחנין מג'אדלה, מייסדת דף "כלמה", לרני שרייבר-רותם שעיצב את הצילומים שליוו את השבוע, לימאמה שג'ש שהקליטה את המילים, ולשלו גילתמר-כהן, שכתב את החלקים הבלשניים לגבי כל מילה, ואני צירפתי חלק שני (המופיע כאן לאחר ****) על ההקשר הערבי-היהודי.

———–

המילה הראשונה, באופן טבעי, היא תַפְסִיר تفسير – פירוש, ביאור, פרשנות
חשוב לציין, שבערבית תפסיר יכול להיות לכל דבר, באופן טבעי, אולם למילה יש גם קונוטציה ברורה לקוראן: תפסירֶ אלְקֻרְאַאן تفسير القرآن – פרשנות הקוראן.

מילת היום שלנו היא שם הפעולה/מצדר של השורש הערבי פ.ס.ר בבניין הפועַל השני. אם נשווה לעברית, זהו השורש פ.ש.ר, ואם נתעקש, גם השורש פ.ר.ש הוא בעצם אותן אותיות עם שיכול של שתיים מהן (ושין וסמך/סין מתחלפות בלי הפסקה בשפות השמיות).

פַסַּר فسّر הפועל עצמו בבניין השני – פֵּרש, בֵּאר
מֻפַסִּר مفسّر – פרשן, מפרש הקוראן
אִסְתַפְסַר استفسر (מישהו) עַן عن (משהו), בבניין העשירי – שאל מישהו על אודות פירוש או פשר של משהו

*************

באיסלאם מקובל לקרוא לגרסאותיו של הקוראן בלשונות אחרות תפסיר, כלומר פירוש ולא תרגום, בשל התפיסה שאת הקוראן אי אפשר לתרגם, ושנוסחיו בשפות האחרות הם לכל היותר פרשנויות מקורבות, אך מי שרוצה ללמוד קוראן חייב ללמוד ערבית.

במאה העשירית לספירה, רבי סעדיה גאון, שנולד במצרים, התחנך בטבריה ועלה לגדולה בבגדאד, שם הפך לראש הישיבה – גאון, ואשר נקרא בערבית רבי סעיד אל-פיומי, על שם כפר הולדתו במצרים, פיום, תרגם את התורה כולה לערבית-יהודית. הוא קיבל את המוסכמה המוסלמית כנכונה לספרי קודש בכלל, שאי אפשר לתרגמם, וקרא גם לתרגום התורה שלו תפסיר – וזאת בניגוד לתרגומים המוקדמים יותר לארמית אשר נקראו תרגומים עד כדי כך שהארמית עצמה נקראה בעברית לשון התרגום.
גם בפילוסופיה שלו רס"ג שיתף מושגים תיאולוגיים שהתקבלו באיסלאם בספרו, ובסידור שלו, לשם הדוגמא, כינה את שליח הציבור בבית הכנסת, החזן – אימאם.
התפסיר היה לטקסט הקאנוני של הכותאב היהודי, החדר היהודי בעולם הערבי, במשך מאות שנים, ובתימן עד המאה העשרים.
תפסיר רס"ג כתוב בערבית-יהודית. מה היא ערבית-יהודית? הערבית היא הלשון היהודית השלישית באורך חייה, אחרי העברית והארמית. בשם השפה הערבית-היהודית מתייחסים לעיתים לשלושה שלבים והקשרים שונים של השפה:
הערבית-היהודית הקלאסית, שרס"ג היה אחד ממחולליה, היא גרסא יהודית של הערבית הספרותית הקלאסית, כאשר היא כתובה באותיות עבריות, כמו השפות היהודיות המאוחרות יותר, כגון היידיש והספניולית, ויש בה 27 אותיות ולא 28 כמו בערבית הספרותית – כיוון שה- ض וה- ظ נכתבות שתיהן בערבית-יהודית באות צד"י בעברית ונקודה מעליה. בערבית-יהודית יש גם שימוש במילים וציטוטים מעברית וארמית כחלק מן הטקסט, ללא פירוש, אך מאפיין זה אינו מצוי בתפסיר, מלבד השימוש לעיתים בשורשים עבריים והכנסתם לצורות ערביות, כגון תרגום "נע ונד" ל"נאיעא ונאידא" (בשל היחסה יש לקרוא "נאעיאן ונאידאן").
ערבית-יהודית כתובה מאוחרת, לאחר גירוש ספרד, היתה גרסא יהודית של הלשון המדוברת, ולא הספרותית (ולכן יש לה שלושה ענפים, משרקית – מזרח תיכונית, מגרבית – צפון אפריקאית, ותימנית), עם אותה שיטת כתיב ותעתיק, ואוצר מילים נרחב מעברית וארמית, כאשר חלק מן המילים מהערבית היהודית הקלאסית מצאו בה את מקומן.
ערבית-יהודית מאוחרת מדוברת היא השפה שדיברו היהודים במקומותיהם השונים בעולם הערבי, ומספר הנוסחים שלה רב מאוד, לא רק לפי ארצות אלא פעמים רבות לפי אזורים וערים.
בהמשך השבוע נכתוב מעט לגבי סגנון התרגום של רס"ג, מאפיינים נוספים של הערבית-היהודית והלימוד בכותאב, והקשרים בין התרבות היהודית לערבית ובין היהדות לאיסלאם.

לשמיעה: https://clyp.it/uzu2gsbd

כאן פרשת בראשית בפידיאף

כאן דף הפייסבוק "الكُتَّاب اليهودي – הכותאב היהודי" שבו אפשר למצוא עדכונים

כאן דף הפייסבוק כלמה / מילה אחת ביום, שהפרויקט נעשה בשיתוף פעולה עמם

עוד על הכותאב והקלטות תפסיר רס"ג

 

%d7%aa%d7%90%d7%92

מילת היום שלנו היא תַאג' تاج וברבים תִיגַ'אן تيجان – כתר, עטרה

 

השורש של המילה הוא ת.ו.ג', והמיוחד בו שהוא מתחיל באות תא, שכן בשפות השמיות, לפחות בעברית ובערבית, מעט מאוד שורשים מתחילים באות הזו (נסו לחשוב על מילים בעברית שהשורש שלהן מתחיל בת"ו, ושימו לב לא להתבלבל עם ת"ו המשקל, כמו ב- תחבורה, תרדמת, תקרובת, תולדה וכו', שכן במילים אלה הת"ו אינה אות שורש)

זוכרים מה זה פעלים דנומינטיביים? גזורי-שם? – פעלים שנולדו משמות עצם, ולא להיפך. אז משם העצם תאג' קיבלנו בבניין השני בערבית את:
תַוַּג' توّج – הכתיר (בכתר, או מטאפורית – בהצלחה); קבע כותרת
תתויג' تتويج – הכתרה, כשם הפעולה/מצדר של הפועל
תֻוַיְג' تويج – כותרת פרח, במשקל ההקטנה החביב, אותו פגשנו בדף זה כמה פעמים

ואי אפשר להמשיך בלי לציין את אחד משבעת פלאי תבל החדשים, ה- תאג' מהאל בהודו. השם הוא תאג' מַחַלּ تاج محلّ, והוא ממקור פרסי בכלל, מה שאומר שהמילה עצמה, תאג', אינה ערבית אלה נכנסה אליה מפרסית. האות ח ح נהגית בפרסית, כך מסתבר, כמו ה"א (אז בפעם הבאה שאתם מתקשרים לחסן רוחאני, הנשיא האיראני, הקפידו לבטא: הסן רוהאני).
אוקיי, אז תאג' זה כתר. מה זה או מי זה מחל שנהגה בכלל מהאל? – פירוש המילה הוא "הארמונות", כלומר כתר הארמונות.
"אלו ארמונות?", אתם וודאי שואלים. הו, שאלה טובה.
מקים המבנה, הקיסר המוגולי שאה ג'האן, הקים אותו להנצחת אשתו השלישית ארג'ומנד באנו בג'ום (לפי ויקיפדיה בערבית: ارجمان بانو بجيم ארג'מאן באנו בג'ים, ולפי האנגלית: Arjumand Banu Begum), שנקראה מֻמְתַאז מחל ممتاز محل – גבירת הארמונות (לפי ויקי' בערבית: הארמון האהוב והמעוטר, ולפי האנגלית: הנבחרת של הארמון, משהו בסגנון היהלום של הארמון). חבל שכותבי הערכים בשפות השונות אינם סגורים על עצמם. אה, כן, אתם כבר יודעים שבערבית מֻמְתאז זה מצוין. אבל לא בסיפורנו היום.

רגע, עוד משהו:
כל מי שלמד ערבית באוניברסיטה שמע על המילון הערבי-ערבי הקלאסי:
תאגֶ' אלְעַרוּס מִן גַ'וַאהֶרֶ אלְקַאמוּס تَاج العَرُوس من جَوَاهِر القَامُوس – כתר הכלה [העשוי] מאבני החן של המילון, או בקצרה: תאג' אלערוס. תודו שהערבים יצירתיים בשמות…
זהו מילון מהמאה ה- 12, שמעבר להיותו המילון המקיף ביותר של השפה הערבית באותם הימים, המילים בו מופיעות לפי שורשיהן (כלומר כשמחפשים מילה צריך לדעת מה השורש שלה. לדוגמה, את המילה העברית "מִשְמָר" היה צורך לחפש במילון מעין זה תחת האות שי"ן), אבל אות השורש האחרונה מופיעה ראשונה!!! למה? כדי להקל על משוררים לחרוז את חרוזיהם. ממילא רוב האנשים באותם הימים לא ידעו קרוא וכתוב, וגם אלו שידעו, לא בדיוק נזקקו למילונים.

****************

על אחד הדפוסים של תפסיר רס"ג נכתב בעמוד הכותרת באותיות גדולות: "ספר כתר תורה הנקרא בלשון קדמונינו תאג' והוא חמישה חומשי תורה". ואכן התקבל לקרוא לתפסיר רס"ג, התרגום-פירוש של רבי סעדיה גאון את התורה לערבית-יהודית, בעברית כתר תורה ובערבית אלתאג' – הכתר.
https://www.facebook.com/208794299559645/photos/a.208799256225816.1073741825.208794299559645/208803039558771/?type=3&theater

יש בשם זה כדי להעיד על מעמדו הקאנוני של התרגום, שהפך לנכבד מכל הספרים בערבית-יהודית, ובמובנים רבים הספר שיצר את הנוסח המקובל של הערבית-היהודית הקלאסית, ואשר היה הטקסט הערבי-היהודי הנלמד ביותר מן המאה העשירית ועד גירוש ספרד (ובתימן כאמור המשיכו ללמוד בו עד המאה העשרים).
כאן המקום להעיר כמה הערות על הקלטת התורה בתרגום-פירוש-תפסיר רס"ג לערבית-יהודית בפרויקט "الكُتَّاب اليهودي – הכותאב היהודי":
את הערבית-היהודית של רס"ג אני קורא על פי הערבית הספרותית, על פי ההנחה שהערבית-היהודית של רס"ג במקורה היתה סמוכה מאוד לערבית הספרותית בת תקופתה, ומכוונת להגייה על-פיה, ולא כמו הערבית היהודית המאוחרת הקרובה לניבים מקומיים-מדוברים.
יש ברשת כמה הקראות של קטעים מתפסיר רס"ג על פי נוסח הקריאה היהודי-תימני, וכן ראה אור ספר המנקד את נוסח תפסיר רס"ג על פי נוסח הקריאה היהודי-תימני.
בשנה האחרונה גם ראה אור פרויקט של הוצאה לאור של תפסיר רס"ג באותיות ערביות, כלומר תעתיק חזרה לערבית ספרותית וניקוד, של הרב יום-טוב הכהן:
https://www.facebook.com/projectsaadiagaon/

גם במצרים ראה אור לאחרונה נוסח של התפסיר באותיות ערביות.
עלי להעיר על ההקראה שלי בתפסיר רס"ג שהיא מייצגת קריאה בערבית-ספרותית במבטא ישראלי יותר מאשר קריאה של ערבית-יהודית במבטא ערבי-יהודי. אני מודע לכך היטב, וזה משקף את ההווה שלי.
נוסף לכך, יש להודות בכאב, העברית בכותאב אינה העברית הנכונה של הכותאב. אני משתדל להקפיד כל עוד איני שוכח על העי"ן והחי"ת, שכפי שכתב מרן יוסף קארו בשולחן ערוך, אי אפשר להוציא את הקהל ידי חובה ללא הגיית עי"ן וחי"ת בקריאת התורה.
לעומת זאת את הגימ"ל הרפויה איני הוגה, וגם לא את הדל"ת הרפויה והת"ו הרפויה, ואילו את הו"ו, הטי"ת, הצד"י, הקו"ף והרי"ש אני הוגה על דרך המבטא הישראלי, הרחוק מאוד מן המבטא הערבי-היהודי, ומצמצם את הגיוון בין העיצורים בעברית.
אולי בשנה הבאה יוקדש הכותאב לעברית הנכונה של הקריאה, על דרך הקהילות הערביות-היהודיות. ובשנה שאחר כך – הארמית, הנמצאת בדפוס התפסיר שממנו אני קורא, אך שותקת בהקלטות שאני מקליט.
ברשת אפשר למצוא הקלטות של קריאת התרגום הנוצרי המודרני של התנ"ך לערבית ספרותית (לפני המתרגמים מצוי היה כנראה גם תפסיר רס"ג, אך יש הבדלים ניכרים):
https://wordproject.org/bibles/audio/16_arabic/index.htm

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה Uncategorized | עם התגים , , | כתיבת תגובה

الكُتَّاب اليهودي – הכותאב היהודי

الكُتَّاب اليهودي – הכותאב היהודי – قراءة التوراة وتفسير التوراة للحاخام سعيد الفيومي – بالعبرية وبالعربية-اليهورية – קריאת התורה ותפסיר רס"ג – תרגום התורה לערבית-יהודית לחכם סעדיה גאון – בעברית ובערבית-יהודית –  بقراءة الموج بيهار.

במיוחד לזמן זה שאחרי שמחת תורה ושבת בראשית, ובתקווה להמשיך בקריאה לתועלת הציבור, בינתיים הקלטתי בחמישה חלקים מבראשית א', א' ועד בראשית ב', י"ד
**********

 

**********
שימו לב שיש כמה מקומות שאני קורא נוסח אחר של הערבית מזה המצולם, יש כמה נוסחים בכתבי יד ובדפוסים.

כאן פרשת בראשית בפידיאף

כאן דף הפייסבוק "الكُتَّاب اليهودي – הכותאב היהודי" שבו אפשר למצוא עדכונים
**********

לפלייליסט יוטיוב של כל חלקי ההקלטות עד כה:

**************

הקלטת התורה בערבית-יהודית על פי תפסיר רס"ג ובעברית – הכותאב היהודי – נועדה למי שיודע תנ"ך ורוצה ללמוד ערבית, ולמי שיודע ערבית ורוצה ללמוד תנ"ך, ובכלל למי שיודע עברית ולומד ערבית, ולמי שיודע ערבית ולומד עברית, ולמי שיודע את שתי השפות ולומד או קורא.
בעצם חיפשתי הקלטות קיימות של התורה בערבית לשמוע בנסיעות, ומשלא מצאתי החלטתי להקליט בעצמי, לתועלת הנוסעים וההולכים והקוראים והשומעים.
בהמשך אולי אקליט פרקי אבות בערבית, או הגדה של פסח, או ספרו של הבן איש חי לנשים, או ספר הפואטיקה של ר' משה אבן עזרא.
אם אצליח להקליט את כל ספר בראשית בשנה, אשמח. אם כמה מכם יצטרפו להקלטות, ונקליט מהר יותר את כל התורה, או בכמה נוסחים, אשמח מאוד.

את הערבית של רס"ג אני קורא על פי הערבית הספרותית, על פי ההנחה שהערבית-היהודית של רס"ג במקורה היתה סמוכה מאוד לערבית הספרותית בת תקופתה, ומכוונת להגייה על-פיה, ולא כמו הערבית היהודית המאוחרת הקרובה לניבים מקומיים-מדוברים.
אני רוצה לשכנע כמה יותר קוראים שיצטרפו להקראה, ויקראו את התפסיר גם על פי הערבית-היהודית-העיראקית, הערבית-היהודית-התימנית, הערבית-היהודית-המרוקאית, וכך ניצור ארכיון מקיף.
מי שרוצה להציע תיקוני סופרים לנוסח שאני קורא, גם אשמח במאוד מאוד.

الكُتَّاب اليهودي – הכותאב היהודי יתמקד בשנה הקרובה בערבית-היהודית, ואני משתדל לתקן את ההגייה ואת הנוסח, ולחלק מהסרטונים אעלה סרטונים חדשים ומתוקנים בעקבות טעויות שחשבתי עליהן בדיעבד או שאנשים העירו עליהן, או נוסחים חדשים של תרגום התורה של רס"ג שאני רואה.
אבל גם אחרי התיקונים, ההקראה תישאר בערבית-ספרותית במבטא ישראלי, ולא ערבית-יהודית במבטא ערבי-יהודי. אני מודע לכך היטב, וזה משקף את ההווה שלי.
נוסף לכך, יש להודות בכאב, העברית בכותאב אינה העברית הנכונה של הכותאב. אני משתדל להקפיד כל עוד איני שוכח על העי"ן והחי"ת, שכפי שכתב מרן יוסף קארו בשולחן ערוך, אי אפשר להוציא את הקהל ידי חובה ללא הגיית עי"ן וחי"ת בקריאת התורה.
לעומת זאת את הגימ"ל הרפויה איני הוגה, וגם לא את הדל"ת הרפויה והת"ו הרפויה, ואילו את הו"ו, הטי"ת, הצד"י, הקו"ף והרי"ש אני הוגה על דרך המבטא הישראלי, הרחוק מאוד מן המבטא הערבי-היהודי, ומצמצם את הגיוון בין העיצורים בעברית.
אולי בשנה הבאה יוקדש הכותאב לעברית הנכונה של הקריאה, על דרך הקהילות הערביות-היהודיות. ובשנה שאחר כך – הארמית, הנמצאת בדפוס התפסיר שממנו אני קורא, אך שותקת בהקלטות שאני מקליט.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה العربية | עם התגים , , , | 3 תגובות

עַל תאוּנָה, בֵּית-כּלא וְהִשתקפוּת בַּרקִיעַ

1. התאונה
"אומרים: "לכל דבר יש תחליף"
אך יש מרחק שאי אפשר לקצרו.
על כן למדתי לשנן את הַפּנִים
של כל האנשים שנעלו אותי בִּפְנִים.
אני רואה את אור חיי עולה, זורח,
מן האופק האחד עד אל האחר.
כל יום עכשיו, כל יום עכשיו,
אני עומד להשתחרר".
לִפעמים תאונת אופנוע יכולה להיות הסיבה לְחרותך. כך זה היה ביולי אלף תשע מאות ששים ושש, כאשר חייו של בוב דילן כמעט הסתיימו בהתרסקות אחת על כביש אספלט. לרגע ארוך ומפחיד נדמה היה שמסעו של כוכב השביט של הרוק האמריקאי הגיע לקִצו. אבל אחרי שהתפוגגה סכנת החיים שארבה לו, התברר שהתאונה הייתה הדבר הטוב ביותר שקרה לדילן באותה שנה.
תאונת האופנוע של דילן שחררה אותו מן המיתוס שהוא הפך להיות (ושהוא נכלא בתוכו), ומאור הזרקורים הוא עבר לקיום שליו יותר, הרחק מהגריניץ' ויליג', בוודסטוק שלפני הפסטיבל. שם, כשהוא חונה בשולי הכביש המהיר של החיים, עליו הוא הרבה לשיר קודם לכן, הוא השתחרר מתדמיתו הציבורית, והקדיש את זמנו למשפחתו ולהרהורים. וכעבור שנה, במרתף בית וורוד שנמצא בסמוך לוודסטוק וכונה Big Pink, הוא התחיל לבלות את זמנו עם להקה נפלאה בשם "הלהקה" . המוזיקה שנוצרה במפגש ההוא זכתה לכינוי "הקלטות המרתף".
דילן עזב את ביתו שבמיניסוטה (השוכנת בקצה הלא-נכון של נהר המיסיסיפי) בראשית שנות השישים, כשהוא בן עשרים, בעקבות גיבורו, זמר הפולק וודי גאת'רי, ששכב בבית-חולים בניו-ג'רזי. משם המרחק לניו-יורק היה קצר, ודילן, שהביא עמו יצר מהפכני ורעב לדרכים חדשות, התחיל, כעבור זמן קצר, להקליט אלבומים בקצב מסחרר. דילן הפך לנציג המאבק לחופש: החופש היה בקול שלו, שהיה רחוק מלהיות מלומד או מעודן, ולא נכנע לכללי דיקציה של מורים לפיתוח הקול; החופש היה במילים שלו שקפצו מחרוז לחרוז בלי מורא, מכניעות את השפה האנגלית; החופש היה במשמעויות של שיריו, שהתרחקו בהדרגה מהפשט והפכו לדרש, לרמז, ולסוד. בזמן שהביטלס עדיין שרו להמונים שירים על אהבה בכל הנוסחים האפשריים, דילן שר גם על שנאה.
בשנת ששים וחמש הוא כתב בעטיפה של תקליטו ה"מחושמל" הראשון:
"שירי נכתבים בקצב של הפרעה אנטי-פואטית / מחולקים על-ידי אוזניים מנוקבות… עם נהימת שורה מלודית של ריקות-תיאורית – הנראית לפעמים מבעד למשקפי-שמש כבדים… שיר הוא כל דבר שיכול ללכת בכוחות עצמו… שיר הוא אדם עירום…"
תחכומו של דילן הגיע לשיאו המופלא בשנת ששים ושש, באלבומו השביעי, והכפול, "Blonde on Blonde". אלבום זה, המהווה בעיניי רבים את יצירת המופת האולטימטיבית של דילן, גדוש עד להתפקע: פתיחתו באווירה קרנבלית, המשכו בחזיונות סוריאליסטיים-מיסטיים המתחלפים בנונסנס של כובעים מעור נמר, ואחריתו ביצירה מלאת אהבה בת אחת-עשר דקות המוקדשת לאישה עצובת-המבט מן השפלה. מי שאהב את דילן חייב היה להיות מודאג: תחכום מופרז זה, כך יכול היה להגיד כל נביא צעיר, סופו להביס את דילן עצמו, ולהביאו שיתבוסס בביצת הצלחתו שלו; עוד אלבום אחד או שניים, זאת יאמר גם מי שאינו נביא, ודילן היה הופך בלתי-נסבל בהתחכמויותיו, בחוסר מובנותו, בקור המשתלט על הארכיטקטורה של שיריו, ובלעג חסר החמלה הנשפך מקולו.
2. בית-הכלא
"עומד לידי בתוך קהל האנשים הבודדים
אדם הנשבע בנקיון כפיו.
כל היום קולו קורא באוזניי
צועק שהפלילו אותו שוביו.
אני רואה את אור חיי עולה, זורח,
מן האופק האחד עד אל האחר.
כל יום עכשיו, ממש כל יום,
אני עומד להשתחרר".
הכלא שבו נמצא דילן בשירו אינו מטאפורה. המטאפורה היא רק הממדים: דילן מדבר בשפתו של הכלא האמריקאי הממוצע, הכלא שבין חומות אבן גבוהות, מגדלי שמירה מתכתיים, חצר פנימית של אדמה קשה ותאים צרים.
כלא החיים הוא לפעמים מרווח יותר, ולעיתים הוא צר מצר. יש בשיר אמונה: "אני עוד אזכה בחירותי" , אבל עכשיו החומות מקיפות אותך, ומה תעשי? תזעקי אל השמיים שאינם מביטים בך? (זהו שומר מן המגדל שנותן בך כל הזמן את עינו הפקוחה) תדפקי כל היום את ראשך בקירות הסובבים אותך? דילן שבשיר מקשיב בלב צרוב לזעקת שכנו, מלמד את זיכרונו שלא לשכוח את כל האנשים שהביאו לקללתו, ומפנה את מבטו אל השמיים בלי לצעוק. אולי הוא לא יכול להישבע שאין בו אשמה.
3. ההשתקפות ברקיע
"אומרים: "כל אדם זקוק לְהגנה",
אומרים: "כל אדם חייב ליפול".
ועם כל זאת אני נשבע,
שהשתקפותי מופיעה ברקיע הכחול.
אני רואה את אור חיי עולה, זורח,
מן האופק האחד עד אל האחר.
כל יום עכשיו, ממש כל יום,
אני עומד להשתחרר."
כל אדם רוכש לו גיבורים בגיל הילדות והנעורים: דילן היה הגיבור שלי. קשה לי להפריז בהשפעתו: ממנו למדתי שהלב אינו מוכשר רק לאהבה, שלפעמים הוא כמו ארנק, ולעיתים הוא כמו משקולת; ממנו למדתי במה אפשר להאמין, ובמה קשה להאמין גם בשעת הצורך העמוקה ביותר, וכיצד ניתן להקשיב לַקולות. הוא ההשתקפות ברקיע שראיתי כשהבטתי בקרע כחול המבצבץ מבעד לחלונות בית הספר התיכון והאוניברסיטה.
בשנת ששים ושש עמד דילן לצאת לעוד סיבוב הופעות ארוך, שהיה שואב ממנו את מיטב כוחותיו; אבל אז באה התאונה, ודילן ניצל: הוא קיבל זמן של חסד, זמן שבין הזמנים. בביתו בוודסטוק, עם שרה, שהיתה אולי עצובת העין מן השפלה, ואחר-כך במרתף, יחד עם ה"בֶּנְד", מצא דילן את הקהילה שלו. אולי הוא הבין באותן השנים שאנשים הנעים במהירות בתוך קהל גדול הם הבודדים ביותר, וקשר נפשו בכמה בני-אדם שידעו את אותם הכאבים, והיו מוכנים גם הם לפרוש מהמירוץ, מהמרדף. אולי היתה זו התקופה המאושרת ביותר בחייו. כך, לרגעים, נשמעות לי "הקלטות המרתף", באחוות החברים שלהן, וברוח השטות המוזיקלית הנפלאה הממלאת אותן.
דילן, רובי רוברטסון, ריקו דאנקו, ריצ'ארד מנואל וגארת' האדסון חזרו לפשטות ראשונית, כזאת שקדמה לאולפנים המשתכללים של חברות התקליטים שצמחו למימדי ענק; ספונים בתוך עצמם הם שבו לישירות של חבורה שיכורה היושבת בפאב שכונתי קבוע, ומעלה מתהומות נשיה שירי עם עתיקים, ואִתם גם יוצרת שירון של שירי עם חדשים לדורות הבאים; במרתף, אם לנסח זאת באופן חצי מיסטי, אפשר היה לנסות הכל: לכל מילה, לכל ניגון, לכל צירוף של קולות היתה משמעות.
כמה מאתנו יכולים לספר על קהילה שמצאנו, שתחבר את כל השעות בהן אנו חיים לאחדות אחת בעלת משמעות? דילן, במידה רבה בזכות הקהילה שהוא מצא, אולי הצליח בששים ושש וששים ושבע להשתחרר אפילו מעצמו, לפחות לזמן מה.
כך בעולם הזה, בין מִקרים וּמִקריות, לפעמים החופש בא בתאונה.
פורסם בקטגוריה מאמר, תרגום | עם התגים | כתיבת תגובה

תכנית ללימודי תרבות ערבית-יהודית מאוקטובר 2017 באוניברסיטאות באר-שבע ותל-אביב

לפני שנה וחצי התחלנו לעבוד על הרעיון הזה, לייסד תכנית ללימודי תרבות ערבית-יהודית לתלמידי התואר הראשון בשיתוף פעולה של אוניברסיטאות באר-שבע ותל-אביב,
לרגעים נראה היה שגוברים המתנגדים והתכנית תיגנז כמו רעיונו של המלומד הגדול שלמה דב גויטיין לפני שישים שנה לייסד קתדרה לתרבות ערבית-יהודית באוניברסיטה העברית, תכנית שנדחתה גם על-ידי הפרופסורים למדעי היהדות בירושלים, שלא רצו את ההפרעה הזאת למושג היהדות, וגם לפרופסורים ללימודי ערבית ואיסלאם בירושלים, שהקפידו על לימודים קלאסיים של הלשון הערבית וספרותה בעידן הג'אהליה ובעידן הח'ליפות, ולא רצו את הערבוביה של ה"ז'רגון" הערבי-היהודי והדיון בספרות גם בעת המודרנית,
ולרגעים הצלחנו לגבור על ההתנגדויות, ואף לחוש את ההתלהבות של אנשים רבים סביבנו בציפייה לרגע הזה, שנדמה היה כי זמנו בשל,
אני הייתי מתייאש מן הסיכוי להצליח לאור המכשולים הרבים שעמדו בפנינו, ללא החברים לדרך: הדס שבת-נדיר, חנה סוקר-שווגר, גלילי שחר, שמעון אדף וחביבה ישי, וללא התמיכה החזקה שקיבלנו מן החוגים לספרות כללית ולספרות ערבית ואיסלאם באוניברסיטת תל-אביב, והחוגים לבי.איי. כללי ולמזרח-תיכון באוניברסיטת באר-שבע,
אנחנו יוצאים לדרך במטרה לפתוח את התכנית באוקטובר 2017 – ואתם מוזמנים להצטרף לדרך כדי ליצור קהילה רחבה של חוקרים ולומדים בתחומי התרבות הערבית-היהודית, ומתוך אמונה שיש לדלג מעל ההפרדות שמוסדו באקדמיה הישראלית כדי ליצור תחום מחקר זה: לחבר בין לימודי ערבית ספרותית, ערבית-יהודית והספרות שיצרו יהודי העולם הערבי בערבית ספרותית, ערבית-יהודית, עברית רבנית ועברית ישראלית; לחבר בין לימודי מחשבת ישראל, לימודי הפולקלור ולימודי הספרות; לחבר בין יצירתם של יהודי העולם הערבי בארצותיהם לבין יצירתם בישראל, כאשר הם נקראו "מזרחים"; לחבר בין לימודי ההיסטוריה, שחקרו את יהודי העולם הערבי בארצותיהם, לבין הסוציולוגיה שחקרה אותם כמזרחים בישראל; לחבר בין יצירת הקודש ליצירת החול, ובין היצירה הקלאסית ליצירה המודרנית.
הערבית היא הלשון היהודית השלישית באורך חייה, אחרי העברית והארמית, ואנו נבקש להנכיח אותה במרחב האקדמי כמו גם במרחב הציבורי, בישראל כמו גם בעולם הערבי, כדי להפגיש מחדש גם בין הספרות העברית לספרות הערבית-יהודית, וגם כדי להפגיש מחדש בין הספרות הערבית לספרות הערבית-יהודית.
מוזמנים להצטרף!

על התכנית בכתבה של גילי איזיקוביץ בהארץ:

תוכנית חדשה ללימודי תרבות יהודית־ערבית לתואר ראשון תקום ותחל לפעול בשנת הלימודים הבאה, אוקטובר 2017. התוכנית תקום במקביל באוניברסיטת בן גוריון ובאוניברסיטת תל אביב, ובשיתוף פעולה בין שתיהן. ילמדו בה, בין היתר, ספרות יהודית שנכתבה על ידי יהודים במדינות ערב לאורך הגלות, ערבית ספרותית וערבית יהודית (ה"יידיש" של ארצות האסלאם), השוואת ספרות יהודית שנוצרה באירופה לזו שנוצרה במדינות ערב ועוד.

זו תוכנית הלימודים האקדמית הראשונה בארץ ללימודי תרבות והיסטוריה מזרחית. ד"ר הדס שבת נדיר, חוקרת ספרות מאוניברסיטת בן גוריון, סיפרה כי "הרעיון לתכנית עלה בשיחה בעת נסיעה ברכב, לפני כשלוש שנים. היו שם ד"ר חנה סוקר שווגר, שמעון אדף וד"ר חביבה ישי, ועם הזמן הצטרפו גם המשורר אלמוג בהר ופרופ' גלילי שחר. היא התחילה מהתהייה מדוע יש תכנית ללימודי יידיש ותכניות נוספות דומות, אבל איש לא מלמד תרבות יהודית־ערבית".

התוכנית נהפכה למציאות לאחר שפנייה ליד הנדיב נענתה בחיוב ובדרישה מטעם הוועדה האחראית למימון, ליצור תוכנית לימודים שלמה לתואר ראשון. אשר להחלטה לכנות את התכנית החדשה "תרבות יהודית־ערבית" ולא "לימודי מזרחים" מסבירה שבת נדיר כי "רצינו להציג את הסיפור כולו: לכולנו חוסר נוחות כלפי ההגדרה 'מזרחים', כי כשעושים שימוש בה, שוכחים היסטוריה שלמה, אישים חשובים, עשייה וכתיבה של דורות. רצינו לחבר את המושג מזרחי להיסטוריה שלו, למקום שממנו הוא בא. מזרחים זה מושג שנולד באירופה ובסופו של דבר מי שרצו 'להתמערב' קראו ליהודי ארצות האסלאם מזרחים. המרחב והדיאלוג שאנחנו מדברים עליו הוא יהודי-ערבי".

אלמוג בהר אומר: "בשנה הקרובה נבנה את הסיליבוס ונתכנן את שלוש שנות התואר ובעצם את כל חמש השנים הראשונות. מבחינתנו, כדוקטורנטים לספרות בשעתו, חשנו מאוד את המחסור, גם בעיסוק האקדמי בספרות מזרחית ישראלית וגם בתוך ספרות ערבית, לספרות היהודית-ערבית לא היתה נוכחות ובעיקר לא היה החיבור של כל התחומים וההיבטים. יש עיסוק באקדמיה בתור הזהב, יש נוכחות מסוימת בלימודי מחשבת ישראל, אבל לא היה חיבור. בעינינו, זה שדה ברצף היסטורי אחד ואנחנו רוצים להעניק לסטודנטים את היכולת לראות ולהבין את הרצף הזה, ספרות חול וקודש ביחד, ההיסטוריה והעכשווי. עד עכשיו התחום פוצל לשברירים שלו ומעכשיו אנחנו באים ללמד כדיסציפלינה, תחום אחד, רצף וידע לשוני. נדמה לי שהזמן בשל. לפני 15 שנה, כשאני התחלתי את לימודי האקדמיים, היה מוקדם מדי. לפני כ-60 שנה הרעיון של פרופ' שלמה דב גוייטיין, המלומד הגדול לערבית יהודית ולגניזה הקהירית, שהציע לאוניברסיטה העברית להקים קתדרה ללימודי ערבית יהודית, נדחה. לאף אחד לא התאים לערבב את התחומים. עכשיו יש רגע שזה אפשרי מבחינה אקדמית"

אף שהתכנית תחל לפעול רק בשנה הבאה (לעת עתה המימון ניתן לחמש שנים), כבר כעת ידוע כי בין המחלקות בשתי האוניברסיטאות יתקיים שיתוף פעולה, כנסים משותפים וקורסים משותפים. באוניברסיטת תל אביב תוכפף התכנית לחוג לספרות ובאוניברסיטת בן גוריון לחוג ללימודים רב תחומיים.

We are starting a program for bachelor's degree in Jewish-Arab culture studies in Beer Sheva and Tel Aviv universities at October 2017:

Leading Israeli universities to offer bachelor's degree in culture of Jews in the Arab world
Programs at Tel Aviv University, Ben-Gurion University to begin in fall 2017 with funding from Rothschild family philanthropy.

Gili Izikovich
16.09.2016 | 00:05
Two new bachelor’s degree programs in the culture of Jews in the Arab world will get underway at the start of the 2017-2018 academic year at Ben-Gurion University and Tel Aviv University, which will cooperate in the venture.

Among the subjects to be taught in the programs, the first of their kind, are Jewish literature written in Arab countries, literary Arabic and Judeo-Arabic (an Islamic-world counterpart to Yiddish in Europe). There will also be comparative literature studies looking at Jewish literature in Arab countries and Jewish literature in Europe.

“The idea for the program came up in a conversation in the car about three years ago,” recalled Hadas Shabat Nadir, a literature researcher at Ben-Gurion. “Dr. Hana Soker Schwager [of Ben-Gurion], [poet] Shimon Adaf and Dr. Haviva Yishay [of Ben-Gurion] were there, and over time the poet Almog Behar and Prof. Galili Shahar [of Tel Aviv] also joined. It started with our wondering why there were programs for the study of Yiddish and other similar programs, but no one was teaching Jewish Arab culture.”
The program became a reality after a request for funding to the Yad Hanadiv foundation, which represents the Rothschild family philanthropic trusts, got a positive response and after the committee responsible for the funding insisted that a full bachelor’s degree program be created.

Although Jews from Arab countries are commonly referred to as “Mizrahim” in Hebrew, Shabat-Nadir explained the decision to call the subject of the program Jewish Arab culture and not Mizrahi studies:

“We wanted to present the entire story. We all were uncomfortable with the definition ‘Mizrahim,’ because when people use it, they forget an entire history, important people, accomplishments and writing over the generations. We wanted to link the Mizrahi concept to its history, to where it comes from. The concept of Mizrahim developed in Europe and ultimately those who sought Westernization called the Jews from Islamic countries Mizrahim. The field and the dialogue that we are talking about is Jewish Arab.”

Behar said, “In the coming year, we will build the syllabus and plan the three years of the degree studies and actually the first five years [of the program]. From our standpoint, as doctoral students in literature at the time, we very much felt the absence, including in the academic treatment, of Israeli Mizrahi literature and within Arabic literature. Jewish Arab literature didn’t have a presence and in particular, there was no link among all of the fields and aspects.”

At this point, there is five years of funding for the program. Although it will only start in a year, it is already clear that the departments at the two universities will collaborate and hold joint conferences and courses. At Tel Aviv University, the program is under the administration of the literature department and at Ben-Gurion University, it is part of the department of multidisciplinary studies.

Behar added, “There is attention in academe to the Golden Age [of Spanish Jewish history]. There is a certain presence in Jewish studies, but there was no link. In our view, it’s a field of one historical continuity and we want to give students the ability to see and understand this continuity – both secular and religious literature, historical and contemporary. Up to now the field was splintered and from now on we are going to teach [it] as a discipline, as one field, one [field of] linguistic continuity and knowledge.

“It seems to me that the time is ripe,” he said. “Fifteen years ago, when I started my academic studies, it was too early. About 60 years ago, the idea of Prof. Shlomo Dov Goitein, the great Jewish-Arabic scholar and scholar of the Cairo geniza [an ancient archive of Jewish books and manuscripts], proposing that Hebrew University set up a chair of Jewish Arab studies was rejected. No one was prepared to mingle the subjects. Now there is a moment in which it is possible from an academic standpoint.”

פורסם בקטגוריה אירועים, רוח חדשה / רוח ג'דידה, العربية | 4 תגובות

ראיון בעכבר העיר ירושלים

יום שישי, ה-9.9.2016

%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%a2%d7%9b%d7%91%d7%a8-%d7%94%d7%a2%d7%99%d7%a8-09092016-%d7%90

 

%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%a2%d7%9b%d7%91%d7%a8-%d7%94%d7%a2%d7%99%d7%a8-%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9%d7%9c%d7%99%d7%9d-09092016-%d7%91

 

 

פורסם בקטגוריה שירים לאסירי בתי-הסוהר | עם התגים , | כתיבת תגובה

An interview in "The Jerusalem report" magazine which just came out :

19/9/2016 issue

the jerusalem report interview almog behar 04092016

פורסם בקטגוריה english | כתיבת תגובה

ראיון במעריב ~ 28.08.2016

מראיינת: כרמית ספיר ויץ

פורסם גם באתר מעריב

ראיון מעריב 28082016קטעים מתוך הראיון:

שירה

אני חושב שהנוכחות התרבותית של השירה בחברה הישראלית נמצאת בעליה. אולי בגלל שובע מסויים מן הפרוזה, אולי בגלל ריבוי כותבי השירה, אולי בגלל התאמה יותר גדולה של הרשתות החברתיות לשירה מאשר לפרוזה, אולי בזכות ערבי שירה הזוכים לקהל רב. יש קהל עירני מאוד, שבאמת גם מגיב ויוצר קשר, וזאת שמחה גדולה. אני מקווה שגם לנוכחות של סיפורים קצרים יקרה דבר דומה, והרומן לא ישאר הצורה היחידה הבודדה של הפרוזה.

בין שירה לפרוזה

מאז שאני זוכר את עצמי אני נע בין שירה לפרוזה, והם לעיתים גם מתערבבים, וסיפור נולד מתוך שיר או שיר נבלע בתוך סיפור. המעברים הללו קשורים לחוויות שאתה חש שאפשר לייצג בצורה אחת יותר מן הצורה האחרת, ולפעמים גם הזמן שכל אמנות צריכה מכתיב את האפשרות לכתוב: הזמן הארוך של הפרוזה מול הזמן הקצר של השירה. המעברים מאפשרים התרעננות, ושיבה מחודשת. לעיתים אני נע גם בין תרגום לכתיבה, ואכן גם הוראה. כמו המעבר בין כתיבה לקריאה: כמורה אתה קורא יחד עם הסטודנטים, ומלמד דרכים שונות של קריאה.

מזרחיות

אני שמח מאוד שהשיח המזרחי נמצא היום פעמים רבות בחזית של השיח הישראלי, ומגדיר מחדש את המקום, את המרחב, את התרבות, ומציע אלטרנטיבה לדיכוטומיות הקשות ולהפרדות בין יהודים לערבים, בין דתיים לחילונים ובין עניים לעשירים. בכל הקשר – פוליטי, מעמדי-כלכלי, תרבותי ומסורתי – יש לדעתי למזרחיות דברים חשובים להציע, בהבנה שתרבותנו כיהודים מהעולם הערבי היא גם תרבות ערבית-יהודית, בהבנה שהעמדה המסורתית ביחס ליהדותנו יש בה פוטנציאל שחרור גדול, ובהבנה שיש קשר בין פתרון של הסכסוך הערבי-ישראלי לסכסוך בתוך נפשנו כמזרחים בין הזיכרון הערבי שלנו לדיכוי האשכנזי, וקשר בין כל אלו לבין שינוי כלכלי-מעמדי אמיתי. עדיין יש פעמים רבות הגחכה של המזרחיות וניסיון לצמצם אותה, אבל יתכן שאנחנו בתוך תהליך של התרחבות המהלך המזרחי בצורה שלא תאפשר שוב צמצום וביטול שלו באופן כל כך גורף כמו שנעשה פעמים רבות.

אני לפעמים חושב שיש להשקיע את עיקר המאמץ במאבק המעמדי, מאבק על דיור ציבורי ועל שינוי שטחי השיפוט של עיירות הפיתוח והערים הערביות ועל תיקצוב שיוויוני של חינוך ועל צמצום היקף האסירים בבתי-הסוהר, ולפעמים אני חושב שלב המאבק – שיאפשר את השחרור – הוא ההקשר התרבותי, ההנכחה של המגוון של התרבות המזרחית בכל הזירות, בלימודים ובעיתונות ובספרות, ולעיתים אני חושב שרק מאבק משותף יהודי-ערבי יש לו פוטנציאל משחרר, ואז אני חוזר לתיאולוגיה, ומאמין שארץ הקודש זקוקה לפתרון תיאולוגי הנוגע בקשר ההיסטורי והתיאולוגי היהודי-מוסלמי, ושאפילו ההתפייסות המזרחית-אשכנזית-רוסית-אתיופית יש בה מימד תיאולוגי.

ספרות מזרחית

המושג "ספרות מזרחית" הוא מושג וותיק, אך הוא השתנה כמה פעמים באופן מהותי בדורות האחרונים. במפגש באקדמיית פולונסקי שלקראתו אנחנו משוחחים אני מבקש לחזור מעט יותר ממאה שנה אחורה, לשאול עבדאללה יוסף יליד בגדאד שעבר להונג קונג בסוף המאה ה-19, ולאריאל בן-ציון יליד ירושלים שנע בין תוניס, אירופה והמזרח הרחוק. האנשים הללו ביקשו לומר שהספרות העברית עצמה, כאשר היא מתחדשת, משמעות הדבר הוא מיזרוח שלה, כלומר שהספרות העברית כולה צריכה להפוך לספרות מזרחית, הספרות העברית כתת-קטגוריה בתוך הקטגוריה הרחבה של הספרות המזרחית, הכוללת גם את הספרות הערבית, הפרסית, התורכית ולעיתים מבחינתם גם ההודית. הם טענו שהשיבה לעברית, מהכתיבה של ספרות יהודית במגוון גדול של שפות, פירושה שיבה למזרח, כיוון שהעברית היא שפה מזרחית שלשם תחייתה יש ללמוד את הערבית ולחדש את הקשר בין העברית לערבית; הם טענו שהיהדות היא חלק מן המזרח, כיוון שהיא נולדה במזרח וכן בשל קשריה התיאולוגיים והמיסטיים העמוקים עם האיסלאם; הם טענו שהשיבה לארץ ישראל היא שיבה אל המזרח, וכדי להתקיים בארץ ישראל שלא כזרים יש להפוך לחלק מן המזרח, ולהבין את הפוליטיקה של התחייה הערבית. כל אחד מהם עשה זאת בדרכים שונות: שאול עבדאללה יוסף כתב שירה עברית בצורות ובמשקלים של שירת ספרד, וכן היה פרשן של שירת ספרד, ועשה זאת דרך היכרות עמוקה עם השירה הערבית הקלאסית, וטען שהשירה העברית החדשה צריכה להיות מיוסדת על השושלת הזאת, ועל היכרות עמוקה עם הספרות הערבית; אריאל בן-ציון הציע מודלים חדשים ניסיוניים לפרוזה עברית, שבה שילב מדרש ומיסטיקה וספרות חדשה, פרוזה ושירה, ופנה בין השאר אל המשורר ההודי רבינדראנאט טאגור כשותף לתחייה המזרחית, מתוך ראייה כמעט פאן-אסייתית של המזרחיות.

בדור שאחריהם, ביחס לסופרים כמו יהודה בורלא ולאחר מכן ביתר צמצום לאחר 48, המזרחיות, והמושג של "הספרות המזרחית" צומצם למובנים שאנחנו מכירים היום – יצירה שכותבים יהודים מזרחים על המזרח. משאלה של צורה, כפי שהיא היתה אצל שאול עבדאללה יוסף, ומשאלה על כלל הספרות העברית, כפי שהיא היתה אצל אריאל בן-ציון, הפכה הספרות המזרחית לשאלה של ייצוג, ולנישה מצומצמת בתוך הספרות העברית, המנתקת אותה מקשריה העמוקים לספרויות וללשונות המקיפות אותה, כגון הערבית והתורכית והפרסית והספרדית-היהודית.
אני מאמין שהמשימה הדורית שלנו היא לפרוץ את הצמצום הזה והרדוקציה הזאת של המובן של הספרות המזרחית, ולחבר את הדברים מחדש אל הפרספקטיבה הרחבה, הקשורה לתרבויות הגדולות שסביבנו והלשונות שסביבנו. הספרות המזרחית קשורה גם לייצוג ולמאבק המזרחי, אבל היא גם תנועת התרגומים מן הערבית והתורכית והפרסית אל העברית, והיא גם שיבה אל לשון עברית מסורתית, הקשורה גם ללשון המדרש, ולא רק עברית רזה, והיא גם השאלה הגדולה על צורה ספרותית, ומה יכול המדרש לתרום לנו, מה יכול ז'אנר האדב הערבי או הצורות והמשקלים של שירת ספרד, וכן מסורות הפיוט.
בחיי שלי הספרות המזרחית העניקה לי תחושה של התרחבות, מתוך תחושה של מחנק בתוך הספרות הישראלית המצומצמת, ולכן בשונה מבני הדור הקודם שחששו שיכניסו אותם לנישה של הספרות המזרחית ולשוליים של הספרות העברית, אני חשתי שההליכה אל הספרות המזרחית, אל הלשון הערבית ואל המדרש היהודי היו התרחבות עמוקה. אני שמח שיש היום גם דור רביעי מזרחי, ויש קהל המבקש להכיר ולשמוע את התרבות הזאת, ללמוד ולהתרגש ממנה. ואני חושב שנקודת המבט המזרחית יכולה לשנות את כלל הספרות העברית, ולהציע לה אופק חדש-ישן של יצירה.
וועדת ביטון
אני שמח מאוד שהוועדה הזאת קמה, גם אם באיחור של עשורים ארוכים, וגם אם הפוליטיקאים שהקימו אותה רק ביקשו להרוויח הון מסויים ולא באו מכוונות טהורות. מערכת החינוך בארץ הושתתה מראשיתה על מחיקה של המזרח, גם היהודי וגם הערבי, והתיקונים הקלים שנעשו בעבר, כמו עם המרכז למורשת יהדות המזרח במשרד החינוך אחרי מרד הפנתרים השחורים בשנות השבעים, היו רק הוספה של מעט רכיבים מזרחיים לתוך הנרטיב הקבוע הציוני-אשכנזי של טהרנות לאומית יהודית, ושל היסטוריה של פוגרומים, ציונות ועליה.
לוועדה הזאת בדו"ח השלם שלה העוסק במגוון של נושאים, לימודי היסטוריה, ספרות, מגדר, מחשבת ישראל, האקדמיה וכו', היתה הזדמנות להקיף את הנושאים הללו בצורה עמוקה ומאתגרת, ולהעלות נרטיבים אלטרנטיביים: נוכחות של לשונות היהודים, והחיבור העמוק לערבית כשפה, כתרבות וכהיסטוריה, ההיסטוריה היהודית כהיסטוריה מזרח-תיכונית, תולדות המאבק המזרחי בישראל ועוד.
אנחנו זקוקים לתיקון גם בלימודי הספרות: אם עד עתה תלמידי הספרות קפצו בספרות המזרחית מהתנ"ך אל שירת ימי-הביניים ואז לתרנגול כפרות, המטרה היא ליצור רצף: שגם תלמידי בתי-הספר הממלכתיים ילמדו שוב מן הגמרא, וכן מן הפיוט והשירה במזרח שבין גירוש ספרד למאה העשרים, ובהרחבה מן הספרות המזרחית החדשה, על חלקיה בעברית, בערבית ובלשונות קולוניאליות.
לדעתי רק לימודי ערבית חובה בכל מערכת החינוך בהמשך הדרך יאפשרו להעמיק את הדרך הזאת, וכן הרחבה של לימודי הספרות המזרחית והערבית-היהודית באקדמיה, כדי שהמורים יוכלו ללמוד אותן באופן נרחב וללמד אותן.
כל אלו יוכלו להשתלב ברנסנס תרבותי מזרחי בכל התחומים, במוזיקה, בקולנוע, בספרות ובמחקר.
פורסם בקטגוריה Uncategorized | כתיבת תגובה