מן המקורות (ד): ר' משה אבן צור

"…ואני מפיל תחינתי לפני כל קורא בספרי זה הקטן שאם באולי ידבנו לבו להשתעשע בדברי דודים, לרעות בגנים וללקוט שושנים, מחיבורי זה הקטן, אל יטיל מום בקדשים בהשתמשו באלו הפיוטים והאהבות הכתובים על הלוחות שלא לצורך מצווה "בסוד שחקים" (ירמיהו טו, יז) למלא נפשו רק לכל הפחות תהיה זאת כוונתו בפתחו את פיו להלל ולשבח לפאר ולרומם למי שאמר והיה העולם. יען רובם ככולם הם מיוסדים על אדני פז, מלוקטים מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים ומדברי חז"ל ולפעמים מספר שיר השירים… הרשות נתונה לכל מי שישתמש באלו השירים להתלמד או להודות להשם יתברך או לשמח חתן וכלה וכדומה, ובלבד שתהיה לשם שמים כגון, כשיאמר מלת חתן וכלה יכוין לשם יחוד קב"ה ושכינתיה… ובסוף הספר אכתוב קצת קינות… וכדי שלא לסיים בפורענות אכתוב קצת קינות ותחִנות ותוכחות השייכים לכל לבעלי תשובה כל דברי פשע, לי ולבני גילי…"

 

ר' משה אבן צור בהקדמתו לספר שיריו "צלצלי שמע" שראה אור בעיר פאס, מרוקו, בשנת ה'תע"ב, 1712.

אודות almog behar

"צִמְאוֹן בְּאֵרוֹת", "אנא מן אל-יהוד", "חוט מושך מן הלשון", "צ'חלה וחזקל".
פוסט זה פורסם בקטגוריה מן המקורות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s