הפנתרים השחורים רצים לעיריית ירושלים 2008

 

הפנתרים השחורים החדשים רצים לעיריית ירושלים 2008

קול קורא – נא להפיץ

 

"או שהעוגה לכולם, או שלא תהיה עוגה"

סעדיה מרציאנו ז"ל

 

לקראת הבחירות המתקרבות לעיריית ירושלים החלטנו, בשכונת הקטמונים ב-12 ליוני 2008, ערב לי' סיוון ה'תשס"ח, להקים את מפלגת "הפנתרים השחורים – תנועת השכונות לשינוי ירושלים", בראשות איילה מרציאנו-סבאג.

המפלגה מתכוונת לרוץ בשלב הראשון לעירייה, ולהעמיד את איילה מרציאנו-סבאג כמועמדת לראשות העירייה, ובהמשך, אם תזכה להצלחה ולתמיכה מן הציבור, תתמודד המפלגה גם לכנסת.

אנחנו קוראים להקמת מפלגות דומות על-פי הדגם של הפנתרים השחורים החדשים בירושלים לקראת הבחירות המקומיות של 2008 גם בערים אחרות. נשמח לשתף פעולה, לתאם תוכניות ולאחד כוחות לקראת הבחירות לכנסת.

אנחנו קוראים לכל מי שמאמינים בדרכנו, לכל מי שמאמין שצריך לשנות את הדרך מן היסוד, לתת סיכוי לנוער בשכונות, לשנות את המצב החברתי הנורא, ליצור שיוויון בין השכונות השונות ולהיאבק בשלטון ההון והשחיתות, להצטרף אלינו עוד היום, אם דרך האי-מייל ואם בטלפון, להיות פעילים, להצטרף למחשבה, פעולות, הפגנות ולבסוף כדי ליצור את השינוי ביום הבחירות לעירייה.

 

כולכם מוזמנים למפגש בתאריך ה-3/07/08 בשעה 19:00 במבנה של השומר הצעיר, מול בית-ספר גבעת גונן, קטמונים, ירושלים.

 

זִכרו, גם בעזרת שני מושבים במועצת העיר בשלב הראשון נוכל להתחיל לשנות את המצב!

והשינוי תלוי בהתגייסותכם!

 

המפלגה תהיה הקול של השכונות בירושלים, קטמונים, מוסררה, גילה, תלפיות, קרית יובל, נוה יעקב, פסגת זאב, רמות, בקעה, נחלאות, עיר גנים, ארמון הנציב, קרית מנחם, פת, מלחה וכל שאר השכונות, והקול של כל מי שמזדהה עם השכונות ועם תושביהן, ומעוניין לשנות את המצב הקיים ולהפיל את שלטון העשירים והמושחתים של אולמרט-ביבי-ברק-לופליאנסקי-גידאמק-ברקת-עמדי.

איילה מרציאנו-סבאג, העומדת בראש התנועה, היא אחותו של סעדיה מרציאנו זיכרונו לברכה, שנפטר לפני כחצי שנה והיה מנהיג הפנתרים השחורים, והיא מחוייבת להמשיך את דרכו. איילה עמדה בראש מאבקים רבים של השכונות, וזכתה בהישגים רבים מול השלטון ולמען האזרחים. המאבק האחרון אותו היא הנהיגה, בקיץ שעבר, היה מאבק מחוסרי הדיור בבור שיבר בירושלים – בסוף המאבק זכו כל המשפחות שישבו במאהל בדיור. איילה הנהיגה גם את מאבק האמהות החד-הוריות בירושלים, ותמכה במאבק הנכים, והוכיחה בכל שנות פעילותה יושר ונחישות, הדרושים לנו גם היום.

היום יותר מתמיד נכון לבחור אישה מזרחית לראשות העירייה והמדינה, כדי לשנות בהן את המצב מן היסוד – כי במצב הקטסטרופלי בו נמצאות ירושלים ומדינת ישראל, בכל התחומים, אי-אפשר להסתפק בשינויים קוסמטיים, אלא בשינוי רציני.

 

הפנתרים נלחמו בשנות השבעים כנגד שלטון מפא"י אשר השפיל את המזרחים, המרוקאים, העיראקים, הכורדים, התימנים, הקווקאזים, התוניסאים ואחרים, ביקש להפוך אותנו לפועלים בשכר רעב הנמצאים תמיד בסכנת פיטורים, זרק את ילדינו מבתי-הספר ומילא בהם את בתי-הכלא, הפך את השכונות שלנו לשכונות של עוני ומצוקה, ולעג לתרבות שלנו ולשפה שלנו.

כמו הפנתרים שלא היססו להיאבק למען הצדק והשוויון, השיגו הישגים רבים בזמנם, והצליחו לפרוץ לתודעת כל אזרחי המדינה וכל תושבי שכונות המצוקה ועיירות הפיתוח, כך יאבקו גם הפנתרים החדשים למען שיוויון בחינוך, בדיור, בבריאות, בפרנסה, בתרבות ובייצוג הפוליטי.

אנחנו מאמינים שעתה לא יספיקו הפגנות, כמו בזמן הפנתרים ההם, אלא יש לפעול לשם כך שניכנס באופן דמוקרטי למועצת העיר ואחר-כך לכנסת, ונשנה את המציאות. אנחנו לא מבקשים פירורים מהשלטון, אלא מבקשים להחליף את השלטון! אנחנו הרוב – ורק על ידי צבירת כוח במוסדות השלטון, המנוהלים כעת על-ידי בעלי הון השולטים גם בתקשורת, נוכל להכריח בהתחלה את השלטון להתייחס אלינו, בעזרת כמה מקומות במועצה, ואחר-כך נחליף אותו לגמרי ולשנות את עתיד ילדינו!

 

הדיכוי והקיפוח והנישול, שהיו נחלת הפנתרים השחורים של שנות השבעים, ונחלת כל המזרחים במדינה מאז שנות החמישים, לא הסתיימו, רק שבשנים האחרונות הם שינו את פרצופם, ובמקום הגזענות הגלויה לחלוטין של ממשלות מפא"י, שחשבו שהמזרחים אינם ראויים להשכלה, לדיור ראוי או לפרנסה, המדיניות הפכה להיות מוסתרת, והיא לכאורה תוצאה של כלכלת שוק ש"מיטיבה עם כולם" חוץ מאיתנו, תוצאה של מושגים שהפכו קדושים כמו הפרטה, גלובליזציה, רפורמות שקריות המיטיבות רק עם העשירים במיסים, וקיצוץ קצבאות כדי שהעניים "יצאו סוף סוף לעבוד" (רובנו עניים עובדים! ואילו הזקנים, שגם מהם קוצץ, כבר עבדו מספיק), או תוכניות עבדות כמו חברות הקבלן ו"תוכנית ויסקונסין".

את המציאות המרה מסתירים מזרחים שמכרו את נשמתם לשלטון ההון, אנשים חייכניים כמו מאיר שטרית, שאול מופז, סילבן שלום ופואד בן-אליעזר, שאמורים להיות הנציגים שלנו, ובעצם מאפשרים את הנישול של המזרחים.

עתה, יותר משלושים שנה אחרי פעילות הפנתרים במוסררה ובקטמונים, אחרי ההפגנות הגדולות בכיכר הדוידקה וכיכר ציון ובגן בור שיבר וגן סאקר, אחרי מבצע העברת בקבוקי החלב מרחביה לקטמונים, כאשר מצבנו הכלכלי רק מדרדר, אנחנו חושבים שאנחנו מוכרחים להקים מחדש את הפנתרים השחורים, ולהיאבק על השלטון, ולהציל אותנו מידי העשירים, המושחתים, הגנרלים וכל אלו שיורקים בפרצופינו כבר שנים ארוכות.

 

ביבי, שנראה שעומד לחזור ולהיות ראש-ממשלה, היה האב המכה של השכונות, שהמשיכו להצביע לליכוד מאז 77 כמחאה על שלטון מפא"י המדכא וכתמיכה במנחם בגין ובשותפות ההיסטורית שהוא הציע למזרחים. השכונות המשיכו להצביע לליכוד גם כאשר הוא מחץ אותן וגנב את כספן וזהותן והשפיל אותן, והיום אנחנו קמים ואומרים – ביבי הוא לא אבינו, לא נהיה עוד ילדים מוכים, הגיע הזמן שאנחנו ננהיג את העירייה ואת המדינה!

לא ניתן את קולנו שוב לליכוד בעירייה, ולא לכל הממשיכים של דרך הטרור הכלכלי שלו וההנהגה האנטי-אנושית, שמשותפת לרוב המפלגות הגדולות כיום, בכנסת ובעירייה, קדימה, העבודה, אורי לופליאנסקי, גאידמק, ניר ברקת ועמדי. הגיע הזמן שהשכונות, שהן הרוב במדינה, יטלו לעצמן את זכותן הדמוקרטית להנהיג את החברה בישראל.

 

אנחנו יודעים שהיום לא רק המזרחים מדוכאים בשכונות, בבלוקים הצרים וברחובות, בחינוך הכושל ובבתי-הסוהר, בחוסר העבודה ובעבודה הקשה בשכר רעב, בהזנחה של העירייה וביחס המפלה של המשטרה, וקוראים לכל המדוכאים להצטרף אלינו, לאתיופים, לרוסים, לערבים, לחרדים, לפועלים, לשכירים, למובטלים, לגימלאים, לנוער, וגם לבני המעמד הבינוני, וגם לאשכנזים בתוכם, אשר יודעים שאם תמשך המדיניות הכלכלית גם הם יהפכו לעניים, וכל כספם ירוכז בידי העשירון העליון, אחר-כך בידי המאיון העליון, ולבסוף על-ידי האלפיון העליון.

אנחנו קוראים לנשים מכל המעמדות, האמונות, העדות והדתות, הסובלות הראשונות והעיקריות מן השלטון הקיים, הגברי והדורסני, מן העוני, מן האלימות, מן החינוך הכושל, להצטרף אלינו, ולא רק כפעילות אלא גם כמנהיגות. אנחנו קוראים לנשים החד-הוריות לחדש את המאבק, במסגרת הפנתרים.

אנחנו קוראים לכל המזרחים בכל המדינה, אשר עברו שנים ארוכות של דיכוי כלכלי ותרבותי, אשר את חלקו הפנמנו אל תוכנו והתחלנו בעקבותיו לשנוא חלקים מתוך תרבותנו, לשנוא את עצמנו, להתחבר אלינו, להכיר את תרבותנו, ולפעול למען תחייה תרבותית ורוחנית של המזרחים, אשר לא תוכל להיוולד ללא כבוד עצמי, לימוד, והכרה בערכם של עולמות הנצח של התרבויות מתוכן צמחנו, היהודית, הערבית, הכורדית, התורכית, הפרסית, הספניולית, הקווקאזית ועוד.

אנחנו קוראים למזרחים אשר הצליחו להיחלץ ממעגל העוני וטיפסו למעמד הביניים לא לשכוח ולא לזנוח את אחיהם, לא להכחיש את תרבותנו, לא לשנות את שמות משפחותיהם ולא לשתוק עכשיו, כאשר אנחנו קוראים להם להצטרף לפנתרים השחורים. זה הבית שלכם וזאת החובה שלכם כלפי המקום ממנו צמחתם, כדי לאפשר לאחרים להיחלץ מן העוני!

אנחנו קוראים לאחינו המזרחים המצביעים לש"ס, בתקווה לשינוי, להביט במראה ולשאול איזה שינוי הביאה ש"ס למזרחים בחמש עשרה השנים האחרונות? גם אנחנו התמלאנו גאווה בהתחלה בהצלחה של ש"ס, כעסנו על היחס המזלזל כלפי ש"ס מצד המפלגות הגדולות, גם אנחנו גאים בתורת ישראל – אבל ש"ס נותנת שוב ושוב את ידה לקיצוץ קצבאות, לעלייה במחיר הלחם, לקיפוח השכונות בירושלים, ולא נאבקת כמעט על אף זכות חברתית בסיסית, ושותפה לשלטון ההון!

אנחנו קוראים לערבים, אחינו ובני-דודינו, אשר אנחנו שותפים להם בשפה ובתרבות ובאוצרות רוח, לזכור את ההיסטוריה המשותפת לנו, אשר רובה התבססה על שלום וכבוד הדדי, להכיר במקומנו בתוך המזרח-התיכון הישן והחדש, ולהיאבק במשותף נגד כל מי שמבקש להפוך אותנו ואותם לכוח עבודה זול וניתן לפיטורים ולניצול, נגד כל מי שהגזענות מבעבעת בו ושונא את המזרח, לועג לשפתנו, מבטאנו ותרבותנו, ומבקש למחוק אותה ולהשכיח אותה. אנחנו מכירים בהשתתפות שלנו בגזענות בישראל כנגד ערבים, ואנחנו מציעים הכרות משותפת ומחודשת בין יהודים, מוסלמים ונוצרים, עד שנשיב עטרה ליושנה.

אנחנו קוראים לאשכנזים, אחינו, להביע שאט נפש מדרכם של רוב השליטים האשכנזים של המדינה עד כה, לנטוש את דרך הדיכוי או ההכחשה, להודות בפריבילגיות שהם זכו להן כאשכנזים במדינה, ולשתף איתנו פעולה לצורך שינוי עתידי. ההודאה שלכם בעבר אינה מתבקשת כדי להשפיל אתכם, או כדי להפוך אתכם למדוכאים החדשים, אלא כדי לבנות את העתיד. אנחנו מכירים את הסבל שאתם עברתם בעבר באירופה, ומבקשים שאתם תבינו את סבלם של האחרים. אנחנו מודעים לגזענות ממנה סבלתם באירופה, ומבקשים כי תהיו רגישים לגזענות אותה חלק גדול מכם הפנה כלפי אחרים.

אנחנו פונים לאתיופים ואומרים: אתם סובלים בעשרים וחמש השנים האחרונות ממה שאנחנו סובלים ממנו שישים שנה, לעיתים בצורה יותר קיצונית. אנחנו מכירים בכך שגם אנחנו שיתפנו פעולה עם מי שדיכא אתכם ב-25 השנים האחרונות, ומבקשים שנלחם יחד נגד הדיכוי הכלכלי והתרבותי ונגד הגזענות, ופותחים את הדלת למנהיגות האתיופית שתצטרף לפנתרים.

אנחנו פונים לרוסים ואומרים: בעשרים השנים האחרונות נוצר מתח ביניכם לבינינו כאשר השלטון הפנה אתכם לשכונות, ואנחנו מכירים בשותפות שלנו לגזענות נגדכם בחברה הישראלית, ומבקשים ליצור בינינו לביניכם חיים משותפים. אנחנו מקווים שלא תבחרו לתמוך במי שידכא בסופו של דבר גם אתכם, ושלא תנסו להצטרף למדכאים, אלא שתיתנו יד למאמץ רחב של מאבק נגד הדיכוי, ופותחים את הדלת למנהיגות הרוסית שתצטרף לפנתרים.

אנחנו פונים לחרדים ואומרים: אנחנו לא שותפים להסתה החברתית נגדכם, ואנחנו חושבים שאתם חלק חשוב מן העיר והמדינה. בסופו של דבר אתם חלק מן השכבות המקופחות, וסובלים מן המצב הכלכלי כמונו, ועל כן אנחנו מצפים שתצטרפו למאבקנו הצודק, ופותחים את הדלת למנהיגות החרדית שתצטרף לפנתרים. המנהיגות שלכם עד כה שכחה אותנו, ואילו אנחנו מבטיחים לא לשכוח אתכם גם כשנהיה בעמדות ההנהגה.

 אנחנו קוראים לחברי התנועה הקיבוצית המתפרקת, לפעילים חברתיים ולפעילים לזכויות אזרח ואדם, לפעול יחד איתנו. המאבק למען נפגעי רצח העם בדארפור חשוב, חשוב גם הסיוע לפועלים הזרים בארץ, ובכל אלו אנחנו תומכים בפה מלא. אבל חשוב גם להביט פנימה, וקרוב, ולראות שהבעיות לא נמצאות רק במרחק של מאות קילומטרים, אלא כאן בכל ערינו. אסור לנתק את המאבקים לזכויות אדם מן המאבקים החברתיים!

אנחנו קוראים לפנסיונרים להצטרף אלינו, ולהיאבק על חברה טובה ובה יחס הולם לזקנים, לניצולי השואה ולכל זקן וזקן מכל מוצא ומעמד, בשם ערכי המוסר הבסיסיים. חברה שאינה דואגת לפנסיונרים אינה רואיה להיקרא חברה.

אנחנו קוראים לנוער לקום ולהיאבק על עתידו, במסגרת הפנתרים. אתם העתיד, והמדינה והעירייה מפקירות אתכם. אנחנו נתבע להקים את בתי הספר הטובים ביותר, המגישים לבגרויות, בשכונות המצוקה ובעיירות הפיתוח, להפוך גם את ההשכלה הגבוהה באוניברסיטאות לנגישה לבני-השכונות, כי ההשכלה היא המפתח לשינוי החברה. אנחנו קוראים לכם להצטרף לפעילויות, כדי לשנות את עתיד החברה כולה.

אנחנו תובעים שיוויון בכל העיר ובכל המדינה בכל התחומים, לא רק הקמת בתי תמחוי לאוכל, חלוקת מזון בפסח או שיקום שכונות קוסמטי (שגם אותו מאיר שטרית סוגר), אלא להקים בשכונות תיאטראות (אשר יציגו את התרבות שלנו, הישנה והמתחדשת, ולא את סאלח שבתי), הוצאות ספרים, לבנות דיור הולם וזול, לטפח את הגינות הציבוריות, לשנות את יחס השוטרים ומערכות החוק לבני השכונות, ולקדם את החינוך.

 

בעזר השם, אינשאללה, יצליח האל במעשי ידינו ונזכה לתקן עולם, נשים קץ לשלטון המליונרים, עורכי-הדין, הגנרלים והאליטות התקשורתיות, הפוזלות כל הזמן לאמריקה במקום להסתכל על הבית, נלחם בשחיתות ונהווה מופת ודגם.

 

מצע – הפנתרים השחורים החדשים לעיריית ירושלים 2008

 

המצע מתייחס לכל בני העדות והדתות במדינה ובעיר ללא הבדלי גזע, מין, נטיה מינים, דת, צבע ולאום.

 

1. חינוך

יום חינוך ארוך בשכונות / חינוך חינם ושיוויוני החל ממעונות יום ועד לתיכונים / העלאת רמת בתי-הספר בשכונות המצוקה / הגדלת המלגות לסטודנטים מהפריפריות ושכונות המצוקה / העירייה תתקצב מעורבות של סטודנטים בשכונות / הגדלת התקציבים לשעות תגבור בבתי-הספר / הפעלה מלאה ורצינית של המתנ"סים בשכונות ופתיחת המתנ"סים הסגורים / חוג חינם לכל ילד במתנ"סים בשכונות / יצירת קייטנות ציבוריות / יצירת מעונות במתנ"סים.

 

2. פני העיר

שינוי פני השכונות בכל המובנים, בטיפוח שכונתי, בחזיתות הבתים, בתוך הבתים – ולא לפרוייקט שיקום שכונות מנותק ומתנשא / החזרת כוח למנהלים הקהילתיים / יש לשקם את מרכז העיר הנראה מוזנח בחלקים גדולים שלו.

 

3. רווחה

הגדלת דרמטית תקציבי העירייה המופנים לרווחה / הפנתרים השחורים ידרשו תיק זה בעירייה / שינוי פני לשכות הרווחה / שיתוף פעולה בין הרווחה לתושבים לחיזוק הקהילה / הרווחה אינה צדקה אלא צדק ועל כן היחס כלפי התושבים צריך להיות שוויוני ובלתי-מתנשא.

 

4. מרכזי הגמילה

מציאת פתרון הולם לבעיית הנרקומנים בשכונות / פתיחת מרכזי גמילה נוספים / שיפור התנאים והגדלת התקציבים לשיקום האסיר / הגברת ההסברה נגד סמים בבתי-הספר.

 

5. משטרה

אסור המשטרה תהיה אגרוף של הממסד נגד השכונות כפי שהיה בעבר / שיפור יחס המשטרה לבני השכונות / מטרת המשטרה להילחם בפשיעה ולהבטיח את הביטחון ברחובות של כולנו, ולא לדחוק את הפשיעה מן השכונות המבוססות לשכונות העוני / שינוי ברמת הפשיעה יהיה רק תוצאה של חינוך טוב יותר וצמצום העוני / הגברת השיטור הקהילתי.

 

6. שיוויון עירוני

היחס אותו מקבלות שכונות שונות בעיר צריך להיות שווה, בתקציבים המתקבלים, בשירותי התברואה, בבניית מוסדות ציבור (יוחזרו סניפי הבנקים והדואר לשכונות, למקומות בהם הם נסגרו), בשירותי התרבות / אי-אפשר להשלים עם יחס של איפה ואיפה בין שכונות מבוססות לשכונות מצוקות, ובין אשכנזים, מזרחים, חרדים ופלסטינים / יש למנוע הפרטת שירותים ציבוריים והסרת אחריות העירייה מחיי תושביה.

 

7. תרבות וספורט

יש להגדיל את תקציב התרבות בעיר / תקציבי התרבות של העיר נועדו לכולם וצריכים לשרת את המגוון התרבותי של העיר, ולא לכפות על התושבים תרבות אחת / התרבות צריכה לצמוח מן המקומות השונים בעיר ולא להיות מיובאת מתל-אביב, או חיקוי זול של תל-אביב / התרבות צריכה להיות בכל מקום ומיועדת למגוון של העדות, הדתות והשפות / ירושלים כעיר הקדושה לכל הדתות והעדות צריכה להיות חלוצת הפלורליזם התרבותי בישראל, ולפיכך תשאף לקדם את התרבות המזרחית והערבית שאינן באים לידי ביטוי מספיק בתרבות הישראלי בכלל ובכלל זה בירושלים / יש להרחיב את הספריות בשכונות, להקים מסגרות של תיאטרון קהילתי בשכונות, ומרכזי תרבות / יש לשפץ את מגרשי הספורט העירוניים, ולהציע לימודי ספורט חינם לכלל הילדים והנוער.

 

8. דיור

על העירייה להרחיב את מלאי הדירות הציבוריות שברשותה / לקבוע קריטריונים שיוויוניים לדירות / ביטול לאלתר של כל הפינויים מהבתים והריסות הבתים בכל ירושלים.

 

9. קשישים

יש לספק לכל הקשישים בעיר, הנמצאים במצב קשה, אוכל, חימום, תרופות / השלכת הזקנים לשכונות אינו פתרון / אל תשליכונו לעת זקנה.

 

10. המלחמה בשחיתות

מאבק בשחיתות העירייה, ובשחיתות כל הרשימות במועצת העיר.

 

הַמיליונים לַמיליונים!

די לשחיתות ולשלטון ההון

 

 

אודות almog behar

"צִמְאוֹן בְּאֵרוֹת", "אנא מן אל-יהוד", "חוט מושך מן הלשון", "צ'חלה וחזקל".
פוסט זה פורסם בקטגוריה פנתרים שחורים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על הפנתרים השחורים רצים לעיריית ירושלים 2008

  1. שיר הגיב:

    כל עוד הפתרון שאתה מציע מתבסס על גזע, באינדוקציה סוציאליסטית פה ושם, הוא רלוונטי בדיוק כמו האקסיומה האשכנזית שציינת. אני לא חושבת שיש מקום להבדיל בין מזרחים לאשכנזים כאשר ההדרדרות היא כלכלית-שלטונית בעיקרה. גם הפוליטיקאים המזרחים שהוזכרו לא הפנו עורף למגזר הצפון-אפריקאי אלא חרגו מן המצופה לטובת שחיתות ושוחד. בקיצור, הבסיס הוא פיננסי ולא גזעי.
    כדי להפוך את המפלגה הזאת לרלוונטית גם עבור הקהל המזרחי-אמיד-משכיל ולא רק עבור תאבי הסיסמאות כדאי לבסס אותו על הגיון שלפחות שואף לבורגנות, כלומר לא עוד "הדיכוי נמשך" אלא השתתת אלטרנטיבה שלטונית הגונה על הפקת הלקחים מן הגזענות. כמובן שאין טעם להתכחש לה, אבל לטעמי ההצהרה הזאת חורגת מהאמת לכדי פופוליזם, וחבל. הייחוס השכונתי נבון הרבה יותר מזה הגזעי. ההצעה לחרדים, למשל, לא רלוונטית שעה שפניה לקהילה ההומו-לסבית מתבקשת.

    עד כאן למבוא.

    המצע נהדר, אם כי יש מקום לשלב את ההארות על שחיתות בסעיף עשר.

    יום נעים.

  2. אלמוג הגיב:

    שיר תודה לך על המחשבות.
    כמה מחשבות משלי:
    למי יש אינטרס להצניע את ההיסטוריה וההווה האתניים של הפערים המעמדיים בישראל?
    וזאת, כאשר למשל ב-2006 השכר הממוצע של שכיר אשכנזי בישראל היה גבוה בכ-35% משכרו של שכיר מזרחי, וכמעט כפול משכרו של פלסטיני-ישראלי (על-פי נתוני מרכז אדווה. אגב – הפועלים הזרים הם לא במקרה לא-יהודים, גם בהקשר הזה לאתניות יש משמעות).
    האם היית בוחרת למחוק את העובדה שיש גם מגדר לפערים המעמדיים, וששכרם הממוצע של שכירים גברים ב-2006 היה גבוה ביותר מ-50% משכרן של נשים (ומה זה אומר על שכרן של נשים מזרחיות ופלסטיניות?).
    הפערים כמובן מורכבים, ויש להם גם גיאוגרפיה – אחוזי האבטלה בפריפריה הגיאוגרפית ובישובים ערביים גבוהים יותר מאשר במרכז, ואחוזי הזכאים לבגרות (המעידים על טיב מערכות החינוך): בירושלים הם 20%, ברהט 25%, בטייבה 27%, בבית-שמש 32%, בבת-ים 48%, בתל-אביב-יפו 62%, במודיעין-מכבים-רעות 73%.
    אבל גם הגיאוגרפיה קשורה לשליחת רוב המזרחים לאזורי הספר בשנות ה-50 וה-60, והשליחה לשם של חלק גדול מהרוסים והאתיופים בעשורים האחרונים.
    המאבק צריך להיות גם מעמדי, אבל בלי למחוק את ההיסטוריה שלו, את הקשר שלו לגזענות שהיתה ושעודנה, למערכות האפליה שהיו ועודן, בלי למחוק את הקשר שלו גם לניסיון המחיקה של התרבות המזרחית.
    ולא בטוח שהמאבק צריך להתאים את עצמו כדי לדבר בשפת הבורגנות – הוא מתחיל במצב הקשה של העשירונים התחתונים מבחינה כלכלית, והוא באמת צריך להימשך בהבנה של העשירונים האמצעיים שהכיוון מטה פתוח לפניהם, בשיטה הכלכלית הקיימת, לא פחות מאשר הטיפוס מעלה, ואף יותר.
    כך על-פי מכון אדווה בין השנים 1990 ל-2006 רק שני העשירונים העליונים הגדילו את חלקם בעוגת ההכנסות של כל משקי הבית בישראל, והם אוחזים יחדיו ב-44.8% מההכנסות – ואילו כל שאר שמונת העשירונים נמצאים במגמת ירידה (אף על-פי שהמעמד הבינוני מבקש לדמיין את שותפותו למעמד העליון בחגיגות הצריכה).
    במצב הקיים בישראל, כל אדם מהעשירון השמיני ומטה, במקרה של מחלה ממושכת של בן משפחה, מות אחד המפרנסים, משפט ארוך, פיטורין, גירושין, יציאה לפנסיה, עלול להדרדר לעוני.
    על כן כולם נקראים להצטרף למאבק.
    אגב, לא חושב שצריך לשלול פניה לציבור החרדי, ואני לא בטוח שהוא פחות רלבנטי מהקהילה ההומו-לסבית, שאולי באמת יש לפנות גם אליה, ואני דווקא לא בטוח עם מי יש יותר סיכויים.
    יום מוצלח

  3. שיר הגיב:

    לא הכרתי את הנתונים לדיוקם אז תודה על ההעשרה. בעניינם- כמובן שצריך להלחם בתקצוב הגאוגרפי, אך כבסיס למצע אני בספק אם הפוטנציאל יתורגם לקולות. בתגובה התכוונתי שהפניה לשלטון כשלטון אשכנזי-מושחת ולא כשלטון מושחת נטו צורמת לי. כמו כן אני לא בטוחה שהשלטון הנוכחי אחראי להעדפות השכר שציינת כמו עשורים של התגבשות סטריאוטיפים (ובכללם הדה-לגיטימציה התרבותית וההתנשאות השלטונית של מפא"י, הכל נכון, מגעיל ולקוי). כמובן שלשלטון יש את הכח לחנך בדגש לשוויון אבל ההאשמה כלשונה, לדידי, פופוליסטית והיולית. כך גם התייחסתי לבורגנות- אין ספק שאם המפלגה תצבור מספיק אמינות ופרסום היא תזכה (בזכות) לקולות של תושבי השכונות, אך במבוא היא פונה אליהם בלבד כשכדאי להדגיש פניה אוניברסלית יותר, למשל תדמית הגונה וישרה שמתקשרת גם עם פסבדו-פריפריות כמו נס ציונה ורחובות.

    בקשר לחרדים- לפני שנתיים בערך עבדתי במטה שינוי ושם שמעתי שהרבנים מכתיבים להם את ההצבעה, לכן התכוונתי שהם לא בוחרים פוטנציאלים. אני מאמינה שזה מה שקורה בכנים ובחצרות, כפי שיעידו אחוזי ההצבעה המלאכותיים במגזר (מעל מאה).

  4. ג'ורג' הגיב:

    אני חושבת שהמאמר הזה צועק "אנחנו מסכנים, תעזרו לנו", יותר מזה, היה שם משפט שממש עצבן אותי:
    את המציאות המרה מסתירים מזרחים שמכרו את נשמתם לשלטון ההון, אנשים חייכניים כמו מאיר שטרית, שאול מופז, סילבן שלום ופואד בן-אליעזר, שאמורים להיות הנציגים שלנו, ובעצם מאפשרים את הנישול של המזרחים.

    כלומר, אם אני אקרע את התחת שלי ואגיע להיות מולטי מליונרית, אני צריכה להירתם לזכויות כל המזרחים?
    במה הם שונים ממני?
    הבעיה במאמר הזה היא לא שאנחנו צריכים להילחם, אלא לא ברור במה אנחנו צריכים להילחם…
    אתה צועק נגד ביבי כי ביבי הוא קפיטליסט שרוצה לקצץ קצבאות לאנשים שמספיק בריאים לעבודה.

    "אנחנו יודעים שהיום לא רק המזרחים מדוכאים בשכונות

    מה זה מדוכאים? איך הם מדוכאים?
    "אתיופים, לרוסים, לערבים, לחרדים, לפועלים, לשכירים, למובטלים, לגימלאים, לנוער, וגם לבני המעמד הבינוני, וגם לאשכנזים."

    ממש חוכמה לקחת קבוצה של מובטלים, חרדים, ערבים שחיים על חשבון החברה ומקבלים קצבאות ממיסים שאנשים עובדים משלמים עבורם.

    "אנחנו קוראים למזרחים אשר הצליחו להיחלץ ממעגל העוני וטיפסו למעמד הביניים לא לשכוח ולא לזנוח את אחיהם, לא להכחיש את תרבותנו, לא לשנות את שמות משפחותיהם ולא לשתוק עכשיו, כאשר אנחנו קוראים להם להצטרף לפנתרים השחורים. זה הבית שלכם וזאת החובה שלכם כלפי המקום ממנו צמחתם, כדי לאפשר לאחרים להיחלץ מן העוני!"

    ההורים שלי הגיעו לארץ כאשר אמא שלי הייתה בת חמש עשרה, בלי שפה, אמא שלי יכלה לעבוד בעשרות עבודות ניקיון ואבא שלי (הנכה) יכל לעבוד בשתי עבודות, שניהם (אבא ואמא) בשכר מינימום כדי לעשות את מה שאתה קורא לו "להיחלץ מהעוני" ולהרשות לילדים שלהם ללמוד באוניברסיטה. יש מקומות שבאמת האורח חיים שם ירוד וייתכן שזה לא ממקומי לשפוט כי אין לי מושג איך החיים שם בירושלים (למרות שזו עיר גדולה מספיק עם מספיק עבודות) אבל אני מוצאת שאם כבר צריך לעשות צעד כלשהו זה עבור האתיופים שבאמת קופחו, המדינה תקעה אותם בחור שאין לאן ללכת ממנו והמדינה צריכה לתקן את הטעות שלה.

    איך אפשר לקרוא לחרדים "חברה מקופחת" כאשר הגברים במגזר החרדי לא עובדים בכלל, מולידים שישה ילדים -לפחות- וחיים על קצבאות?

    "עזר השם, אינשאללה, יצליח האל במעשי ידינו ונזכה לתקן עולם, נשים קץ לשלטון המליונרים, עורכי-הדין, הגנרלים והאליטות התקשורתיות, הפוזלות כל הזמן לאמריקה במקום להסתכל על הבית, נלחם בשחיתות ונהווה מופת ודגם."

    בלי אותם מיליונרים, עורכי דין וגנרלים (מזרחים ואשכנזים) לא היה לך מחשב לכתוב בו את השטויות האלו, כי איש לא היה מפתח את ווינדוז, איש לא היה ממציא מחשב, או מקלדת.

    חינוך חינם ושיוויוני החל ממעונות יום ועד לתיכונים

    מי בדיוק ישלם עבור השיעורים? מי ישלם למורים? מי ישלם על האורות הדלוקים בכיתה? מי ישלם לספרי לימוד?

    מי ישלם על ספריה, על מנקה, על מאווררים, על פעילויות כיתתיות, טיולים?

    הגדלת המלגות לסטודנטים מהפריפריות ושכונות המצוקה

    על חשבון מי?

    המאמר הזה נוטף מילים יפות אבל שום דבר פרקטי. רק "אנחנו מדוכאים", "צריך לשפר את החינוך", "להפסיק לדחוק פושעים לשכונות עוני", כל מיני סיסמאות בלי כל בסיס, רק: אנחנו מסכנים, נמאס לנו.

    זה היה אולי רלוונטי בשנות השבעים אבל היום איש לא ימנע ממך ללמוד באוני' כי אתה מזרחי, לעבוד במשהו כי אתה מזרחי, אולי אני טועה כי אני לא כזו בקיאה בשוק ולא נתקלתי בגילויי כגזענות מצד מעסיקים, אם איש עסקים חכם מחפש רווח (וזה מה שהוא אמור לחפש) אז לא יהיה לו אכפת אם אני שחורה כי אותו מעניין כמה אני ארוויח עבורו. לצערי המדינה הזאת סוציאליסטית מדי בשביל זה ובגלל זה היד השולטת אוחזת בקשרים ופרוטקציות.

  5. כרמית הגיב:

    הי
    רציתי לשאול מה לגבי הסטודנטים? האם הם לא החמצן של העיר? האם לא צריך לדאוג להם לפתרונות תעסוקה כדי שלא ינטשו בלית ברירה את ירושלים?
    האם לא צריך לדאוג לתחבורה הולמת יותר מדוע לוקח לנו להגיע חצי שעה מהקמפוס לעיר וההיפך
    האם לא צריך לדאוג לדיור הוגן יות?
    סטודנטית מיואשת מראש העיר שדואג להפוך את ירושלים שאני אוהבת לטהרן העכשווית

  6. ברוריה הגיב:

    אני גיבשתי רתיעה מאיילה סבאג כבר במאבק שהנהיגה לפני כשנה, במאהל האמהות החד-הוריות בבור השיבר בירושלים. יש ניחוח עז של חוסר אחריות במאבק של נשים שבחרו להשריץ עוד ועוד ילדים מבלי שיהיו להן האמצעים לקיים אותם. היו שם נשים עם ארבעה, חמישה וגם יותר. חוסר אחריות כלפי החברה, ועוד יותר כלפי הילדים חסרי הישע. בתור התחלה של כל חשיבה סוציאל-דמוקרטית אמיתית, חייבים להעמיד בסימן שאלה את קצבאות הילודה והמענקים שמעודדים את התופעה הזו בשם הלוחמה הדמוגרפית הציונית. שום דבר כאן לא ישתפר, אם כולם רק ימשיכו לשבת בבית, להשריץ ילדים ולצווח "מגיע לי". בוודאי שלא ארצה שאנשים המנהלים כך את חייהם האישיים, ינהלו את העיר שאני גרה בה.

  7. אלמוג הגיב:

    כרמית, בימים הקרובים יקבע מפגש של הפנתרים באוניברסיטה העברית בהר הצופים, שבו ידונו הנושאים הללו.
    לצד הפעילות למען הסטודנטים שיעשו הפנתרים בעירייה, כגון בתחום התחבורה, באופן כללי של מחירי דיור הוגנים בעיר, ובתחום התרבות והשתלבותם במערך החינוך בעיר, צריך לזכור גם שהסטודנטים צריך להתגייס למען שאר העיר ולפעול לא רק למען האינטרסים של עצמם.
    הפנתרים אינה מפלגת צעירים, אלא מפלגת טף ועד קשישים, והיא אינה מפלגת סטודנטים אלא מפלגה הפתוחה לכל מי שמבקש ליצור שוויון בין כל חלקי העיר ואוכלוסיות העיר. הפנתרים יתמכו בפעילות ירוקה ובחקיקה ירוקה, ונגד הפיכת העיר לנכסי נדל"ן של עשירים, מתוך אינטרס השוויון בין תושבי העיר.
    ותודה ל"ברוריה" ו"ג'ורג'", כפרטים, ככינויים אינטרנטיים וכמייצגי דעות רווחות, המוכיחות עד כמה יש צורך בתקומת הפנתרים.

  8. עינה הגיב:

    אני מוכנה לחתום על זה. המניפסט צועק לצדק חברתי ולתיקון, והעיר שלנו עיוורת לצדק וזקוקה נואשות לתיקון. גם לי מפריעים השכר הנמוך לעובדים קשה, המתנ"סים הנסגרים, הקיטנות היקרות, הרחובות המלוכלכים, מחירי הדירות הנוסקים מעלה, שכונות הרפאים והמיזמים הראוותניים של העיריה. כסף לא מושקע במקומות הנכונים. באוטובוסים אין אויר לנשימה – מזגן לא פותר את מצוקת האויר. ומה שהמדינה נותנת לעניים הוא מראית-עין של השתתפות. דרוש שינוי אמיתי, וצריך להיאבק למען זה. אני סומכת על איילה סבאג שהצדק בנפשה, אבל עד כמה אפשר להיאבק בכוחות-העל המרסקים אותנו כמו מדחפי מטוסים?

  9. דוד הגיב:

    פעלתי בשנתיים האחרונות לשיפור הסביבה הקרובה והמודעות לטבע ואקולוגיה שכונות קריית יובל וקטמונים והייתי חלק מקבוצת "דבש" אשר פעלה בעוד מגוון שכונות בתחום, בין אם במוסדות חינוך ובין בגינות קהילתיות דרך המנהל הקהילתי.
    אני תומך בהחלט במצע אך יש צורך לציין את החשיבות של נושא הסביבה!
    בשל המשבר העולמי, כחלק בלתי נפרד מהיחס לחברה ומאופי הכלכלה הצרכנית שגורמת לכך, בגלל המבנה של ירושלים, הזנחה ומיעוט שטחים פתוחים לא ייפתרו בצבע ובטון אלא בגינות ומערכות לשיפור התפקוד הסביבתי של התשתיות הביתיות!!
    פיתוח נכון!
    פינוי בינוי ולא שכונות יוקרה נוספות מול הפרצוף שלנו ומול הנוף!

    אשמח לקבל תגובה כמו עידכונים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s