תגובה להארץ על הראיונות עם סילבן שלום ואיילה מרציאנו-סבאג

הראיון עם איילה מרציאנו-סבאג:

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1000572.html

הראיון עם סילבן שלום:

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1000576.html

 

בשבוע שעבר (11.7.2008) הופיעו זה לצד זה במוסף ראיונות עם ח"כ סילבן שלום ועם איילה מרציאנו-סבאג, שהקימה את תנועת הפנתרים השחורים החדשים ורצה למועצת העיר ירושלים. אם סילבן שלום היה מתכוון באמת לדברים המדויקים שאמר על דיכוי המזרחים בישראל, ועל המנגנונים המשמרים פערים חברתיים דרך אפליית הפריפריה, מערכת חינוך כושלת והרחבת מעגל העוני, היה עליו לעזוב את הליכוד ולהצטרף לאיילה מרציאנו-סבאג ולפנתרים השחורים החדשים. אבל כולנו זוכרים ששלום אינו נמצא במקרה בליכוד, ושהוא אחד מאותם שרי אוצר שטיפחו את מנגנוני הדיכוי בישראל, ושעודדו שיטה כלכלית אשר תרחיב את מעגלי העוני ותעבירו מדור לדור, מדיניות שפגעה במי שהוא מבקש כיום לדבר בשמם, במזרחים ובתושבי הפריפריה, וכן בעולים חדשים מרוסיה ומאתיופיה, בערבים, בגימלאים ובנשים.

 

סילבן שלום זכאי לתמוך בתאצ'ריזם ובביביזם כלכלי ולנמק זאת, אך אינו זכאי לטשטש תמיכתו זאת בהפרחת מילים יפות שאין כל קשר ביניהן לבין מעשיו בפועל, וחבל שהמראיין, ארי שביט, היה עסוק יותר בניסיון להגחיך דיון ב"בעיה העדתית" (שם מכובס לדיון במזרחיות) בישראל 2008, במקום למלא חובתו ולהזכיר למרואיין את מעשיו בעבר אשר סותרים את עמדותיו בהווה. סילבן שלום החייכני, כפוליטיקאים מזרחים מרכזיים אחרים הנמצאים כיום במפלגות הגדולות, מאיר שטרית, שאול מופז ופואד בן-אליעזר, למשל, משמשים למעשה כעלה תאנה לכל ניסיון לקיים דיון פוליטי רציני במזרחיות בישראל, ובקשרים בין מוצא למעמד כלכלי, ובין שני אלו לבין ניסיון המחיקה של התרבות המזרחית בישראל. אכן הגיע הזמן לראש-ממשלה מזרחי בישראל, אך אולי כדאי שתהיה זאת דווקא איילה מרציאנו-סבאג ולא סילבן שלום.

 

 התגובה המקוצרת בעיתון:

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=1003050&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=10

 

תגובות נוספות לראיון:

http://www.haokets.org/article.asp?ArticleID=2693

http://notes.co.il/mati/45857.asp