בדירתם החדשה התקין חדר אחד לכתיבה וחדר שני לקריאה. וכותב היה בחדר-כתיבתו לבדו עם עטו בידו והרבה מחשבות על שחרית מזרח או על דמדומי מערב. ובחדר-קריאתו היה מצוי תמיד בחברה עם אשתו ובתו ולפעמים עם אמו בשעה שהיתה החמה עומדת בדרום. והיו הן מקריאות לו או הוא מקריא לאחת מהן מפירות הבוקר או ליל אמש או מדברי אחרים. וכך ימים רבים. עשו את דירתם מדורים מדורים והיו כל יושביה הולכים מאושרים. בחדר-הכתיבה היו כל הקירות חשופים ורק שולחן אחד ניצב יתום וגאה בשלטונו על החלל. ובחדר-הקריאה היו תמונות רבות וציורים ורישומים רבים שרשם ושרשמו אחרים והרבה ספרים על מדפים וכסאות וכורסאות ושטיח רך מכסה על כל הרצפה.
כשחלתה אם אשתו שנותרה באלמנותה שנים ארוכות קבעו שיפנה לה אחד החדרים למגוריה ויצמצם קריאתו וכתיבתו לחדר אחד. מלאכת הבחירה לא היתה פשוטה בעבורו, וכל בוקר היה מתלבט אם יעביר לבדו חפציו המרובים מחדר-קריאתו לחדר-הכתיבה, או שיעזר באחת מבנות ביתו כדי להרים את שולחנו עמוס המגירות והדפים המלאים והריקים מחדר-כתיבתו לחדר-הקריאה. והיה משתהה כך כל היום ולא כותב ולא קורא דבר ואמה ממתינה לו בסבלנות שיחליט ויבחר לה חדר להתאכסן.
אלמוג בהר 
אני רואה את החדרים בעיני רוחי ותוהה …