מן המקורות (י): הרב שלום משאש

"בבואי לדבר בזה בשבח השירה… אמרתי לחקור ולעמוד על מחבריה הראשונים מי הם, ומזה נבוא לדעת ערכה. ובצאתי לחפשי מצאתי והנה אדם הראשון יציר כפיו של השם יתברך הוא היה המשורר הראשון בעולם, כמו שנאמר… בערב שבת נכנס אדם הראשון בגן עדן… ובין השמשות גורש ויצא… ובזכות יום השבת ניצל אדם מדינה של גיהנם… התחיל משורר ומזמר ליום השבת, שנאמר (תהילים צב, א) "מזמור שיר ליום השבת". עד כאן. נמצא שהשירה באה תיכף עם בריאת העולם, להורות שהיא צריכה לעולם כדלהלן. אחריו בא משה רבנו עליו השלום, אז ישיר משה, ובמדרש, הדא הוא דכתיב נכון כסאך מאז מעולם אתה, אף על פי שמעולם אתה לא נתיישב כסאך ולא נודע בעולמך עד שאמרו בניך שירה, לכך נאמר נכון כסאך מ"אז", ב"אז" ישיר משה. עד כאן. הנה אנו רואים מזה שהשירה נעוצה בכסא כבודו יתברך כביכול… ולא זו בלבד, אלא שמצינו שכל התורה כולה נקראת שירה, כמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת, ומכאן למדו רבנו זכרונם לברכה על כל איש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו, כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה וכו'. עד כאן.

"ומעתה צריכים אנו לתת טעם לשבח, מפני מה גדלה מעלתה כל כך עד שהגיעה לשמי מרום, וגם יותר מן הקרבנות? ונראה לי הטעם פשוט, כי השמחה הבאה לאדם מתוך השירה הקדושה, היא שמחה רוחנית שאין כמותה, בלא אכילה ובלא שתיה ובלא שום דבר גשמי, רק בהגיגו תבער אש האהבה בקרבו וידבר וישבח בלשונו לבורא העולם, וזוהי השמחה האמתית הרוחנית הבאה ממצפון הלב, הנפש מתעוררת והרוח מתרוממת, והאדם מתעלה ויוצא מעולם המחשבות של הבל, ונכנס בעולם גבוה יותר, ומתמלא שמחה וחדוה, ואזי עבודתו לה' תהיה עבודה שלימה בלב ובנפש עד כדי ביטול והשתפכות הנפש, ושוכח את עצמו ואינו חס לא על כבודו ולא על גופו… וכל עיקר עבודת ה' תלוי בזה כמו שנאמר אהללה שם א-להים בשיר, וכו', נראה שנקט שם א-להים, לומר שאפילו מידת הדין הרומזת לאלהים מתגדלת ומתהפכת לרחמים על-ידי השיר, כמו שאמרו ז"ל שאחד מצירופי השם ישראל הוא שיר א-ל, וא-ל רומז לחסד כמו שנאמר חסד א-ל כל היום, שעל-ידי השירה מתמתקים הדינים ומתגלים החסדים.

"ובאמת מי שרגיל לשורר לשם שמיים, וילעוס את השיר בפיו ובשפתיו אות באות ותיבה בתיבה, בלי ספק שיבוא לצייר לעצמו גדולת הבורא, ויכיר שפלות עצמותו לפניו יתברך, עד גדר שרוצה רוחו לצאת בהשתפכות נפשו, ומתעורר לשוב בתשובה שלמה. למשל תדקדק ותכווין היטב רק בפסקא זו "לפניך אני נחשב בעיני כתולעת קטנה באדמה" (שפל רוח, אבן-גבירול), תלעוס ותקרא במתון עם הנגינה בנעימה קדושה ותעמיק בה בכל מילה לבדה, ותראה איך תגיע לבטל את הבהמיות שלך.

ולפי דעתי מי שאין לו חלק בשירה, אין עבודתו שלמה, וצריך כל אדם ללמוד וללמד את בניו לשורר ולזמר".

 

הרב שלום משאש, הרב הראשי למרוקו ולירושלים, בהקדמתו לספר הבקשות המרוקאיות, "אעירה שחר", שהתקין ופירש הרב חיים רפאל שושנה.

אודות almog behar

"צִמְאוֹן בְּאֵרוֹת", "אנא מן אל-יהוד", "חוט מושך מן הלשון", "צ'חלה וחזקל".
פוסט זה פורסם בקטגוריה מן המקורות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s