צמאון בארות: חצר ירושלמית

           

 

מתִיקוּתן הַלֵילִית שֶל צבִיטוֹת אהבתָה

בִבשרִי, בְחצר ירוּשלמִית, בֵין אבנִים וְגפן,

בֵין צלִילֵי עוּד וְלַאדִינוֹ, בֵין קִירוֹת גוּפִי.

בִקצֶה הַחצר גדר מתכת ישנָה, אצלָה נִדבקָה

זקנָה בְשבִיסָה, נִשאבת מִן הַסִימטָה

בְדרכָה הַביתָה מִבֵית-הַתפִילָה, טוֹעמת מן הַצלִילִים,

מֵדמָה לְעצמָה שֶלְרגַע הִיא שוּב בַת-מלךְ,

עוברת בין החצרות. והַעוּד שהיָה שפָה אסוּרָה

לְאוֹזנַיי, הוּתר בַחצר מִכבלֵי אִיסוּריו, וְאנִי

שֶלִימדתִי עצמִי לִהיות יוֹנק דבש מִסלַע,

לוֹמד לִשתוֹת צוּף מִפִי נערָה. עֵינֵיי הַזקנָה צוֹחקוֹת

מֵאחוֹרֵי גבם שֶל הַנגנִים וְהַזמרת הַשמנָה הַיפָה,

וְהִיא מִידמָה בְעֵינַיי לְסבתִי, שֶלִפנֵי מוֹתָה

חזרָה לְדבר רַק ערבִית, בלי עברית.

 

צמאון בארות, עם עובד, אלמוג בהר, 2008

 

לשירים נוספים מן הספר "צמאון בארות"

 

לתרגום השיר לערבית, על-ידי מרואן מח'ול:

 

باحة في القدس / ألموج بِيهَر

من العبرية: مروان مخول

متعته الليلية قرصُ الحُب

في جسدي، في باحةٍ قدسيّةٍ، بينَ الأحجارِ والكرمة،

بينَ أنغامِ العودِ و "اللادينو"، بينَ حيطانِ جسدي،

على أطراف الباحة جدارٌ حديديٌّ قديم، هناك التصقت،

عجوز محجبة، أتت من الزُقاق.

وفي طريقها إلى البيت عائدةً من بيت الله تتذوّقُ الأنغامَ،

تتخيّلُ أنّها للحظةٍ تزال ابنة الملك،

تعبر بين الباحات. وكأنَّ العود لغةً ممنوعةً

عن مسامعي، تتحرّرُ في الباحةِ من قيود آسره، وأنا

الذي درّبت نفسي على رضاعة العسل من الصخر،

أتعلّمُ شرب الرّحيقِ من فتاةٍ. عينا العجوزِ تضحك

من خلف ظهر العازفين والمطربة السمينة والجميلة.

وهي خُيّلت لي كأنها جدّتي، قبل موتها

عادت لتتكلّم بالعربية، دون العبريّة.

 

לתרגום השיר לאנגלית:

 

A Jerusalem courtyard / Almog Behar

The night-sweetness of her love pinches

In my flesh, in a Jerusalem courtyard,

Between vine and stone, between

The notes of the 'Ud and Ladino,

Between the walls of my body.

at the edge of the courtyard fixed against an old metal fence,

is an old woman with her head covered,

drawn out from the alleyway

On her way home from the prayer house,

Tasting the notes, imagining for a moment

that she is again the daughter of a king, passing

Between the courtyards. And the ‘Ud,

That was a forbidden language to my ears,

was let loose in the courtyard from its bounds,

And I, who taught myself to suckle honey from a stone,

learn now to drink nectar from a girl's mouth.

The old woman's eyes laugh behind the musicians' backs

and the beautiful fat woman-singer,

And to my eyes she looks now just like my grandmother,

Who before she died went back to speaking Arabic,

not a word of Hebrew.

אודות almog behar

"צִמְאוֹן בְּאֵרוֹת", "אנא מן אל-יהוד", "חוט מושך מן הלשון", "צ'חלה וחזקל".
פוסט זה פורסם בקטגוריה english, צמאון בארות, العربية, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על צמאון בארות: חצר ירושלמית

  1. פינגבאק: short interviews | אלמוג בהר

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s