מואיז בן-הראש על "חלומות באספניה"

מתוך מאמרו של מואיז בן-הראש על מסתי "חלומות באספניה", בספר "תהודות זהות":

פורסם במקור:

http://www.kedma.co.il/index.php?id=1485&t=pages

http://www.notes.co.il/benarroch/35707.asp

 

למסה "חלומות באספניה" אליה הוא מתייחס:

http://www.notes.co.il/almog/50508.asp

 

"…מאמר קצר זה בן ששת אלפים מילה, מקיף את כל הזהות המזרחית לשלושת דורותיה, את הבעייתיות שלה ואת הבעיה של האנתולוגיה עצמה. קשה לראות איך העורכים לא השכילו להבין שבעצם בהר הוא האנתולוגיה והדרך היחידה ליצור דיון יצירתי בנושא היה לתת פשוט לאנשים אחרים להגיב למאמר שלו, שהוא גם מאמר מכונן, וגם המאמר החשוב ביותר שנכתב על החברה הישראלית בכללותה, מאז המאמרים של אלה שוחט על הקולנוע הישראלי.

וכך מסביר בהר בפשטות את הבעייתיות של כל הספר הזה:

"אנחנו, המזרחיים ה"אַסְלִיִים", אבל בעיקר ה"לא-אַסְלִיִים", מזרחיים למחצה או בחלוקות של רבעים, אשר גדלו בישראל הראשונה, בערים המבוססת, ה"בעיה" שלנו עמדה בפני פתרון. נכון מכך: אנחנו נועדנו להיות הפתרון עצמו. נועדנו לשמש כהוכחה הניצחת לכך שאין ומעולם לא היתה בעיה, ההוכחה לכך שאף פעם לא היו דיכוי, אפליה או גזענות שיטתיים בארץ הזאת, ושהשד העדתי הוא יציר דמיונם של אנשים הוזים, ולא דבר מה חי ובועט ועכשווי."

בהר תוחם טריטוריה ברורה לכל הישראלים האחרים ואיפה הם נמצאים ביחס אליה. הסובייקט המזרחי הופך להיות מה שמצופה ממנו, ומידת ההצלחה ביחס לציפיות. הדור השלישי של המזרחי מתבקש לבצע דבר והיפוכו כמו שהאישה הנוצריה מתבקשת להיות גם בתולה וגם ללדת ילדים. הוא צריך להפסיק להיות מזרחי ולהפוך לישראלי אך יחד עם זאת הוא צריך כל הזמן להוכיח שהוא מזרחי שהתקדם. הפרדוקס הזה לא נפתר אף פעם, כי גם שינוי שם ובריחה מכל זהות אל תוך משהו כללי ובלתי מזוהה אינו מספיק, כי אז הסובייקט הינו הוכחה להעדרה של גזענות ואפליה בחברה הישראלית. כך המזרחי המודרני, הדור השלישי ועוד מעט הרביעי, הוא גם הנוכחות של העליונות האשכנזית וגם ההעדר של הזהות המזרחית.

אבל המסה הזאת, שאני מאוד מקווה שעוד ייצא ממנה ספר של מאתיים עמודים, אינה מסתפקת בהבחנה החדה הזאת, אלא עוקפת את כל הציפיות של החברה הישראלית מבהר והולכת הישר אל תוך השבר.

בהר נולד בארץ ב 1978 להורים שגודלו בארץ, סבו הוא ייקי ממשפחה ספרדית תורכית וסבתו מצד אביו היא אשכנזיה, מצד אימו הוא צאצא להורים עיראקים. נתמלאו באיש הזה כל הפרדוקסים של החברה הישראלית אך אין זה מסיר ממנו את יכולת הראייה של העבר, העתיד והווה בצורה נכוחה.

"חלומות באספניה" בוחר דמות ממשית בחיי בהר (כפי שעשו אחרים באנתולוגיה). הוא דווקא מתרכז בסבא הייקי כאן ולא בצד העיראקי (הסבתא מעיראק מוזכרת בהקשר של השפה הערבית) ולא בכדי. הסב עצמו ממלא בתוך החברה הישראלית ובתוך דור אחד שהלך כבר לעולמו פרדוקסים רבים. הוא מגיע לארץ ושוכח את עברו הספרדי כמו ספרדים רבים מגרמניה ואוסטריה כדי להיות חלק מהחברה, אך בשלב מסויים הוא הופך לסוג של "ספרדי גאה" שאני יכול לדמיין הולך עם חליפה מחוייטת, כובע ומקל הליכה לפני זיקנתו, ובערוב ימיו חוזר לדבר לאדינו דווקא עם נכדו, מנסה להעביר לו משהו מן העבר התורכי שלו.

בהר ממשיך מהר מאוד מן האישי אל הכללי ומספר על מחקר שערך בין דוברי הלאדינו ובסופו של דבר הוא מגיע למסקנה אינטואיטיבית שעומדת בסתירה לחשיבה המדעית, הלאדינו מדברת מתוך גרונם של אלה שמעולם לא דיברו אותה. השפה ממשיכה להתקיים גם אחרי שהיא מתה, מעבר למילים ומעבר לתחביר, דרך ניגון מסויים של הדובר. הלאדינו היא זו שהחזיקה את הקהילה.

כך עובר לו בהר מן האישי לכללי, ומן התרבותי לכלכלי, ומן הפרטי אל הפוליטי. הוא מצייר חברה שאין לה עתיד. הדור הראשון שהוא מזכיר (ארז ביטון או סמי שלום שטרית) במאמר מדבר איתו על חורבן, את החורבן הזה בהר לא מכיר. אם הם דיברו איתו על בניין שהיה ושעכשיו הוא ערימת אבנים, בהר יודע שהוא רואה את האבנים. אך להבדיל מן הכותבים האחרים, שחושבים שהאבנים האלו הן התרבות המזרחית האבודה, הוא יודע היטב שהאבנים האלו הן סימן לבניין. ושהבניין הזה הוא תולדה של בנאים שידעו סוד של בניה שהוא לא מכיר. כמו האורים ותומים שאבדו עם חורבן בית המקדש הראשון. דווקא המוות של סבו הוא המקום להבנה עמוקה של מקומו. המוות כחלל שיתגדל ויתקדש.

"סיפור מותו של סבי, והתהליך שעברתי בין השאר בעקבותיו, הוא חלק מן ההתפכחות שלי (למיטב ידיעתי), מן השקר של מקומי בחברה הישראלית."

אבל מהחורבן הזה הולך בהר לבנות את העתיד. הוא בהחלט לא מסתפק בבדיקת העבר אלא מציג עמדה ברורה וכיוון לבניית עתיד. העתיד הזה אינו נובע מחלומות, הוא מתנער מציפיות למזרחי מחמד או למזרחי בכלל, והוא בורח כמו אש מתבניות פשטניות וסיסמאות. העתיד מורכב, הוא כולל לימוד שפות, והוא כולל בניה מחדש של בניין, אולי עם אותן אבנים של החורבן, הוא גם כולל את הידיעה שהוא לא יוכל להיות הבניין שהיה פעם כי חוכמת הבנאים שבנו אותו אבדה. אבל העתיד הזה כן כולל לימוד של כל מה שהוביל לבניין שחרב. העתיד הזה גם לא כולל שום צורה של שקר כלפי העבר ושום טיוח של עוולות שנעשו ונעשות עד היום…"

 

קישור למסה באתר "קדמה":

http://www.kedma.co.il/index.php?id=1459&t=pages

 

להפניות מהבלוג של מתי שמואלוף לכל מה שקשור לספר:

http://www.notes.co.il/mati/33412.asp

 

קישור לספרי מואיז בן הראש באמזון

 

אודות almog behar

"צִמְאוֹן בְּאֵרוֹת", "אנא מן אל-יהוד", "חוט מושך מן הלשון", "צ'חלה וחזקל".
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמר. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s