מתוך הפיוט: "זכות רחל זכור האל":
"זכות רחל זכור האל / לבניך הנדודים
שהכניסה את צרתה / לחופתה בליל שימורים
והיא נחבתה תחת מטתה / וענתה משם בדברים
את קול שוועתה וזעקתה / הקשב נא משחקים
קול ברמה מפיל חומה / הנשמע למרחקים
מייללת ושואלת / הנקברת בפרשת דרכים
איה יוסף איה חופף / אהה לי על בן נעורים…
הלכה לשאול מאבות כל / איפה בני היקרים
לכי שאלה לבן עמרם / קבור בהר העברים
בני משה אל תחשה / אן נטשת העדרים
וקול מקבר נשמע מדבר / בנהי וקול תמרורים
למה דודה את נודדה / לחפש בהרים
אני נחוצה לגדור פרצה / לא עת הרבות דברים
משה ענה במגננה / ליהושע בנך מסרתים
יהושע בני ענני / אנה המה השבטים
למול בכייתה וצעקתה / בכה גם הוא לעומתה…
דומי אמי מעט רגע / פן אמות ואגווע
אני מסרתים לזקנים / ולמלכי דוד הרועים
הלכה משם בחפזון / ובאה לקברי עיר ציון
ואמרו לה במקדש מכון / שם תבקשים ושם תמצאים
וכראות רחל כי אין חומות וחיל / ואבני מקדש הם שרופים…
צעקה מר חמרמר / וחלצה מרגלה מנעלים…
ושק חגרה עלי בשרה / ונתגלגלה בין סלעים…
קפצה בחפזון לאל עליון / ובקעה את כל הרקיעים
ועלתה למעון לרום חביון / ועמדה לפני צור עולמים
ותבעה עלבון של עם ציון / בשק ובכי ובתחנונים
אנא אבי לקול כאבי / תפנה אלַי ברחמים
צור תעודה האם עדה / תהיה אבודה לעולמים
ואיך כלה מחיק בעלה / תגרש אותה למרחקים
ואיך שלחת האם מקן / ולא לקחת הבנים
ואיך נטשת הצאן תועים / בין אריות ולבאים…
אל איום תנה פדיום / ולא תדחה עוד בדברים
קול יוצא מעל כסא / דומה בתי כלת איתנים
מנעי דמעה מעינך / ואת חכך מתחנונים
כי מרוב שיחך ובכייתך / נדדו כל העליונים…
ואפתח תיבות הסתומות / של נשמות הבלועים"
מתוך שירה ופיוט של יהודי בבל בדורות האחרונים, אוסף ומבחר, העתיק רשם והקדים מבואות: אברהם בן-יעקב, ניקדו ופירשו: דוד צמח ויוסף טובי, ערך והתקין: מאיר בניהו, הוצאת מכון בן-צבי באוניברסיטה העברית, ירושלים תש"ל.
יהודה פתייא, רב ומקובל, בן המשורר משה פתייא, נולד בשבט תרי"ט (1859) בבגדאד, נפטר בירושלים בכ"ז אב תש"ב. למד בבית זלכה, תלמיד מובהק לרבי שמעון אגאסי. עסק בחכמת הנסתר ובקבלה מעשית, התנהג בחסידות. בשנת תרס"ה (1905) עלה ארצה עם בני ביתו, כעבור זמן קצר חזר לבגדאד, שהה בה כמה שנים וחזר לירושלים. ארבעה מפיוטיו נדפסו בספרו אסירי התקווה. כל ספריו בתחום הקבלה: יין הרקח, בית לחם יהודה, ועוד. המשוררת וחוקרת הקבלה חביבה פדיה היא נינתו, וספר שיריה הראשון נקרא "מתיבה סתומה".