השד העדתי הוא אשכנזי או מזרחי?

הרהורים בעקבות "קשת של דעות"

 

קשת של דעות – סדר יום מזרחי לחברה בישראל, עורכים: יוסי יונה, יונית נעמן, דוד מחלב ז"ל, ספרי נובמבר, ירושלים.

 

מה היא מזרחיות בישראל 2009? האם היא הצבעה על שורשי זהות (תרבותיים, הלכתיים, לשוניים, מוזיקליים ואחרים) משותפים ליהודים בארצות ה"מזרח" בעבר (שאחת מהן, מרוקו, נקראת בערבית מערב, מַגְרֶבּ), או שהיא ילידת דיכויָם הכלכלי והתרבותי של יהודי המזרח בישראל, וכור-ההיתוך שערבב ביניהם והוליד תרבות חדשה? האם היא מבטאת מהות תרבותית וקהילתית, אשר מזרחי הוא מי שאוחז בה (או מי שהיא נשללה ממנו), בין שנוצרה בארץ ובין שנוצרה בעבר בארצות המזרח, או שהיא השקפת עולם ומאבק הנגזר ממנה, אשר גם מי שאינם מזרחים מבחינה אתנית יכולים להשתתף בהם?

ובאיזה הקשר ממוקמת המזרחיות הישראלית, כלומר ממזרח למה היא עומדת, ומול מי היא מתקיימת, פועלת או נוצרת? האם היא עומדת כנגד האשכנזיוּת, או שהיא הניגוד לישראליוּת של כור ההיתוך הציוני, של שלילת הגלות (ובתוכה היהדות) ושל אידיאל הצבר (כפי שהציע אלי ברקת), אשר לא הותירה בתוכה מקום למזרחיות (ואשר למרות שנוצרה על-ידי ולמען האשכנזים הותיקים כבעלי זכויות-יתר, גם לא הותירו בתוכם מקום רב לאשכנזיוּת, ולמשל ליידיש, וכן לסיפורם של חלק מהאשכנזים שהגיעו לארץ בשלב מאוחר יותר, כגון ניצולי השואה)? האם היא ניגודן של הייחודיות הפרסית, הגֶ'רְבַּאִית, הספרדית, הכורדית או המרוקאית, או שהיא מורכבת מכולן (אם כי לא תמיד באופן שיוויוני), ומבטאת את ערבובן בישראל, ואת שיתוף החוויות והאינטרסים ביניהן?

האם היא ניגודה של המערביות כפי שנוסחה בישראל בהקשר אירופוצנטרי ואוריינטליסטי (אף-על-פי שרוב האשכנזים, שמוצאם במזרח-אירופה, נתפסו בעצמם על-ידי המערב-אירופאים כמזרחים, ונדחו על-ידם ככאלו), וכפי שנוסחה במקומות אחרים בעולם, מתוך שותפות עם העולם השלישי אשר סבל את חוויות הקולוניאליזם, או שהיא פרי תפיסות רב-תרבותיות בנות העולם המערבי עצמו? האם היא מבטאת זהות אזורית משותפת עם שאר בני העולם הערבי והמוסלמי (כמקובל למשל בערבית, אף-על-פי שהעולם הערבי עצמו מתחלק בתוכו למזרח, המַשְרֶק, וכאמור למערב, המַגְרֶבּ הצפון-אפריקאי), או דווקא היבדלות של היהודים מתוכו, תוך ניסיון למחוק את השורשים הערביים של חלק גדול מהמזרחים?

האם המזרחיות נולדה על-ידי המזרחים עצמם, כסוג של גבול, למשל בקונטקסט הדתי של הגדרת ההלכה הספרדית, או שהיא "הושלכה" על המזרחים כסוג של כינוי גנאי, וכניסיון להוציאם מחוץ לזהות הקולקטיבית (כלא-אשכנזים, ולא ישראלים "רגילים")? ומה קורה כאשר אדם מאמץ את הכינוי שהשליכו עליו שולליו, והופכו להגדרתו העצמית (למשל במקרה של השחורים בארצות-הברית), האם הוא מורד במדכאיו או דווקא נכנע להם, לשפתם ולגבולות שהם הציבו לפניו? האם האימוץ של המזרחיות כהגדרה עצמית הצליח להופכה לבעלת משמעות חיובית, ולגרום להעצמה קהילתית, או שהוא ביטא ויתור על מגוון התרבויות המזרחיות, על בית-הכנסת והערבית, והותיר את הקהילה המזרחית עם כותרת המתקיימת רק כהתרסה וכהתנגדות, וללא תוכן חיובי?

האם עמדה פוליטית מזרחית היא בהכרח פרטיקולארית ("עדתית"), או שיכולה להיות לה גם משמעות ביחס למי שאינו בן-העדה, ושותפות עם קהילות נוספות? האם יש בכלל אפשרות לעמדה אוניברסאלית, או שכל עמדה פוליטית מדגישה בפועל (גם אם היא מבקשת להסתיר זאת) פן ייחודי של קבוצה אנושית, לאומי, מגדרי, עדתי, דתי, מעמדי, גילאי או אחר, כיוון שרק כך היא מסוגלת לכונן עצמה כקבוצה? האם קיימת דרך אחרת להיאבק בדיכוי קבוצתי, ולמען שינוי פוליטי? האם יש יתרון פוליטי ברדיקליזציה של הזהות המזרחית, בתוך קבוצת אינטלקטואלים קטנה ומחוייבת, למשל על-ידי כינון מחדש של זהות יהודית-ערבית והצבעה בוטה על הדיכוי שגרמה הציונות הן למזרחים והן לפלסטינים, או שדווקא מיתון שלה, על-ידי התרכזות בפן היהודי שבה, או בצד הכלכלי-מעמדי, תוך התעלמות ממצבם של הפלסטינים (אזרחי ישראל ותושבי השטחים), או מן השאלה התרבותית, יש לו פוטנציאל שינוי גדול יותר, על-ידי יצירת תנועת מזרחים המונית (דוגמת ש"ס)? האם הדגשת הפן היהודי, ושאיבת תכנים מתוכו, אינה בסופו של דבר רדיקלית יותר בביקורת הציונות שבה, מאשר עמדה שמאלית אקדמית השואבת את השראתה מהאקדמיה במערב? האם ניתן בכלל לשנות את המצב התרבותי-כלכלי-פוליטי בישראל ללא הפיכה למפלגה, או שלהפך, אין אפשרות להקים מפלגה מזרחית ללא טשטוש מוחלט של הגדרותיה וויתור על עיקר סדר-יומה?

האם פתרון של יצירת חברה רב-תרבותית יכול לספק לשם תיקון העוול למזרחים כקבוצה ולתרבות המזרחית, ללא תיקון כלכלי, או שיהיה בו משום החלשת הסולידריות החברתית, והסכמה למעשה לסדר-היום הקפיטליסטי המחליש את רוב המזרחים? האם אפשרות ההכללה הנכונה של התרבות המזרחית בארץ היא על-ידי שילובה בתרבות הקיימת (כפי שמתקיים פעמים רבות במוזיקה, או בבקשה להכללת סיפור העבר המזרחי בתוך "עמוד האש" הציוני בטלוויזיה), או שלאחר דיכוי תרבותי ארוך יש צורך בבדלנות, בחזרה למוזיקה הערבית ולא ביצירת פופ מערבי-מזרחי? ומה קורה כאשר חלק גדול מן המזרחים הם למעשה מעורבים, אם לא בשל נישואי תערובת (אשר עדיין אינם רוב, ומערבבים יותר את הגושים הגדולים של מזרחים ואשכנזים בתוך עצמם מאשר את שני הגושים זה בזה), אזי בשל החינוך בארץ והזדהותם עם נקודת מבט ציונית ואירופוצנטרית, אשר גורמים להם לאמביוולנטיות ביחסם לעצמם ולתרבותם? האם אפשר בכלל לחדש את התרבות, ההיסטוריה והקהילה המזרחית לאחר שכבר התקיים בהן שבר ופירוק? והאם אחת הסיבות לתחושת השבר חסר התקנה בהווה אינה האמונה הרומנטית כי העבר היה רצף ולא היו בו שברים?

באילו דרכים משתנה המזרחיות בישראל כיום? האם אפשר לדבר בכלל על המשכיותה של המזרחיות לדור הבא כאשר כל בתי-הספר ותנועות הנוער מלמדים את שלילתה, והאידיאל החברתי המשותף הוא הטלוויזיה, המחשב והקניון? והאם אפשר לדבר בכלל על היעלמותה כאשר השימוש בסטריאוטיפים רק מתעצם, אם כי לעיתים מטושטש מקורם (ולכאורה "פריחה" ו"ערס" אינן מילים בערבית ואינן משמשות בעיקר להצבעה על מזרחים), כאשר העימות עם הפלסטינים ממשיך להבליט את היחס הגזעני לתרבות הערבית ולמזרח, כאשר מתמשכת חפיפה בין מוצא ובין מצב כלכלי וגיאוגרפיה, אך תוך כדי הפיכתה למורכבת עם הגעתם של הרוסים, האתיופים והעובדים הזרים, וכאשר תכנים מרכזיים של התרבות המזרחית משמשים עדיין מוקד בבתי-הכנסת, בהלכה, במוזיקה, בלשון? ומה קורה כאשר מול המזרחיות מועמדת מראת ה"אותנטיות" התקשורתית, שבה רוב חברי הקשת הדמוקרטית המזרחית והכותבים בספרה משתקפים כמזרחים לא אותנטיים, בגלל שבישראל שמאלנות ואקדמיה הפכו לניגודה של המזרחיות (הן מבחירתן של האקדמיה והשמאל, והן כהתגשמות הסטריאוטיפ, לאחר שהמדינה פעלה להפוך את המזרחים למעמד פועלים, בין השאר בעזרת החינוך המקצועי, ללא קשר לעברם), ומולם יהודה ברקן וצביקה הדר האשכנזים מצליחים בקלות לשקף מזרחים "אותנטיים", בעזרת אימוץ של מספר סטריאוטופים והצגת המזרחיות כקומדיה?

והאם לא עבר כבר זמנה של המזרחיות ב-2009, דובר בה רבות עד שהנושא התיישן ונמאס מאותו "שד עדתי" (מזרחי או אשכנזי?)? או שאולי עדיין לא התחיל הדיון האמיתי? האם יש לבקש דור שלישי ורביעי וחמישי מזרחי, והמשך של התרבות המזרחית בארץ, מתוך הרלבנטיות והיופי של תכניה התרבותיים, מתוך הנאמנות למורשת ההורים וההתנגדות למחיקתה, מתוך הפוטנציאל הפוליטי שלה בקשר עם העולם הערבי, מתוך היותה חלק מהותי מאתנו שאין סיבה לשלול, או שמציאותם של דורות מזרחיים נוספים תעיד על פצע, על חוסר, שלא כדאי להוריש להם, ויש להסתפק בשינוי של הישראליות במעין פשרה בין מזרחים, אשכנזים, פלסטינים, רוסים, אתיופים?

ומדוע המזרחיות מצליחה להתבטא יותר כשאלות, פחות כתשובות? יותר כדיאלוג ופחות כמונולוג? והאם זה טוב או רע?

 

אודות almog behar

"צִמְאוֹן בְּאֵרוֹת", "אנא מן אל-יהוד", "חוט מושך מן הלשון", "צ'חלה וחזקל".
פוסט זה פורסם בקטגוריה בקורת ספרות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על השד העדתי הוא אשכנזי או מזרחי?

  1. יונתן הגיב:

    המזרחיות מתבטאת כשאלות בעיקר ע"י השואלים שמרגישים שאבדו משהו בזהותם,מעבר לזה אין למזרחיות שום ערך כמו שלאשכנזיות אין שום ערך,סה"כ כולנו יהודים ולנסות להעמיד "מזרחי" מול "אשכנזי" זה חסר תועלת.

  2. נחמיה הגיב:

    כל ההתנהלות המחאה של המוחים המקצועיים מטעם "עדות המזרח" היא אשכנזית. Takes one to know one.

  3. אהרון תמוז הגיב:

    פוג אל נח'ל פוג של נאד'ם אל ע'אזאלי מחלחל בדמי ובנשמתי מה שלא עושה לי שום שיר מהזמר העברי. אני מרגיש שמשהו בי זז כאשר אני משוחח בערבית עיראקית עם רוכל זקן בשוק או עם קבוצת זקנים מבוגרים. לבשל קובה במיה זה ביח אבא והידים של אמא זה הרבה יותר מלטגן שניצלים. האוכל באקומאקו באור יהודה זה אני ולא המקדונלד. לשמוע את אל נורא עלילה או את אשל חיל בלהג בגדאדי אומר לך מי אתה ומה אתה. בית כנסת עיראקי הוא הרבה יותר ממקום שבאים להתפלל בו הוא הרבה יותר מבית כנסת ספרדי. אם אתה מדבר ערבית-יהודית,נפעם מהאוכל שאמא בישלה והיום אתה מבשל,איכה ישבה בדד בניב בגדדי מעביר בך רטט ודאוד אל כוויתי מרוממם את נשמתך הרי זכית במתת אל. צמחת בקרקע עם דשן משובח ואיש לא ייקח את זה ממך.

    יהודה שנהב אמר לפני שנתיים שכאשר הוקמה הקשת המזרחית יצא מהמגרש השחקן הערבי. כאשר פרצה אינתיפדאת אל אקצא אמר שנהב שנסתם הגולל על הקשת. יש תיזה פוליטית שאומרת שיש לאחד את הכח המזרחי והערבי נגד ה"המדכא" האשכנזי אולם תזה זו היא בטלה בשישים. כיום ההיסטוריה וההווה מאחדים את המסה הקריטית של המזרחים והאשכנזים נגד הערבים

  4. naurr הגיב:

    האם השאלות האלה מעוררות או מדכאות פעולה?

  5. אלמוג הגיב:

    אני מקווה שהשאלות מעוררות בסופו של דבר לפעולה. אבל קשה להתעלם מכך שבשלב הראשון, לחלק גדול מאתנו, המזרחיות היא שאלה, היא דילמה – אחר כך לעיתים מצליחות לבוא הפעולות.

  6. גרשונוביץ הגיב:

    כמו שמערביות היא עוגן ההצלה של יוצאי אירופה. העוגן הזאת הולכת ומתרוקנת מדור לדור ומאבדת את חשיבותה, ורק בודדים שעדיין מחזיקים בקרעיה מנסים לבנות את עצמם מתוכה. אבל הם מפספסים את עצמם ואת העתיד שהולך ומשלים את עצמו בלי מזרחיות ובלי מערביות.

    אינני רואה בביטוי "מזרחי" כדבק המלכד את כל יוצאי ערב ואסלאם. לא במובנו הטהור של השם ולא בהבחנה המסגרתית שלו. אינני רואה גם מה בדיוק המשותף בין יהדות מרוקו ליהדות עיראק יותר מאשר בין כל אחת מהן ליהדות צרפת או ליהדות פולין. למשל בהיסטוריה של המאות השנים האחרונות היו יותר קשרים בין מנהיגים ורבנים מאשכנז (ביטוי ישן למערביות) ליהודי בבל היא עיראק. היו אפילו עד כמה שתופתעו גם נישואין בין הקהילות האלה.

    גם המונח "ספרדי" אינה מבטא את כלל האוכלוסיות ממדינות ערב כי מה בדיוק "ספרדי" בעיראקי או בתימני?

    הבעיה שלנו שאנחנו בונים ביטויים ע"י ירי של חץ במרחב ואחר כך אנחנו מסמנים את המטרה וככל שהזמן עובר המטרה, מטרת קיומנו, מתרחקת כליל מהחץ שנואה. דוגמה טובה היא ה"פנתרים השחורים" שכבר ב-1970 הם איחרו את הרכבת והינה בת-של עוד מקימה "פנתרים שחורים חדשים" ר ק כדי השגברת תוכל להיבחר לעיריית ירושלים!!!! האין זאת הזנייה של מיתוס מזרחי? שנאמר, להשתמש ב"פנתרים השחורים" ולזרוק !!!!!!!!

    הגיע הזמן שהמזרחיים יפסיקו לקטר. יש די דוגמאות טובות של מזרחיים שלקחו את גורלם לידיהם ועשו למדינתם ולביתם והשצליחו ולעומתם יש מערבים שניסו לעשות זאת ונכשלו. האם זוהי הוכחה שהחברה (מהי החברה אם לא כולנו יחד?) לכן מעדיפה דווקא מערבים?

    תתעשטו מזרחים יקרים ואל תחשבו שדופקים אתכם, בטח לא במצב בו חצי משרי הממשלה הם מזרחים, יותר מחצי מהאלופים הם מזרחים, התעשיה והאקדמיה מלאה במזרחים שרוצים להצליח ושום מוצא לא עוצר בעדם.
    נדמה לי שרק הלא-יוצלחים מטעם עצמם עדיין דברים במזרחיות כמעין הגנה על עצמם מתוך חשש שמא יגלו שכל הפגמים שלהם נובעים רק מעצמם ובכלל לא משאר החברה ובודאי שלא מן המערבים!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s