הנר הוא הנשמה
והנר הוּא הנשמה. וְאִם רואה
חברו כשהוא מְכַבֶּה הַנֵּר כּמִתְיָרֵא
מלמדו לעמוד לפנֵי הרוח הרע
ולא לִישַן כְּחולה. וזועק על
אוזניו כְּחָס עַל הַנֵּר כחס
על השמן כחס על הפתילה
כחס על חייו. חייב. ומלמדו
כי אין אֵלִיָּה בעולם להצית
אור שכבה בַּחמה ואין אֱלִישָע
בעולם להעיר אש ששככה בַּלבנה.
ומתמודד על חברו שלוש פעמים
ועוד אלף עד שיפקח עיניו
ויקיץ ויָּחָם בשרו שבעתיים כחום
להבה וגוהרת חוצה נפשו המרה.
ומגלה לו כי הנשמה אינה
גדולה מעֲלִיַּת-קִיר קטנה ובה
מיטה ושולחן ומנורה והוא חצבה
טהורה והוא מחזירה ברה וטהורה
תמיד בַבוקר בַבוקר. והנשמה נר
וְשואלת לַגוף: לְמתי אתה ער?
קשת
היער גלש אל הים
ונפשי אל ההזיה
ואם נותר דבר בעולם
בנפשי – הוא לא היה
סלעים הדרדרו מן ההר
חלום התנגן בי בשקט
אני הייתי נשאר –
אם רק היית מבקשת
המפרץ כבר נסגר בינתיים
העולם עמד לעצור
רק בתוכי עוד זרמו מים –
והרוח סב לאחור
שתי ציפורים הביאו חיים
קשת לא נראתה באופק
עולמי הצטמצם לְשירים –
ולגוף וללב ולדופק
אורות נדלקו כי בא לילה
נפשי ניסתה לעוף
אך אילו ידעה מה נכון לה –
היא היתה משתדלת לצוף
הַיער שב מִן הַים
וְנפשי מן ההזיה
החלום כִמעט נעלם –
בנפשי דבר לא היה.
השירים פורסמו בכתב-העת "אפיריון", גיליון 110, קיץ התשס"ט, עמ' 14, ומתוכננים להופיע בספר השירים "חוט מושך מן הלשון", שיראה אור לקראת סוף השנה בהוצאת עם עובד.
אלמוג בהר 
על שני שירי מדרש
האחד, מדרש למדרשי אגדה
האחר, שהזכיר לי אדגר אלאן פו משהו ואפשר גם את הבלדות האלתרמניות, במצלולו
נהניתי משימושי הלשון בראשון
ומחתימתו של השיר השני.
תודה.
על תגובה מחכימה!