עד אנה

עד אנה

 

הזמן הוגֶה בַזמן. יונה הוגָה

על עמוד חשמל. אני קרוב לַשינָה

הוגֶה לַדף: בוֹאִי-נָא יונָה

הוגָה. הזמן אויב שירָה, שונא

את שלטונָה. היונה רחקה מקינָה.

אני מזמין אותה לְענפַי. הזמן נשען

בכל כובדו על כתפַי. הזמן לוחש:

יונָה. שירה לוחשת פעם יונה, פעם

זמן, מבולבלת. היונה אינה לוחשת:

זמן, אינה לוחשת: שירה. גם הזמן

אינו לוחש: שירה. אני לוחש שירה,

לוחש זמן, לוחש יונה. בוֹאִי-נָא,

אני לוחש למעונָה, הזמן נשען לבדו

על כנפַי, והוא כבד מדי. הזמן

אויב, היונה הוגה, תבל סופקת ידיים

לפנַי, לוחשת: עד אנָה יונָה,

עד אנה זמן, עד אנה שמיים,

עד אנה שירה, עד אנה.

 

 

 

מתוך קובץ שירי השני, "חוט מושך מן הלשון", שיראה אור בעוד מספר שבועות בהוצאת עם-עובד.

 

פורסם במקור ראשון, מוסף שבת, ערב סוכות, י"ד בתשרי תש"ע, 2.10.2009, עמ' 4.