"השֵיח' אַבּוּ סַעִיד אִבְּן אַבִּי אל-חַ'יְר היה אומר: אתה נושם שלושים אלף נשימות ביממה, וכל נשימה שאינה לשם האמת מעלה צחנה כגווייה, אשר אפילו המלאך סותם את אפו לידה. הרגע הוא מה שבין שתי נשימות: האחת חלפה, השניה טרם באה; האתמול עבר, המחר נסתר, ושלך הוא הרגע אשר בו אתה נמצא, כי 'הרגע חרב חותכת'".
מתוך "סודות הייחוד: חיי השֵיח' אַבּוּ סַעִיד אִבְּן אַבִּי אל-חַ'יְר" ("אַסְרַאר א-תַּוְחִיד פִי מַקַאמַת א-שֵּיח' אַבִּי סַעִיד"), מַחַמַּד אִבְּן אל-מֻנַוַּר, עמ' 285.
תרגמה שרה סבירי, בתוך "הסופים: אנתולוגיה", הוצאת אוניברסיטת תל-אביב, 2008, עמ' 215.
"האמת" הוא אחד משמות האל בין הצוּפִים.
השֵיח' אַבּוּ סַעִיד אִבְּן אַבִּי אל-חַ'יְר (מת 1049 לספירה הנוצרית, 440 לספירה המוסלמית): בן מַיהַנַה, אחד הגדולים שבשיח'ים הסופים מחֻרַאסַאן. חייו, השפעתו ומעשי המופת המיוחסים לו הנוצחו ב"סודות הייחוד", חיבוג הגיוגרפי של מוחמד אבן-מנור, אחד מצאצאיו. בצעירותו נקט אבו סעיד דרך חיים סגפנית מחמירה, ובבגרותו נודע במושבי הסמאע האקסטטיים שלו עם תלמידיו. הוא אחד הראשונים שאמירותיו ובתי השיר שחיבר נשתמרו בפרסית ולא בערבית.
(על פי ספרה של סבירי, עמ' 538-539).
אלמוג בהר 
העבר אין, העתיד עדיין, וההווה כהרף עין
אכן:
בן-אדם למה תדאג על הדמים / ולא תדאג על הימים
כי הדמים אינם עוזרים / והימים אינם חוזרים
רדוף אחר התורה והמצוות / אשר הם לעד קיימים
בן-אדם למה תדאג לשעבר כי הוא אין / ולעתיד כי הוא עדין
קווה אל ה' / כי הוא הממציא לך יש מאין
ותשועת ה' כהרף עין
מן הפתיחות, סידור "שירה חדשה" השלם, עם הבקשות החאלביות
http://notes.co.il/almog/47442.asp
אף על פי שחלק גדול מן האנתולוגיה של סבירי נוסדה על ספר אנגלי שראה אור עוד לפני יותר מעשור, אין ספק כי הכרך הוא בבחינת קריאת חובה
לכל מי שקרוב אצל התרבות האנושית לגילוייה
מה שמפתיע הוא שבחרת להביא מקור מאחד השיח'ים הפרסיים המעוטים הנמצאים באנתולוגיה, המבטאה רובה ככולה את הלכי הרוח של הסופיות הבע'דאדית והעראקית בכללהּ.
שועי, למה אתה לא כותב "בגדאדית"? מה זו הפלצנות הזאת?
אגב, התעתיק בגדאד בערבית יהודית
אינו נקרא באות גימל
אלא באות ע'ין הערבית
ובדומה גם התיאולוג והמיסטיקון הסופי הגדול אבו חאמד אלגזאלי
נקרא בערבית: אלע'זאלי
וכך מתעתקים לעברית בת ימינו
שא ברכה.
שניתן למקום ע"י הפרסים ששלטו שם בזמן האמפריה הפרסית.
ראשית, תודה לאלמוג על המובאה היפה מספרה של פרופ' סבירי.
לשועי – אולי חבל לוותר על מנהגי הכתיבה של הערבית היהודית שנהגו כל כך הרבה שנים. מכל מקום, כשם שלקהיר אתה לא קורא אלקאהרה, אין סיבה לקרוא לבגדאד – בע'דאד. מה גם, שאם אתה כותב "סופיות" (כך!) – באמת קצת חסר טעם להצמיד לתיבה ה"מעוברתת" הזאת את התואר ה"משוערב" הזה…
בעניין השם "בגדאד" – הוא כנראה עתיק בהרבה מכפי שנהוג היה לחשוב, ונראה שהאזכור הראשון שלו הוא במסמך באכדית מהתקופה הבבלית העתיקה, בערך סביב שלטונו של המלך חמורבי (סביב המאה ה-18 לפנה"ס). בברכה,
גיא.
בשפה הפרסית.
http://www.thmrsite.com/?p=131
מבוא לתרבות איראן הקדומה (3)
"איראן הלשונית,לעומת זאת, משתרעת הרבה מעבר לגבולותיה של איראן המדינית: באפגאנסתאן מדברים דַרִי, שהוא ניב של פרסית. דובר פרסית ודובר דרי יכולים לנהל ביניהם שיחה ללא כל קושי. בעראק יש דוברי פרסית רבים. עִרָאק ובַּגְדָאד הם שמות איראניים. משמעות השם בגדאד בפרסית אמצעית היא "העיר שניתנה, או נבראה על ידי האל": בג – אל, דאד – ניתן או נברא. ובעברית – נתניה. משמעות השם עראק היא "ארץ השפלה".
אני כותב סוּפיוּת מסיבה אחת בלבד, לו הייתי כותב צוּפיוּת או תצוף (לא נתן להכניס כאן את הדגש במקומו) קוראים שאינם קוראים ערבית היו הוגים לא נכון, ואילו לפנינו בגדאד היא הגיה לא נכונה וצריכה להיות לכתחילה בע'דאד
לו היית שואל אותי ,אם כך, מדוע לא לכתוב ברדאד? הייתי משיב, כי ר' אינה ע' ערבית
אבל אני מודה שזו אינה תשובה מספקת.
במגילת אחימעץ המיוחסת לרב איטלקי משנת 1054
מוזכר אבו אהרן הבא מארץ בגדדים, כך ממש, כנראה בהשפעת הערבית-יהודית.
לגבי חוקי חמורבי, איני זוכר זאת משם, אבל אוכל לשאול בקרוב את חותני שהוא אשורולוג המלמד באחת האוניברסיטאות
ובאשר לקהיר, אני באמת משתדל בהיותי בסביבתם של דוברי או קוראי ערבית להגות 'אלקאהרה' ולקזבלנקה דאר אלביצ'ה'.לירושלים אני קורא ירושלים, ולדמשק דמשק כשמן המקראי…
אגב, לא מצאתי בכל אתר היכן כתבתי שיש לנטוש את הכתיב הערבי יהודי, זכאי אתה לכתוב לפי דרכך, כפי שזכותי לכתוב כפי היפה והראוי בעיניי.
כנודע, רסאא'ל אח'ואן אלצפאא' הגדירו את עראק כטבורו של עולם, וכאקלים הטוב ביותר להיוולד בו הן באשר להשגה הן באשר למוסיקה
כמאתיים שנים אחריהם כתב המשורר והתיאולוג בעל כתאב אלרד ואלדליל פי אלדין אלד'ליל
כי לבה של העולם היא ארץ ישראל
אמנם, איני זוכר אצלם התייחסות מיוחדת לבע'דאד
אולי זה מפני שפעלו בבצרה
ד"א, כמו שאתה ודאי יודע, בערבית עיראקית (לפחות בדיאלקט היהודי של בגדאד) רי"ש נהגית כע'י"ן.
לעניין בגדאד והאטימולוגיה האיראנית – אמנם נהוג היה לחשוב שזו האטימולוגיה (למיטב זכרוני האטימולוגיה הזאת הוצעה כבר ע"י סופרים ערביים אחדים בימה"ב). אולם המסמך המשפטי באכדית מהתקופה הבבלית העתיקה (ואין כוונתי לחוקי חמורבי. שם לא תימצא בגדאד), ועוד כמה היקרויות של השם במסמכים מאוחרים באכדית מן האלף הראשון לפני הספירה, מוציאים מכלל אפשרות השפעה אטימולוגיה הודו-אירופית. האמת היא שהאטימולוגיה של השם בגדאד פשוט אינה ידועה. מכל מקום, לא מדובר בשם בערבית או בפרסית, וככה"נ גם לא באכדית או בשומרית (לפי הכתיב היתדי יש הגיון רב לבטא דווקא בגימ"ל או אפילו בקו"ף). דיון קצר וממצה של הנושא אפשר למצוא בערך Baghda:d באנציקלופדיה של האסלאם (מהדורה שנייה):
http://www.brillonline.nl/subscriber/uid=1931/entry?entry=islam_COM-0084
בברכה,
גיא.
"מי שלימדני אות,אהיה לו לעבד" .
"הלומד מחברו פרק אחד, או הלכה אחת, או פסוק אחד, או דבור
אחד, אפלו אות אחת …,וגו'.
אשריך.
גיא- ובכל זאת הייתי מתבונן במה שכתבה תמר עילם גינדין, ואולי אף כדאי היה להיוועץ עם פרופ' שאול שקד בירושלים, כי מי כמוהו מומחה בפרס/אראן ולשונותיה הקדומות, והלא בבל היתה כבושה לא מעט בידי הפרסים. אגב, מעבר למלים פרסיות ממש שנכנסו לערבית כמו גם לעברית, מפליאה העובדה כי מלים רבות מן הפרסית נכנסו לכתבים ערביים בתחום הפילוסופיה וההגות המיסטית. חלקם אמנם, בהשפעת אבן סינא אבל עוד קודם לכן.
אזרח- ונהא מקבלים דֵין מן דֵין
זהו יסוד הלימוד, וגם יסוד הצחבה' אצל הסוּפים
וכך ראוי ללמוד, זה מזה.
אשרייך אתה. וּאִידַכּ אללה ואיאנא בִּרוח אלחכּמה
אלאעתבאר ואלאבתסאם.
אשאל את פרופ' שקד, ובכל זאת, במאה ה-18 לפנה"ס, כאמור, ההיקרות הראשונה בכתב של השם "בגדאד" (או לפחות משהו דומה לו), אין עדיין שום עדות לקיומה של השפה הפרסית, או לקבוצה אתנית המכונה "פרסים" באיזור. בדרום מערב איראן, דהיינו, החלק הצמוד לבבל (בערך אזור ח'וזסתאן ופרס של ימינו) נכתבה, ומן הסתם גם דוברה לשון יחידאית שאין לה שום קשר לפרסית – העילמית.
בבל אמנם נכבשה בידי הפרסים, כלומר, אותה קבוצה אתנית דוברת שפה הודו-אירופית, אולם זה אירע למעלה מאלף ושלוש מאות שנים לאחר התקופה המדוברת.
נראה לי שהאטימולוגיה הפרסית היא פשוט אטימולוגיה עממית, תופעה לא בלתי ידועה באזור. אנשי בבל עצמם סברו ששם עירם מקורו בלשונם – אכדית, ומשמעו "שער האל" (ba:b+il) ואף הגדילו לעשות ונהגו לכתוב אותו בשומרוגרמה: KA.DINGIR.RA שפירושה — שער האל…
ברור למדי שאין זה מקור השם, וככה"נ אין לו אטימולוגיה בשפה הידועה לנו.
וכדברי השיח'ים אלג'לאלין על עניין הפואתח:
אללה תע' אעלם במראדה בד'לך.
(-:
אבל אתם חמודים.
שועי, השאה היא למה אנחנו צריכים לתעתק את השם בגדאד כפי שהוא נהגה בערבית? יש את השם בערבית ויש את השם בעברית, כפי שהוא מוכר לכל דוברי השפה העברית המודרנית. או שאתה הולך לפי התעתיק היהודי-ערבי הקלאסי, אף שכיום הוגים אותו אחרת, או שאתה הולך לפי ההגיה העברית המודרנית. אבל למה ללכת לפי ההגיה הערבית והתעתיק העברי המודרני? איך אנחנו אמורים לזהות את השם?
העובדה שמדובר בשיבוש הגיה אינה מעלה ואינה מורידה כלום. אם היית מבקש לצרף את כל המלים בעברית השאולות משפות זרות על פי הגייתם המקורית, לא היה נשאר שום דבר מהשפה שאנחנו מכירים.
והעובדה שהעיר בגדאד תפסה מקום כה חשוב בתרבות היהודית ב-1300 השנים האחרונות, מספיקה בשביל להפוך אם השם בגדאד למילה עברית כשרה למהדרין, כמו פריז, שלפי שיטתך אנחנו צריכים לכתוב אותה פרי, כי העיצור האחרון אינו נהגה, ועוד עשרות דוגמאות דומות.
אלא מה? איני זוכר שמעולם התיימרתי (ראה תגובתיי לגיל לעיל) לבוא על מקום האקדמיה ללשון עברית.באמת, שבדעות שאני מביע איני מתיימר ליצג איש זולת עצמי.הערתי את הערותיי, וכך אני נוהג.
אינך חייב כמובן לקבל את דעתי ו/או להצטרף אליה, אתה גם יכול לשללה לחלוטין, ועדיין אהגה בע'דאד, כי כך נראה לי נכון יותר לעשות.
כמו כן, אני משתדל להגות פרי, וגם להגיד סארטר כפי שאמורים לדעתי להגיד.
מעצבן אותך, זכותך.
כל טוב לך.
נסעתי מקואלן למונשן ואז המשכתי לצוריש ולבסוף החלטתי לקפוץ לביקור חטוף בדן האח, שלמעשה נקראת סחראפנהאחה.
אח דו ליבר גוט, איש ליבה דיש.
אונט אלמוג, זר שונר איינטראג, דאנקה!
סליחה, לא רציתי להרגיז אותך.
כמובן שישי לך זכות להגות ולכתוב איך שאתה רוצה, אבל לא בזה אנחנו מדברים. הרי ברור לך שהסטיה מהכתיב הרגיל והנפוץ היא אמירה, ואנחנו מנסים להבין את האמירה הזאת.
אני הייתי מצפה, למען הרציפות התרבותית, שתמשיך לכתוב בגדאד, גם אם אתה הוגה אותה בהגיה הערבית התקנית. כך אתה מבטיח שאני אזהה את אותה עיר שבה חי אותו שיח' ונפטר שם בשנת 1049 עם העיר בה חי ונפטר בשנת 1040 רב האי גאון. שניהם חיו באותו זמן בבגדאד.
אבל כנראה שלך יש אג'נדה אחרת.
ניפרד כידידים
בימי הביניים היה שמה של אוסטריה בספרות רבנית
אשטירייה, וגם ארץ בן שעיר החורי
הונגריה נקראה ארץ הֵגֵר
גרמניה אשכנז
וספרד נקראה כך על שום פסוק דברי הימים המדבר על גלות יהודה אשר בספרד, בעוד רבותיה הקפידו לא פעם לציין כי הם בני אל-אנדלוּס דייקא
דומני כי מן הפרספקטיבה הזו גם כן יש טעם רב להגות שמות מקורות כנתינתם היום
או מצער להשאיר את בחירת ההגיה בידי ההוגה, כפי שהצעתי בתגובה קודמת
למשל למדינת ישראל אני נזהר לקרוא מדינת ישראל
ולא פלשתינה, א-שאם או פרובינקיה יודיאה
אף על פי שמדובר בשם מחודש
שהריי מה למלכות ישראל המקראית ולירושלים?
מה לנו ולמלכות ישראל, הריי עשרת שבטיה אבדו מן העולם עוד בימי אשור שבלבלו את האומות
על ידי הגלייה שיטתית?