חרדים מניר ברקת

ניר ברקת מלמד אותנו שיעור חשוב באהבת חרדים מאז בחירתו, ואין זאת מעלה קלת ערך בעיר מקוטבת כמו ירושלים. מאז שהוא נבחר, בנובמבר 2008, הולכים ומתעצמים הגעגועים לראש העיר הקודם, אורי לופוליאנסקי, שכהונתו הולכת ומצטיירת בדיעבד כתקופה של שלווה ורגיעה בעיר.

            ברקת נבחר להיות ראש עיר כאשר לו נכס אלקטורלי אחד בלבד: הוא לא חרדי. ברקת השתדל להצטייר כפקיד, כטכנוקרט חסר זהות ופנים אשר פשוט יבוא לעבודה במשרד ראש העיר. בניסוח הגזעני המקובל במקומותינו, הוא הצטייר בתקשורת כ"תקווה הלבנה החדשה", לא חרדי, לא דתי, לא ערבי, לא מזרחי, סתם אשכנזי חילוני שישיב את העיר למסלולה הקודם.

            מאז נבחר ברקת הלכה והתגלתה זהותו: הוא ראש העיר של השכונות המבוססות במערב העיר, ושל ההתנחלויות היהודיות בשכונות ערביות במזרח העיר. את השכונות המוחלשות במערב העיר הוא ממשיך להפקיר, ככל העיריות הקודמות, ואילו תושבי מזרח העיר הם מבחינתו נתינים על תנאי, שימצא כל תירוץ חוקי יותר או פחות לגרשם ולהרוס את בתיהם. כך מתנחלים נכנסים בחסותם של מיליונרים לבתיהם של פלסטינים עניים במזרח העיר, בעוד ידם של זוגות צעירים במערב העיר אינה משגת לרכוש בית.

            ברקת למד לאחר כניסתו לתפקיד דבר-מה שהחל לסממו ולעוורו: הוא יכול, כראש עיריית ירושלים, להעיר הערה קצרה על שרת החוץ האמריקאית, קלינטון, וכל התקשורת הבינלאומית תשדר את תמונתו, הוא יכול לקדם הקמת מגרש חניה על בתיהן של משפחות בשכונת שייח' ג'ראח, וגן ארכיאולוגי על בתיהן של משפחות בסילוואן, וגם הנשיא אובמה ידע לבטא את שמו.

            מה שקורה עכשיו אינו מקרי: מעבר להיגיון הלאומני, של ירושלים ליהודים בלבד, מעבר לסיסמאות המתאימות למי שמבקש לעורר מלחמת דת, ומעבר לעיוורון למקומה של ירושלים אצל הערבים, ומקומם של הערבים בירושלים, שהם שליש מבניה, ובנוסף לקשריו הקרובים עם עמותת אלע"ד, נמצא כאן גם הקשר הפשוט – מעין אחוות מיליונרים – של ברקת המיליונר למיליונרים יהודים-אמריקאים דוגמאת ארווינג מוסקוביץ', המבקשים להבעיר את העיר.

            פקידות העיר ירושלים, העומדת לרשותו של ברקת, מקדמת מדיניות זאת בעיוורון וברגישות של שודד בבית זר בלילה. גם משטרת מחוז ירושלים ומג"ב אמונים על מדיניות זאת: פינוי פלסטינים מבתיהם לצורך הריסתם, או איכלוסם בידי יהודים, ודיכוי אלים של הפגנות מחאה נגד העוול והאיוולת, כפי שקורה מדי שבוע בשבוע בימי שישי בשייח' ג'ראח בשנה האחרונה.

            ועל כך צריך ולהוסיף את האמת, אף אם היא כואבת למי שמבקש לגונן על בג"ץ מפני החרדים: גם מערכת המשפט, שאומנם זכרה עד לפני חודש להגן על חופש ההפגנה הישראלי בשייח' ג'ראח, ולהתנגד למעצרי השווא של המשטרה, יודעת היטב להצדיק כל פינוי והריסה של בתים פלסטיניים, וכאשר צוויה להריסת ההתנחלות היהודית בית יהונתן במזרח העיר שהוקמה בניגוד לחוק לא קויימו על-ידי ניר ברקת, היא כלל לא העלתה בדעתה להזמין אותו למגרש הרוסים, הקרוב למשרדו, כדי לשלוח אותו לכלא על ביזיון בית-המשפט.

            עכשיו הגיע הזמן להתארגן כציבור ירושלמי אשר סדר יומו אינו כולל רק שנאת חרדים, להצטרף למחאה בשייח' ג'ראח כנגד מדיניות הגירוש של העירייה, ולשלב זאת בפעילות למען סדר יום חברתי חדש בעיר, ובמרכזו שיקום מערכת החינוך הקורסת בשכונות המנוחשלות במערב העיר, ובשכונות מזרח העיר. רק התארגנות שכזאת תוכל בבוא הזמן להדיח את ניר ברקת, בלי להתקבע בתוך הדיכוטומיה החרדית-לא-חרדית בפולטיקיה הירושלמית, שאפשרה מלכתחילה את עלייתו של אדם כמו ברקת.  

 

המאמר פורסם במקור באתר עיתון הארץ, ב-28.6.2010:

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1176675.html