שירה רדיקלית

 

מתוך: "צַ'חְלָה וְחֶזְקֵל", הוצאת כתר, 2010

 

מתוך: בבתי הדפוס

 

שטף פניו מדמעות ואמר, הולך אני עכשיו לעיר בין מקומות של דפוס, אולי אמצא לי עבודה בהם. ונסע דבר ראשון אל רחוב אגריפס, התחמק ממקומה של גורג'יה, ונכנס בדלתו של מקום קטן שהיה מצלם וכורך ספרי הבן איש חי ומוכרם במעט דמים. תמיד כשהיה עובר היה מתבונן בחלונם וחוסך בנפשו המעות ולא נכנס. עתה נכנס והתחיל מעיין בגיליונות של דפוס עד שתפס בזרועותיו בעל המקום ושאל למעשיו. אמר, מחפש אני לפרנסה ומקווה כי זקוקים אתם לפועלים של דפוס, שמכיר אני מעט מלאכה זאת, ובספריו של זה יוסף חיים מעיין אני שבוע-שבוע בביתו של חכם. הביט בו ובגובהו ואמר, רואה אתה כוך נמוך שלנו, איך תעסוק בו כל הימים ותתכופף, כדאי לך ללכת למקום בו יכולים הפועלים לעמוד. והיכן אני מוצא מקום כזה. אמר לו, אולי תלך לבית דפוס של משרד החינוך, לך לשם מכאן ברגליך מרחק עשר דקות ואולי תמצא עבודה לאדם גבוה כמוך. בינתיים היה חזקל מעיין בספרים היוצאים מן הדפוס ומצא בהם את בן איש חיל בשני כרכים, שהזכירו החכם שהוא ספר דרשותיו לארבע השבתות הגדולות של רבנו הגדול בבגדאד יוסף חיים, ודרש במחירו, אמר לו האיש, האחד שלושים שקלים, שני הכרכים חמישים. התלבט בלבו, שהבטיח שלא יוציא עוד כספים עד שתצא התינוקת. קנה שניהם ויצא עם שקיתו שמח. חצה את השוק והגיע לרחוב יפו וממנו פנה לנביאים ובהם הלך עד רחוב שבטי ישראל ומשרד החינוך, שם שאל את השומר למקומו של בית הדפוס וכיוון אותו לבניין סמוך. נכנס, התבונן בקירות שהיו מוצגים עליהם פניהם של ראשי המדינה ושריה המתים והחיים, וחקר בין המדפים של הספרים לראות אם ימצא ספרי הלימוד בהם למד בשנותיו הראשונות, וחיפש את מנהל המקום. כשעמד מולו הנמיך מבטו ואמר, קיוויתי שמחפשים אתם אדם לעבוד בדפוס, שבעל ניסיון אני בו. אמנם עבודתי הקודמת בסבלוּת של דברי הדפוס, אך מוכן אני לעבוד גם ליד המכונות וכבר הכרתי כל פעולתן. אמר לו בעל המקום, הגעת מאוחר מדי או מוקדם מדי, כבר פיטרנו מעובדינו ועוד אין אנו מצרפים חדשים. מצא חוברת נאה שהיו מדפיסים באותה עת לבתי הספר, ובה מבחר שירים של משוררי תור הזהב בספרד שערך ופירש יהודה רצהבי, עיין והכיר כמה מן השירים ושאל למחירם, ענה לו, עשרים וחמישה שקלים, והתלבט שוב בלבו על הבטחתו לא להוציא מכיסו מה שאינו נחוץ עד הלידה. שילם ולקח והניח החוברת עם שני כרכי הבן איש חיל, ושמח בעסקיו. שאל את המנהל, והיכן הוא המקום שאיני מאחר אליו ואיני מקדים, אמר לו, אחד מפועלַי המפוטרים עבר לעבוד לא הרחק מכאן, במזרחה של העיר, לך אל שער שכם ומעט אחריו תגיע אל פינת רחוב צַלַאח אַ-דִּין ותיכנס לרחוב, ובאחד מבתיו שוכן אחד מבתי הדפוס של עיתוניהם, אולי זקוקים הם לפועל נוסף.

יצא חזקל בשקיתו והלך אל שער שכם וגב החומות אל כיפת הזהב, ושאל עוברים ושבים על רחוב צלאח א-דין, שאת שִמעו שמע אך אל מקומו עדיין לא בא. כשהגיע לרחוב שאל בבתי הדפוס ובבתי המלאכה לכורכים ובמחסניהם, וגילה שהם רבים, והיה נכנס בזה ויוצא לזה, ואין לאיש להציע תעסוקה לזרועותיו הארוכות, אלא אומרים כאן עומדים אנו לסגור, שלא מרשים את עיתונינו לצאת לרמאללה ולשכם, וכאן מצמצמים אנו, שלא מעניקים לנו רישיונות להסיע כתב העת לחברון, ומי פנוי היום לדברי ספרות, וכאן סגורים אנחנו בינתיים, בצו של המושל הצבאי והשופט הצבאי ושר הצבא, כי כתבנו דברים שאסור אתה לכותבם, וכאן לא מתירים לכתבינו לצאת את ירושלים, לא מזרחה ולא מערבה, לא צפונה ולא דרומה, ומי יקנה עיתון שכל חדשותיו מירושלים. ובכל אחד מהמקומות אחז בעיתונים וכתבי עת בשמות שונים ובאות ערבי, ונזכר בהבטחתו ללמוד אות זה, ולא זכר אם יודע לקרוא בו חכם עובדיה, אם יודעת גורג'יה אמו, ודאי יודע אחיו הבכור, והיה קונה עותק בכל אחד מן המקומות בכמה שקלים. שאל באחרון שבהם היכן מוצא הוא מקום אחר של עבודה בדפוס, ענו אותו הקימו בצד שלכם של העיר כתב עת חדש לשירה, ואף שימשנו אותם פעם אחת, שביקשו להדפיס דבר מה בערבית בעיתונם, ואנחנו סידרנו להם השיר יפה על הגיליון, וביקרנו אצלם באחד הרחובות שמדרום לשוק שלכם, ואמר שֵם הרחוב. יצא חזקל לשם, והיה מצטער על מיעוט מילותיו להחליף עם יושבי הרחובות הערבים שבמזרח, עצר לקנות מיץ שקדים ופנה אל המוכר בסַלַאם עַלֵיְכּוּם ונענה בעליכום אַלסַּלַאם, ושאל אַשְׁלוֹנַכּ ונענה בחיוך, והצביע על מְכַל המיץ ושאל כמה, והמספרים הערביים פשוטים לאוזניו. התחיל לשתות וענה את המוכר בשׁוּכְּרַן ואף ביקש ללחוץ את ידו לאות קרבה, שאמנם אינו מדבר שוטף את שפתו אך חש עצמו קרוב אליה, וחשב לעצמו מעתה והלאה ילחץ תמיד ידי הסוחרים, שבלעדיהן לא היה זוכה בסחורתם. המשיך ללכת וחזר אל רחוב הנביאים כדי לבוא לשכונת נחלאות, והגיע לרחוב שהזכירוֹ זה, רחוב המדרגות, וחיפש שם בית הדפוס לאותו כתב עת וכל הבתים נראו לו בתי דירות, חלקם קטנים וצמוקים חלקם פורצים לגובה, ובכמה מקומות עומדים פועלים להרוס ולבנות.

עבר שוב ברחוב והתבונן בתיבות הדואר, מתלבט איזה שם יאה לכתב עת, עד שראה באחת התיבות מדבקה קטנה שהתפלא איך רואה אותה הדוור, עליה כתוב באותיות בהירות וחלשות כתב עת לשירה רדיקלית, ועלה במדרגות ופנה לדירה שהצביע עליה השלט, צדדית וקטנה היתה ואיפה יעמדו מכונות הדפוס. דפק על הדלת ופתח אותה בחור בן גילו שלא התבייש להצמיח זקנו. עמדו והביטו זה בזה, בוחנים מי יאמר סיבת עמידתם ראשון. אמר לו חזקל, מחפש עבודה אני ובאחד מבתי הדפוס ברחוב צלאח א-דין הצביעו על ביתך ואמרו שאולי מחפשים אתם עובדי דפוס בעיתונכם. צחק הבחור ופתח הדלת רחבה להכניס את חזקל, רואה אתה, רק מחשב לנו להכין כתב העת, לקרוא ולבחור ולסדר, ואחר כך שולחים אנחנו במחשב מה שאנו מבקשים לבתי הדפוס, רק שישה דפים לכל כתב העת, כמה שירה רדיקלית כבר יכולה להיכתב, ואחר הדפוס מחלקים אנחנו דפינו חינם בכל הארץ. רצה חזקל לשאול מי מממן חלוקת דפים אלו ולא שאל, אולי התחדשו חצרות נדיבים ונגידים התומכים לשירה והחזירו עטרת אנדלוס ליושנה, רצה לשאול שירה רדיקלית מהי ולא שאל, אולי יעליב בחור זה משוררינו הגדולים דונש והנגיד וגבירול ואבן עזרא והלוי ונג'ארה ופיוטי יוסף חיים ויאמר כי שירה חדשה ורדיקלית באה להחליף אותם, רצה לשאול האם יכול הוא לשלוח אליהם שירים ספורים שכתב ואולי יפרסמו בכתב עתם וחשש, אולי אין מקום לשירתו בין שירתם ואיך יעז להראותה לזרים.

הושיט לו הבחור עותקים משלושת גיליונותיהם שנדפסו, שהיו מונחים בבית בערימות גבוהות, וחיפש אחר אותו שיר שנדפס באות ערבי, ומשלא מצא שאל, הופתע הבחור ואמר, אכן חשבנו לפרסם אותו שיר בערבית, אך לא נותר לו מקום בין השירים האחרים ולא רצינו לוותר על אחד מהם, אולי נדפיסו בפעם הבאה, קורא אתה ערבית. הודה חזקל שאינו קורא, ואמר הבחור, גם אני איני קורא, אך אומרים שיש להם שירה נהדרת, רציתי אולי לתת לך לקרוא השיר ההוא, שתאמר לי מה טעמו. התעכב חזקל מעט לפניו עד שאמר לו זה, כותב אתה שירה, אמר לו חזקל, כיצד ידעת, צחק והשיבו, וכי יש מי שאינו כותב שירה בזמנים אלו, מה טעמה של שירתך. חשב מעט חזקל והחל חוזר בעל-פה על שורות שירו הראשון שכתב, והיה כמתאמץ משורה לשורה. שתק מולו ואמר, איני בטוח כי שיר זה רדיקלי הוא, אבל שיר הוא, ועוד כמה ימים מדפיסים אנחנו גיליון רביעי, אולי תסכים שנדפיסו. השתהה מעט חזקל והסכים, ומשך אותו הבחור אחריו שיעמוד מאחורי המחשב כשהוא שׂם בתוכו שירו, ואחר דרש בשמו, ואחר דרש גם בכתובתו, שישלח אליו הגיליון. שוב התעכב, וחשב כתובתו של מי לתת לו, ולבסוף נתן כתובת ביתו וביתה של רחל. אמר לו, מזל כי באת היום, שאני עורך כתב העת עם עוד בחור, והוא רדיקלי ממני ולא היה מוכן להכניס שירך בגיליון, אבל היום טס הוא להודו, ועוד כמה ימים נדפס הגיליון, ולא יהיה בידו להוציאו ממנו. כמה זמן כבר כותב אתה שירתך. הרהר חזקל ואמר, ימים ספורים, ועד עתה סיימתי מראש ועד סוף שלושה שירים.

בהמשך: השקה בבית הקפה תמול שלשום, ה-15.5.2011, ירושלים.

 

לקטעים מן הספר:

https://almogbehar.wordpress.com/2010/12/12/%D7%A6%D7%97%D7%9C%D7%94-%D7%95%D7%97%D7%96%D7%A7%D7%9C/

הספר באתר ההוצאה:

http://www.keter-books.co.il/%D7%A6%27%D7%97%D7%9C%D7%94+%D7%95%D7%97%D7%96%D7%A7%D7%9C/

אודות almog behar

"צִמְאוֹן בְּאֵרוֹת", "אנא מן אל-יהוד", "חוט מושך מן הלשון", "צ'חלה וחזקל".
פוסט זה פורסם בקטגוריה צ'חלה וחזקל, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s