גרסא עברית ל"אהבה פחות אפס" לבוב דילן, עידו אהרוני וגל פדה
"צַ'חְלָה וְחֶזְקֵל", אלמוג בהר, הוצאת כתר, 2011
מתוך הפרק: מוזיקה
יצא חזקל מחדרו של החכם וראה כי מזל כבר עומדת בתוך הבית. לא מצא בפיו כוחות לומר לה מילים, והניחה לו לצאת ללא אומר. היה הולך לאט לביתם, ומזכיר לעצמו דברים ששמע מן החכם לפני יום זה, שאורח דיבורו של החכם ביום זה הטרידו, והיה עורך לפני עצמו רשימות ארוכות מדבריו של החכם, מתפלא מה רבים הדברים שהצליח לזכור על אף התנומות שהיו נופלות בו לעתים בשיעורי החכם. בדרך, על לוחות המודעות, ראה שלט המבטיח הופעתו של הזמר שקנה אחד אלבומיו בשוק ושם משפחתם אותו השם, זה יעקב נשאווי, שרשם מועד הופעתו עוד כשקנה הדיסק בשוק ושכח, ונכתב במודעה כי תהיה ההופעה חַפלָה עיראקית אותנטית, וכי ישיר בה הזמר מן השירים העיראקיים הישנים והמוכרים, ובתוכם אלו של סלימה פּאשַׁא ואֶלְרַ'זַאלִי, ולמטה נכתב באותיות גדולות, יעקב נשאווי, גדול זמרי עיראק, ומתחתן נמסר מקום הופעתו באחד האולמות בשכונת תלפיות, בערב זה, שני ערבים לפני ליל הסדר. רשם חזקל בלבו המקום והשעה, והלך לאט אל הבית, מעט מתלבט אם ילך להופעה, שהסתקרן לראות נשאווי זה, אולי ישאל אותו לקרבת משפחתם. חשב חזקל אם יזמין עמו חברו, אם יזמין סניור מצליח, אם יזמין צ'חלה, אם ילך לבדו.
נכנס אל הבית, וצ'חלה מנקה ומתקינה תבשילים. הצטרף אליה, והביטה בו לומר מה שעה ארוכה כל כך נעדרת, ועוד יומיים צריך הבית להיות מוכן לפסח, ולא אמרה. אמר לה כי קיבל אותו החכם, והִרצה לפניו שעה ארוכה, ולא התיר לו לומר מילה, וכשאמר לא השיב, אבל שמח הוא כי ראה את החכם, כי חכם הוא, והם עומדים ונפגשים עוד יומיים. המשיכו עובדים וכשהתקרבה שעת ערב אמר לה חזקל, עברתי ברחוב על פני מודעות גדולות להופעתו של יעקב נשאווי שהבאתי לך מוזיקה שלו, ונכתב שם כי ישיר אותם שירים עיראקיים ישנים, ומבקש אני שנלך שנינו להופעה שלו הערב, שמעולם לא היינו באחת הופעותיו, או בהופעה אחרת, ומרגיש אני כי זקוקים אנחנו לשמחת שיריו לפני ערב החג.
תחילה עשתה רחל בפניה אות לסירוב, וכיוון שחשב שחוששת היא להוצאות הכספיות הרבות הפוקדות אותם עם החג, אמר לה מחיר ההופעה, והוסיף כי אינו רב, והסביר כי יודע הוא שעוד אין כסף נכנס לחשבונם ואיך יוציאו, אבל זקוקים הם לכך מאוד. אחר כך, מששתקו זמן רב, הסכימה. התקלחו כל אחד בתורו, ולבשו מבגדי השבת הלבנים לאות חג, ונסעו באוטובוס לשכונת תלפיות, שהיתה ההופעה באחד מן האולמות המשמשים דרך חול לחתונות גדולות, וגילו את אוזניהם כשקנו הכרטיסים שגם הזמרת אתי לוי תצטרף על יעקב נשאווי בכמה מן השירים.
נכנסו לאולם, והיתה צ'חלה רואה רוחב האולם ואורכו, ומקום קבע בו שנועד לחופה, ומקום קבלת הפנים שדרכו נכנסו, ומקום הריקודים, והיתה נזכרת בחתונתם הקטנה, שלא נזקקו לאולם ועמדו כולם בתוך בית הכנסת וחגיגתם הסתיימה בתוך מחצית השעה או מעט למעלה ממנה, ועזבו אותם כולם מלבד החכם ואשתו, עד שלא נעשה להם נעים לעמוד בארבעה שעה ארוכה יחדיו בערב חתונתם, וחזרו צ'חלה וחזקל לביתו של חזקל והם נבוכים וכל אחד מבויש אל תוך עצמו. היה חזקל מתבונן באולם שנכנסו אליו וחושב, אילו לא היו מתים הורינו יכולנו אולי להתחתן כאן, וחשבה כך גם צ'חלה. ישבו בסוף האולם ושתו בלי לאכול, וחיכו לתזמורת ולזמרים, וחזקל מניח כף ידו מעט על בטן אשתו, מעט על אצבעהּ עליה מונחת טבעת נישואין שקידשהּ בה.
עלו הנגנים, והחלו משמיעים צלילים ראשונים בעוּד, כַּמַנְגָ'ה, קַאנוּן, נַאי וקלידים, והיה מתבונן חזקל בצ'חלה מניעה אצבעות ידיה עם המוזיקה. כשמילאו הצלילים את האולם עלה אחריהם יעקב נשאווי לבמה, והיתה צ'חלה מתבוננת בחזקל מניע מבט עיניו בעקבות הזמר. התחיל נשאווי לשיר והיו השירים חלקם מוכרים לשניהם חלקם מוכרים רק לצ'חלה, מיעוטם רק לחזקל. וכשעלתה אתי לוי לבמה והצטרפה לנשאווי היה רוב הקהל עומד והם יושבים ומנסים להתבונן בין הרוקדים בעומדים על הבמה. ופתחו נשאווי ואתי לוי והיו שרים טַאלְעָה מִן בֵּית אַבּוּהַא, וצ'חלה היתה מצטרפת עליהם ושרה בהתלהבות גדולה ומתפלאת על חזקל שאינו מכיר שיר זה ומסבירה לו כמה פסוקים מן השיר. ואחר שיר זה החלו הזמרים לשיר פוֹג אֶלנַּחַ'ל פוֹג, ושמחה לראות את חזקל מכיר רוב המילות ושר עמם את השיר, פוֹג אֶלנַּחַ'ל פוֹג, יַאבַּא פוֹג אֶלנַּחַ'ל פוֹג, מַדְרִי לַאמַע חַ'דַכּ, יַאבַּא מַדְרִי אלְגֻמַר פוֹג, וַואללה מַא רִידַכּ בַּאלִינִי בַּלְוַוה, והיה טועה רק מעט במילים, אך שר. ושאלה אותו צ'חלה לחזקל אם מבין הוא לדבריו ולשירתו, והשיב לאו, שאינו מבין לפירושי המילים, ונתכעסה עליו יותר משנתכעסה עליו בכל זמנם יחד, הבטיחה לי מזל שאני נישאת לבגדאדי, אמרה כמה טוב לה לאישה לשאת איש מבני עירה וסיפרה כי לא זכתה בכך, וחשבתי כי תדע ללב מילים אלו, והנה אתה כאחד התוּכִּיִים, חוזר על מילים כאילו הן צלילים חסרי פשר שהוציאו כינור או חליל, ולא מילים שיש לדעת משמעותן קודם ששרים אותן בקול בהופעה להתפאר בהן. וביקש שתבאר לו מילות השיר, והיתה מסבירה לו מילה-מילה כפי כוחה, בכעס ובשמחה, בכעס שאינו מבין ובשמחה שהנה סוף-סוף היא מלמדת אותו, והנה הוא חפץ ללמוד, ואולי תלמד אותו, אמרה לנפשה, כל הערבית היהודית הבגדאדית שיודעת היא, ממה שספגה, גם אם מעט עילגים יהיו שניהם, יוכלו אולי למצוא להם מקום בשפה זאת לדבר את דיבורי הלב, ולא באילמות זאת ביניהם, לא בחירשות זאת.
ועוד היא מדברת אליו ומפרשת לו משמעות המילים ומסבירה המשפטים ומבארת אף מקומם של תגים שמעל לאותיות ותגים שמתחת לאותיות ומזכירה לו דרכי הגייתם, ואותיות ערביות היו מצטרפות למילים בראשו, והיה רואה אותן שטות כנגדו וכותבות את השיר, אף על פי שעזב בית הספר מיד כשהתחילו בלימודן, כאילו עצם נוכחות הספרים הערביים של אביו על מדפים בבית הִכניסה בלבו האותיות, והבטיח לעצמו לשאול אחיו מה עלה בגורל אותם ספרים שעמדו בבית, אם נותרו אולי יבקש ליטול מהם וינסה להתחיל לקרוא בהם, אולי עם צ'חלה. וזכר כי אמר לו אביו, השירה היא ספר התולדות של הערבים, אַלשִּׁעְר דִיוַואן אֶלְעַרַבּ, וחשב כי אם הוא עומד לכתוב שירה עליו לקרוא בהם. ועוד הוא נזכר והאותיות הערביות חגות בראשו: فوقالنخلفوق, يابافوقالنخلفوق, مدريلامعخدك, يابامدريالقمرفوق, واللهماريدكبالينيبلوة.
הניח חזקל כף ידו אל מעל הריונה של צ'חלה, והיה חש כיצד נעה עוברית שלהם בתוך הבטן עם המוזיקה, והמשיכה צ'חלה מפרשת לו דברי השיר, עד שנחה דעתה מכעסה והיתה שמחה יותר משכעסה, והיתה ממשיכה להסביר לו גם דברי השירים הבאים. והוא היה מקשיב לה כדרך שהיה מקשיב עם החכם, כארכיאולוג החופר בתוך המילים למצוא את שמסתירות המילים, כדרשן המחבר רעיונות רחוקים בשל דמיון צלילים, כקבצן הרואה בכל מילה החולפת מולו מטבע של כסף שאולי ייזרק לכיוונו, כתינוק המחפש את המוזיקה הנכונה של המילים להירדם בתוכה, הוא וכל המילים המסתתרות בנפשו.
כשהסתיימה ההופעה עמדו שניהם למחוא כפיים יחד עם שאר הקהל, וסיפר לה חזקל כי חשב לשאול הזמר לשם משפחתם המשותף, אולי ימצאו כי סב אחד להם, אך לא הלך אליו, והלכו יחד אל תחנת האוטובוסים לשוב אל ביתם לישון. אמרה לו צ'חלה, כל מחר אנחנו מקדישים למטלות החג, ובחמישי אנחנו שורפים חמץ אחרון, ועושים זִיַארָה לקברי הורינו, ומסדרים הבית לכבוד אורחינו, ומספיקים לנוח שעה קלה לפני שהם באים. שתקו כל הדרך כאילו כבר אמרו יותר מכפי יכולתם בזמן ההופעה, וכששבו עלו על המיטה יחדיו לישון, וכל יום המחר עסוקים היו במטלות הבית והחג, ולערבו של היום שוב עלו לישון יחד.
יעקב נשאווי:
לקטעים נוספים מן הספר:
https://almogbehar.wordpress.com/2010/12/12/%D7%A6%D7%97%D7%9C%D7%94-%D7%95%D7%97%D7%96%D7%A7%D7%9C/
לביצוע הגרסא העברית ל"אהבה פחות אפס" לבוב דילן, עידו אהרוני וגל פדה:
http://www.youtube.com/watch?v=UAKcEENBvIM
אהבה פחות אפס / אין גבול / בוב דילן
תרגום: אלמוג בהר
Love minus zero/No limit (Bringing it all Back Home, 1965)
אהובתי היא מדברת כמו שתיקה,
בלי אידיאלים או אלימות,
היא לא צריכה לומר שהיא נאמנה,
אבל היא כזאת, כמו קרח, כמו אש.
אנשים נושאים ורדים,
מפריחים הבטחות בכל שעה,
אהובתי היא צוחקת כמו הפרחים,
מאהבים לא יכולים לקנות אותה.
בחנויות ובתחנות האוטובוסים,
אנשים מדברים על מצבים,
קוראים ספרים, חוזרים על ציטוטים,
מציירים מסקנות על הקירות.
כמה מדברים על העתיד,
אהובתי היא מדברת ברכות,
היא יודעת שאין הצלחה כמו כישלון
ושכישלון אינו הצלחה בכלל.
הגלימה והפגיון מתנדנדים,
גבירות מדליקות את הנרות.
בטקסי הפרשים,
אפילו חייל השחמט חייב לנטור טינה.
פסלים שנבנו מגפרורים,
קורסים אחד אל תוך השני,
אהובתי קורצת, היא לא טורחת,
היא יודעת יותר מדי מכדי להתווכח או לשפוט.
הגשר בחצות רועד,
רופא הכפר משוטט,
אחייניות הבנקאים מחפשות שלמות,
מצפות לכל המתנות שחכמים מביאים.
הרוח מייללת כמו פטיש,
הלילה נושף קר וגשום,
אהובתי היא כמו איזה עורב
בחלוני עם כנף שבורה.
אלמוג בהר 
לייק