אני קונה לי רגעים של שקט במחיר איבת דורות

"צַ'חְלָה וְחֶזְקֵל", אלמוג בהר, הוצאת כתר, 2011

מתוך: שירה (3)

 פתח חזקל את המעטפה, שהיתה לבנה וגדולה, ומצא בה כתב העת של השירה הרדיקלית, שישה דפים משודכים זה בזה ומצולמים במכונת צילום פשוטה. דִפדף קֶדֶם ואחור ומצא את שירו בפינת אחד הדפים. הביט בו, ועמדה צ'חלה מאחוריו וכשראתה שמו של חזקל על דפי העיתון שאלה, מה זה בדפים אלו. שירה רדיקלית, אמר וסתם והניח הדפים בחדר קריאתו ומעט רוח גאווה נחה עליו. ומה היא שירה רדיקלית זאת, שאלה צ'חלה אחרי מספר דקות, כשהתרוקנו פניו מגאוותנותו. נרגעה מעט רוחו, וסיפר לה בביקורו במערכת כתב העת הרדיקלי, ובשיר הראשון שחיבר, שזכר על-פה, שהכניסו הם לחוברת שלהם. ומה אומר השיר, שאלה צ'חלה, ופתאום יכול היה חזקל לקרוא לפניה השיר, וראה כי שמֵחה היא בקריאתו ומעט מגאוותו מצטרפת אל גאוותה.

נזכר כי בערב זה נפגשים המשוררים שוב בבית הקפה תמול שלשום, פעם אחרונה לפני ימי הפסח. אף על פי שחשב בתחילה כי לא ילך, החליט כי ילך, ישמע מעט מהם, אולי יקריא להם שיר חדש.

עבדו בבית עד הערב, ולפני שיצא אמר לרחל, לערב שירה אני הולך, בבית קפה מבתי הקפה שבעיר, ואֶת שאנחנו עובדים בבית נמשיך למחר בבוקר. כשנכנס לתמול שלשום כבר ישב סניור מצליח באחד המקומות, והלך אליו חזקל לומר לו שלומות ולחלק עמו מהתרגשות היום. הרים זה עיניו אליו וסימן לו בידו לשבת, וכשישב ופשט רגליו לפניו אמר לו, דווקא לכתב עתם של אלו הלכת, נמנה אתה על חבורתם, חשבתי כי אינך מהם, כי אינך מאנשי החבורות, ואם היית רוצה לפרסם שיריך והיית אומר לי הייתי ממליץ לך על כמה וכמה מקומות, ודווקא לא אצלם, אולי דווקא אצל אלו השבים לחרוז שירתם, או אצל אלו שהקימו כתב עת לשירה של דת, או אצל חבורת השירה המזרחית, שאמנם מושבם בתל אביב אבל יכול הייתי לשלוח בשמך אחד שירך, אולי עדיין יכול אני, אם לא כעסו על פרסום השיר אצל הרדיקלים. ישב אצלו בשתיקה, כי לא ידע במה לענותו, ומעט נקבצו עוד אנשים.

לפני שבוע הייתי בערב שירה בעיר אחרת, אמר לו מצליח לחזקל, בתל אביב, ושם הקהל רב מאצלנו, וגם הרבה ערבי שירה להם, ולנו מעטים. נסעתי עם ארבעה משוררים שכל אחד מהם משורר גדול וחשוב בארץ הזאת, ורבים לו המעריצים בחדר הזה, וכל הדרך חזרה היו מדברים ביניהם על מחלותיהם ומחלות חבריהם, משורר זה פגש אותו המוות בשל מחלה אחת, ואחר בשל מחלה אחרת, ואני הייתי מבקש נפשי לחדול ממקצוע השירה, שלא אסתכן במחלות רבות כל כך. אחר היו מדברים על עבודות ומשלחי יד שאחזו בהם, זה אומר מכך התפרנסתי, וזאת אומרת כך, זה הקליד מאמרים של אחרים, זאת ניקדה, שלישית מורה, רביעי ניקה חדרי מדרגות, וארבעתם חושדים במשורר חמישי שמעולם לא הסגיר פרנסתו כי זכה בירושה רבה, ומאז כספו עוזר שירתו להתפרסם, והוא בין משוררים אלו ששירתם רדיקלית ויכולים לחלק דפיהם חינם. כל הדרך הייתי מסיעם, וניסיתי לפתוח עמם בשיחה על שיר זה ששמענו מפיו של משורר חיפאי, ושיר אחר מפי משוררת צעירה, והם נזכרים בקהל ששמח בקריאתם, אך יודע אתה כי לא האזינו לשירי רעיהם, ואף אחת מהם שטפחה על שכמי והחמיאה לי על שירי חשתי כי לא זכרה ממילותי. והייתי אומר לעצמי, חייב אני לדאוג לבריאותי, לחוש לפרנסתי, שלא אהיה כמותם, ומצאתי לי עבודת פקיד בבנק, והלכתי אל רופאי, ואף אתה צריך לדאוג לבריאותך ופרנסתך. נכנסה מנחת הערב ובאה אליהם, הצביע מצליח על שירו של חזקל בתוך כתב עתם של אלו, ואמרה המנחה, יפה, רק החל במלאכת השירה וכבר מרעיש שמו פני ארץ וימים, רושמת אני שמך שתקרא לפנינו, ואיני נותנת לפניך אפשרות אחרת.

היו מקשיבים לשירים, ועוד מצליח ממשיך ומספר באוזניו בסיפורי המשוררים, ובחוויות ערב השירה בתל אביב, ובעבודתו החדשה, שמצא כי גם היא יכולה להגיד שירה. שאל חזקל למצליח אם יקרא הוא בערב, השיב כי עדיין לא כתב שיר חדש, אך הבטיח להאזין לשירו של חזקל. קראה המנחה בשמו של חזקל והציגה אותו. זה רק עומד בינינו כמה שבועות, אמרה, וכבר פנו אליו מכתב עתם של הרדיקלים שיפרסם ביניהם משיריו, והדפיס אצלם שיר שקרא אצלנו, ובכל זאת עדיין נאה לו לבוא בינינו, ועתה יקרא לפנינו שיר חדש. עמד וקרא ואסף אל לבו מחיאות הכפיים. הביט בקהלו וחזר אל מקום מושבו, הפנה פניו אל מצליח ואמר לו, אהבת פתיחת השיר שקראתי, אני קונה לי רגעים של שקט במחיר איבת דורות, בלעם דבר אלי שבעתי אתונות. זמנים רבים הייתי חושב על כך, עוד קודם שהתחלתי לכתוב שירים. ולפני שהניח למצליח לענות לו הוסיף, ועכשיו חשבתי לפתוח שיר חדש כך, ויפהפיות מוליכות אותי אחריהן כדי שאענה אותן בסירובים, משנות את שמן לְמַרִיוֹת ורומזות לי להריח דבש חבוי בפרוזדורי גופן, מה אומר אתה לפתיחה זאת שהעלתה בי נערה זאת שיושבת מול מקום קוראי השירים והפליאה עיני השקד שלה להעמיק בי מבטים ולא ניכר בה פחד בצאתה לשלח בי חיוכיה, איני רוצה להתבונן אם עוד מביטה היא בי עתה. התבונן מצליח במקומו ואמר לו, עוד מביטה, ויפהפיות רבות זכית שיוליכו אותך. אמר לו, אינן רבות, ורק מאז שכותב אני שירה יכול אני לחוש לכך, קודם לא חשתי, ועתה ימים רבים באות התחלות שירים לראשי ואינן מניחות לי, ואף איני מוצא להן סופים. הנה כשנסעתי אוטובוסים לפני מספר ימים אמרו לי השורות, נשימת האוטובוסים בְּרחם הָעיר גוהרת מעלַי להבקיע חריצים בעור הידיים והפנים, ולפני השינה ביום אחר העליתי מילים שלא המשיכו בי, חוט מוֹשך מן הלשון תחתיו בִּפנים הפה מכביד את הדיבור מצֵאת ולמהר לשון צַחוּת והמילים לאט נגנבות פנימה אל תוך הבטן פונות אל ריבון העולמים אשר נתן עולם והֶעְלֵם בדיבור אחד מתחננות תן לי פה תן לי דיבור תן לי עכשיו רֵעַ לשיחה להשתמש עמו בפה וּבְלשון ששמת בְּאדם הראשון.

נראה לו סניור מצליח עייף, ואמר לו חזקל, מה נושא עליך עייפות כה גדולה. אמר לו סניור מצליח, הימים התארכו ובלילות איני יודע להרגיע נפשי, שחשבתי כי השירה תרגיע הנפש ועכשיו אני מרגיש כי היא מקוממת אותה ואיני יודע אם רוצה אני להמשיך לקוממה ולקוננה, אף מצטער אני שכבר כמה שבועות לא כתבתי שיר חדש, ובא אני ושומע שיריכם החדשים, ועצוב אני על בת שירתי. אולי אלך, ענה לו חזקל, שלא רצה להמשיך לצערו, וזה אמר, שב עוד מעט, עוד רוצה אני לבחור אם אשתה קפה או מעט יין, וכשאסיים לשתות תוכל ללכת. נזכר חזקל במה שרצה לומר לו בפגישתם הקודמת, אולי האישה תשמש להולדת הצאצאים ועם הגברים ישוחח, שאינו מצליח לשוחח עם האישה, ואילו עמו דווקא חש מין חופש כזה בשיחה מאז פגישתם הראשונה ומפגשי מרפקיהם, אבל עתה הרגיש כי גם ביניהם כבדה השיחה. ישב עמו עד שסיים את הקפה, החליפו עוד משפטים על שיר שקראה משוררת אחת, וסיפור קצר שקם וקרא מישהו אחר, וחזקל אמר לו, מברך אני אותך בשלום, ובחג פסח שמח וכשר, ואשמח לראות פניך לאחר החג בערב הבא. נבוא כל אחד בשירים חדשים, או בשירים ישנים, ונשוחח ונתעכב מעט על שורות שונות בשירים, עוד איני שלם ורואה אני כי עצתך טובה וישרה. קם, וכיוון שלא שתה ולא אכל, לא שילם אלא יצא כמו שבא.

עוד הוא עומד בחוץ לפני המדרגות היורדות מטה חש יד חמה על שכמו. הסתובב ומצא שם את זה סניור מצליח. אמר לו זה, שלשום בלילה כשנדדה שנתי ביקשתי לדפוק על דלתך ולא ידעתי איפה אתה גר, רציתי להגיע במפתיע ולדבר עמך, אך לא ידעתי אפילו אם ער אתה בשעות הללו, ונזקקתי לספר לך כי אותה תחושה שהעלית בשיר הראשון שקראת לפנינו עלתה גם בי, ואמנם גם אחי לא מת, ואולי לא באחי מדובר אצלי, אבל הדרך ארוכה. ולא בפעם הראשונה עלתה בי תחושה זאת, אלא גם מעט לפני מפגש המשוררים הקודם בבית הקפה, ואולי לכן לא חשתי אז בנוח לדבר עמך, אבל עכשיו אומר אני לך, שיר זה חש אני כי חיברת עלי ועל חיי, ואיני מתיר אותך לעזוב שוב את השירה. נפל עליו סניור מצליח לחבקו ואז אמר לו, עכשיו רשאי אתה ללכת. הלך חזקל אל האוטובוסים שייקחו אותו אל חברו מן העבודה. אמר לעצמו, אם איני פוגש אותו במקרה באוטובוס, ואם איני פוגשו עוד בעבודה, אקח עצמי עד אל ביתו, וכך גם אבטיח שישוחח עמי כל אותן שיחות שמבקש הוא לשוחח בקהל ביתי בערב של פסח, ויניח לשאר האורחים, ואמנם השעה מאוחרת, אך מה שלא יספיק בידי הלילה לא אספיק טרם החג.

לקטעים נוספים מן הספר:

https://almogbehar.wordpress.com/2010/12/12/%D7%A6%D7%97%D7%9C%D7%94-%D7%95%D7%97%D7%96%D7%A7%D7%9C/

אודות almog behar

"צִמְאוֹן בְּאֵרוֹת", "אנא מן אל-יהוד", "חוט מושך מן הלשון", "צ'חלה וחזקל".
פוסט זה פורסם בקטגוריה צ'חלה וחזקל, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s