ג'ואנג דזה ודרור דניאל

פורסם במקור בעיתון הארץ, מוסף ספרים, 15.6.2011, במוסף לכבוד שבוע הספר ה'תשע"א:

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1231187.html

הספר האמיתי של פריחת הדרום, ג'ואנג-דזה, תרגם מסינית והוסיף הערות ומבואות: דן דאור, חרגול הוצאה לאור, עם-עובד, תש"ע, 2010.

               

ספר זה, בן 2400 שנים, מספרי היסוד בדאואיזם הסיני, הוא מן המאתגרים שבספרי הפילוסופיה שנכתבו אי פעם, ולא פחות מכך – יצירה המשובצת בפנינים ספרותיות לאין ספור. זהו גם הספר האחרון שתרגם דן דאור מן הסינית לעברית, והעניק לנו כמתנת פרידה.

ג'ואנג דזה מורד בידיעה האנושית המתקבעת בתוך עולם של הבחנות צרות, הרחק מן ההשתנות המתמדת וממורכבותו האינסופית של העולם הרחב, ומסביר: "עם צפרדע בבאר אי-אפשר לדבר על הים הגדול… שכן היא כלואה בין קירות הבאר; עם יבחושי הקיץ אי-אפשר לדבר על קרח, שכן הם מוגבלים לעונה אחת; עם מלומד צר מבט אי-אפשר לדבר על הדרך, שכן הוא כבול לתורתו" (148); החוכמה הרואה באדם אמת מידה לעולם ולאמת מובילה לטפשות.

את הדרך, הדאו, "אי-אפשר לדבר, אם מדברים זה לא זה" (202); ועם זאת, הדרך היא פשוטה, כי "דרך נהיית דרך משהולכים בה" (32). הדרך קשורה לא בהתמלאות בידיעה, אלא דווקא בהתרוקנות: "הדגים שוכחים זה את זה בנהרות ובאגמים, בני-אדם שוכחים זה את זה באמנויות הדרך" (70).

אבל העקרון הפילוסופי של שכחת המילים אינו מבטל בסופו של דבר את הצורך האנושי בהן: "מכמורת היא אמצעי לתפוס דגים, ברגע שתופסים את הדג שוכחים את המכמורת… מילים הן אמצעי לתפוס רעיונות, ברגע שתופסים את הרעיון שוכחים את המילים. איפה אמצא איש ששכח את המילים, כדי להחליף איתו מילה!" (252).

מלך הציפורים, דרור דניאל, הוצאת כרמל, תש"ע, 2010.

הספר "מלך הציפורים" הוא הספר המוחמץ של השנה לאו דווקא מפני שלא זכה לחשיפה. כמות מכובדת של כתבות וביקורות התייחסה לספר, ובעניין רב. אבל הוא הספר המוחמץ של השנה מכיוון שבתוכו מוצג לנו סופר בשעת התגבשות לשונו, התעצבות כתיבתו והתפתחות כוחו הסיפורי, אך אנחנו קוראים אותו כבר מתוך מודעות שלא נדע לעולם לאן כישרון זה יכול היה להתפתח מעבר לספר זה. דרור דניאל נפטר בשנת 2003, ושתי הנובלות שכתב, "עולם הרוחות של שמעון מאגוס" ו"מלך הציפורים" מכונסות בספר זה. אין זה דבר של מה בכך שהוצאה לאור בימינו, בתוך המציאות הכלכלית הקשה של שוק הספרים, טורחת להדפיס ספרו של מי שכבר אינו פנוי לדין ודברים עמה, וכנראה שבלעדי טל ניצן שנטלה על עצמה להוציא את הספר לאור עולם בסדרת "מקומי" שהיא עורכת, היה נותר הספר בחביונו, והיינו מחמיצים את האפשרות הנדירה לקרוא בו.