שמאל ישן ושמאל חדש

            מחאת האוהלים המתרחבת ממשיכה לעורר תגובות רבות, מכיוונים רבים. מאכזבות במיוחד, אבל אולי בעצם גם הכי צפויות, היו התגובות של השמאל הישן, שאולי אינו מבין עדיין שסוג ההתנהגות שלו הוא בדיוק מה שריסק את השמאל, ושאולי גם אינו מבין שאם המחאה הזאת תקרום עור וגידים מבחינה פוליטית לאורך זמן, היא תהיה סוג של שמאל חדש, ובהחלט לא עוד מהקדימה-עבודה-מרצ המוכר.

            המשותף לכמה מן התגובות הללו היה הדיכוטומיה המוכרת בין אויבי הציבור הישנים והקבועים של השמאל הישן, חרדים ומתנחלים, לבין המוחים שתוארו כנאורים, כפרודוקטיביים, וכישראל היפה. מאכזב היה שדווקא מספר אנשי תרבות, ספרות ומוזיקה, הובילו תפיסות ריאקציונריות אלו, שאינן מבטאות חשבון נפש אמיתי של השמאל הישן לא עם כשלונותיו בעבר, לא עם שיתוף הפעולה שלו עצמו עם הכלכלה הניאו-ליברלית וההפרטה בעשורים האחרונים, ולא עם זניחתו את החברה הישראלית לטובת דיבורים בעלמא על מזרח-תיכון חדש.

חלוקות הנובעות מהתבוננות דרך מושגים של בני האור ובני החושך, ומחלקות את הציבור במדינה ל"נאורים וחשוכים", מתוך תביעה שעל הנאורים לשוב ולהוביל את המדינה, אינן מייצגות את המאבק הנוכחי, ונראות כאילו נלקחו מאספות בחירות של מפלגת "שינוי" המנוחה, או ממצע מפלגת יאיר לפיד העתידה. הכחשת חלקו ההיסטורי של המעמד הבינוני ביצירת הפערים בישראל, דרך העלמת הפערים העמוקים בין אשכנזים, מזרחים וערבים במשך שלושים שנות שלטון מפא"י, ודרך אדישותו להפקרות הכלכלית בעשורים האחרונים, בלי הצעה של סולידריות לשאר חלקי החברה, שנפגעו ראשונים, אינם מאפשרים חשבון נפש אמיתי לצורך הסולידריות כעת. גם השימוש במושגים של יצרנים ופרזיטים, בורים ונאורים, הם בדיוק המושגים ששימשו להסתרה הדמגוגית של היווצרות עיקר הפערים בשנים האחרונות.

לעומת התבטאויות אלו, שבאו מצד מי שאינם יושבי האוהלים או מובילי המאבק, וביקשו לכאורה לתמוך במחאה, אך תוצאתן הפוכה, הציבור הרחב שיצא לאוהלים, להפגנות ולרחובות, עשה זאת דווקא בגלל שנחלצו מן התודעה שהסיבה לקשיי המחייה ההולכים וגדלים שלהם היא, כפי שניסו לשכנע אותם באופן דמגוגי פעמים רבות, "תקציבים ייחודיים" המועברים לישיבות, או בעיה שבאחריותם האישית, הקשורה בעצלותם או באי נכונותם לצאת ולעבוד (בכלכלה שמתרבים בתוכה העניים העובדים, המשרות החלקיות והעסקה פוגענית דרך חברות כוח אדם), והבינו שמדובר במדיניות הכלכלית-חברתית של כל ממשלות ישראל האחרונות, ובתוכן: צמצום והפרטת השירותים הציבוריים; הפרטה של הנכסים הציבוריים; יחסים הדוקים של הון ושלטון; קרטלים של אילי ההון המנהלים מדינה ומדיניות שאינה חשופה לדמוקרטיה.

אנשי המאהלים והמחאה מבדילים בין הכסף הקטן לכסף הגדול, אל מול הדמגוגיה: הכסף המועבר לחרדים אינו קרוב לסכומים המועברים לטייקונים, ואינו מונע מרוב הציבור החרדי לחיות תחת מצוקות קשות; גם המתנחלים עצמם, למרות אי ההסכמה הפוליטית, אינם הכסף הגדול, כיוון שעיקר הכסף העובר לשטחים עובר לתחזוק הכיבוש, ולא ישירות למתנחלים, והכיבוש אינו מפעלם האישי של המתנחלים אלא של כל ממשלות ישראל, ואחראים עליו תושבי חיפה ותל-אביב בדיוק כפי שאחראים לו תושבי אריאל ואפרת.

אין זה אומר שהפוליטיקאים החרדים לא בגדו בציבור, הן בציבור שלהם והן בשאר הציבור. הם בהחלט בגדו, בחוסר סדר יום כלכלי במשנתם מלבד דיבור על תקצוב בני ישיבות, ובחבירה לא קדושה לימין הכלכלי. הם בגדו בדיוק כפי שהפוליטיקאים החילונים בגדו, וכפי שכל המפלגות שהיו חברות בקואליציות בעשורים האחרונים, ממרצ ועד המפד"ל לשמותיה השונים, בגדו כלכלית בעשירונים התחתונים ובמעמד הבינוני, ועל כן הציבור דורש עכשיו להעמיד לדין ציבורי ופוליטי את ראש-הממשלה הנוכחי, אבל גם את ראשי-הממשלה הקודמים.

אבל בגידתם של הפוליטיקאים אינה שוללת סולידריות עם הציבור החרדי, השקוע גם הוא תחת מכבש כלכלי המחובר לכלכלה הניאו-ליברלית, ואינה שוללת דיאלוג עם הכוחות בתוך הציבור החרדי המבקשים שינוי. הסולידריות עתה היא אזרחית, ולא קואליציה של מפלגות.

אין זה אומר גם שיש לקבל את מדיניות ההתנחלות, או את הפוליטיקה של מועצת יש"ע (המנסה עתה לטעון כי "השומרון הוא הפתרון" למצוקות הדיור, אולי כיוון שזול יותר להפקיע קרקעות מערבים, או להשתלט על בתיהם כפי שמתרחש בשיח' ג'ראח, מאשר לקנות קרקע ולבנות בית), ואין זה אומר שמרבית הפוליטיקאים הדתיים-לאומיים לא בגדו בציבורם ובשאר הציבור. הם בהחלט בגדו בצמצמם את היהדות לקדושת ארץ-ישראל, כאילו אין היא אומרת דבר על עיכוב שכרו של השכיר, על שמיטת קרקעות וחובות ביובלות, או על היחס לגר, ליתום ולאלמנה. הם בגדו בברית הלא-קדושה שיצרו בין קדושת ארץ-ישראל לקדושת השוק החופשי בכל מקום בארץ-ישראל מלבד השטחים. אבל דברים אלו אינם שוללים סולידריות עם חלקים בציבור המתנחלים שעברו לשטחים כי שם המשיכה המדינה להיות מדינה, ולדאוג לדיור בר-השגה (השטחים, כמובן שרק בהתנחלויות היהודיות, הם המחוז שבו הבניה הממשלתית המשיכה להוות חלק משמעותי בבניה, יותר מכל מחוז אחר), לחינוך, לרפואה ולרווחה, בניגוד למעשיה בפנים הארץ. גם חלקים נרחבים בתוך ציבור המתנחלים נכבשו תחת מכבשי הכלכלה הניאו-ליברלית, והרווחים של כלכלת הכיבוש וניצול הפלסטינים עברו גם אל מי שאינם מתנחלים, ואל בעלי הון ששולטים בכלכלת הכיבוש.

המאבק הנוכחי יוצר חיבור בין מעמד הביניים לעשירונים התחתונים, אחרי שנים ארוכות שבהן לטש מעמד הביניים את עיניו כלפי מעלה, וחשק בהצטרפות לעשירונים העליונים, והאמין שחבילות נופש זולות לחו"ל או מסכי טלוויזיה ענקיים במחיר מבצע מבטאים שגשוג כלכלי, בזמן שהאפשרויות לקנות דירה, או לממן בריאות וחינוך סבירים, התרחקו; המאבק יוצר חיבור בין שאלת הדיור הציבורי לשאלת הדיור בר-ההשגה ופיקוח על שכירויות, בין נפגעי המשכנתאות ומפוני עמידר וחלמיש לבין הנפגעים מהריסות בתים, בין הסתגרות המנהיגים במגדלי אקירוב ובווילות בקיסריה לבין העדר ההכרה בכפרים הבדווים, בין שטחי השיפוט המצומצמים של עיירות הפיתוח, המפסידים "במקרה" אזורי תעשיה קרובים לטובת מועצות מקומיות עם אוכלוסיה מועטה, לבין העדר תוכניות מתאר לישובים הערביים, בין שאלת ההפרטה והחיבור ההדוק של הון-שלטון-עיתון-צבא לשאלת ההתמוטטות של מערכות החינוך, הבריאות והרווחה, בין הפופוליזם הפוליטי של שיסוי קבוצות אוכלוסיה אלו באלו, יהודים בערבים, חרדים בחילונים, דתיים בתל-אביבים, לבין קריסת הסולידריות החברתית, שהועילה בעיקר לממשלות ולאילי ההון.

פורסם בהעוקץ ב-11.8.2011

אודות almog behar

"צִמְאוֹן בְּאֵרוֹת", "אנא מן אל-יהוד", "חוט מושך מן הלשון", "צ'חלה וחזקל".
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמר, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על שמאל ישן ושמאל חדש

  1. דב ליפשיץ הגיב:

    גם אם איני מסכים עם חלק קטן ממה שנכתב כאן אני מוכרח לומר שהיושר האינטלקטואלי יחד עם האמת שלך חוצים כאן את הר המוסכמות שנוצר כאן עקב תולדה היסטורית.

    בהצלחה

  2. תמרה אור סלילת הגיב:

    ניתוח חד ומצוין! גם אני לא אוהבת את האמירות להקיא מן המחאה את כל מי שאינו מצביע שמאל, בנוסח "והיה מחננו טהור". עת המחלוקות המחלקות ומפלגות עברה מן העולם. העידן הזה הוא עידן הרבגוניות, הסובלנות, הדמוקרטיה.

  3. nataliemessika הגיב:

    מבריק!
    תודה

  4. ליאור וכטל הגיב:

    פוסט בהיר ומדוייק, כל מילה במקום!

  5. אלמוג תודה על הסקירה המקיפה והמעניינת.
    באשר לחרדים יש לזכור שהם לא לוקחים חלק ועושים שימוש בתקציבי החינוך והתרבות המיועדים ברובם לציבור הכללי, המסורתי והחילוני בישראל. אין להם עניין לא בתאטרון
    ולא בתכנית הלבה בוודאי לא במסגרת הלימוד של ילדיהם ב"חדרים" ולא אצל בחורי הישיבות החרדיות.
    כך שגם להם מגיע מימון כלשהו לצרכים רוחניים שלהם. ללימוד התורה ומקורות חכמי ישראל גם בעיון. כל זה אמור להיות גם בנפשנו ולא רק בנפשותיהם. לכן אין לערער על כך.

    בנוסף אני שמחה לגלות יותר פתיחות במאמר הזה לכל מגזר ושכבה בציבור הישראלי,
    כפי שהדבר בא לידי ביטוי גם במחאה הכלל ארצית הנוכחית לתיקון חברתי וכלכלי של כולנו.
    גדולים כקטנים. עשירים כעניים.

    לגבי השמאל האינטלקטואלי של סופרים ומשוררים למשל.
    מהיכרות קרובה שלי עם סופרים המכונים אנשי שמאל, בוועד היוצרים הישראלים- פלשתינים,שבו לקחתי חלק ב- 88' כשפרצה האינתיפדה הראשונה. אני יכולה להעיד שהם לא פעלו לשם שמים ולטובת הכלל בישראל או אצל הפלשתינים בפרט. שלא היתה הידברות אמיתית של ממש ביננו לבין הפלשתינים. ושלא כמאמרי באותה תקופה על אמנות ישראלית במדור תרבות שערך נתן זך ב'עולם הזה', ויתקבלו בברכה רבה. לא כך האמפתיה שלי לפלשתינים ולמצבם, בשיר ומאמר, שכתבתי באותה תקופה, בעקבות המפגשים האלה סביב השולחן ובפעילויות משותפות איתם. זך בעצמו סרב לפרסמם לי בתרוץ כוחני "כי יזרקו אותו מהעבודה". הו אז הבנתי עד כמה מוגבלת המחאה של אנשי שמאל אלה, ומתרכזת יותר בעצמם ובטובתם האישית בעיקר………….'משל תכתבי שירים ולא פוליטיקה'…
    לפני מספר שנים ניסיתי לברר עם יורם קניוק שהיה אף הוא בין אנשי הקבוצה הזאת – מה עלה בגורל האנשים שלקחו חלק במפגשים אלה. והוא טען באזני שלא קורה עוד כלום, ואין איתם קשר. אז ברור שאין די בחתימה על עצומות חדשות לבקרים שהוחתמתי עליהן באותן השנים, ובמספר מפגשים. אם לא נכנסים לעובי הקורה באמת. גם בסתם לנסח סיסמאות, הצהרות ואימרות שפר בסיכומי ישיבות . אין די.
    אני יודעת שללא פתיחות וגילוי לב אמיתי מכל צד, אי אפשר להגיע לשום הסדר ותוצאה
    משמעותית בשטח.

    אני מקווה שהשינוי עכשיו יתחיל להיות יותר זה- על בסיס של הידברות אמיתית בין הצדדים. אם אישית, ואם קבוצתית. עם רצון כנה להגיע להבין ולהכיר את הזולת ואת צרכיו ואת מניעיו, ולמצוא דרכים אמיתיות להיות חברה יותר סולידרית ובונה באמת. כלפינו פנימה והחוצה מאיתנו לשכנינו הפלשתינים. מה שלא פותר גם אותם מלהשתדל ולעשות את הצעדים הדומים כלפי עצמם וכלפינו.

    עם ישראל ידוע כרחמן, ביישן וגומל חסדים. ראוי שזה יראה יותר לאור – היום, והמחר.

  6. almog behar הגיב:

    רוב תודות לכם על התגובות – ארוכות כקצרות!

  7. פינגבאק: » בגנות החד נס המשתה – אייל גרוס

  8. פינגבאק: לקראת המשך המאבק, היום שאחרי טרכטנברג | אלמוג בהר

  9. פינגבאק: who not to vote | אלמוג בהר

  10. פינגבאק: אנא אל תצביעו ל | העוקץ

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s