שִׁיר לְשָׁנָה חֲדָשָׁה
"כִּי הָרָעָב לֶעָנִי כָּל שֵנָה יַפְרִיד מֵעַל אִישוֹן /
גַּם הַשָּבָע לֶעָשִיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישוֹן", רבי יהודה הלוי
הַשָּׁנָה בָּאָה הֲגִירַת הַלֵּב מִן הַמִּילִים אֶל הַמְּקָרֵר
וַאֲרוֹנוֹת הַמִּטְבָּח. הִתְמַעֲטוּת הַגְּבִינָה וְהֶסְתֵּר הַפָּנִים
שֶׁל הָעוֹפוֹת וְהַיְּרָקוֹת עֲשׂוּ אֶת קֵבוֹת הַיְּלָדִים קַלּוֹת יוֹתֵר,
כִּמְעַט מְרַחֲפוֹת, וְנֶחְלַשׁ כֹּחָן בְּקוּבְלָנוֹת וּצְעָקוֹת. בְּגוּף אִשְׁתִּי
שַׂמְּחוּ מְחִילוֹת הַמֵּעַיִם כְּשֶׁנֶּחְסְכָה מֵהֶן הָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה, וּמוֹכְרֵי
הַפָלָאפֶל בֵּרְכוּ אוֹתִי בָּרְחוֹב לְשָׁלוֹם מִבְּלִי לְעָרֵב בִּידִידוּתֵנוּ
אִינְטֶרֶסִים כַּלְכָּלִיִּים. כְּשֶׁהוֹדִיעַ לִי הַמְּנַהֵל עַל פִּטּוּרַי
הִזְכִּיר: "שִׁירָה נִכְתֶּבֶת כְּשֶׁרְעֵבִים", וְחִיֵּךְ בִּשְׂבִיעוּת רָצוֹן.
וַאֲנִי חִשַּׁבְתִּי לְעַצְמִי: שִׁירָה הִיא הֲגִירָה פְּנִימִית שֶׁל מִילִים,
הִיא הֲלִיכָה אֲרֻכָּה שֶׁל הַלֵּב הַרְחֵק מֵעַצְמוֹ. וְהִתְחַלְתִּי מוֹכֵר שִׁירִים
לְחֲבֵרִים וְלַמַּרְבִּים בַּמְּחִירִים, תּוֹלֵשׁ דַּפִּים מִיּוֹמָנִי
כְּדֵי לְחַלְּקָם בין כָל מִי שֶׁיַּנִּיחַ פְּרוּטָה בְּכַף-יַדִּי
הַפְּשׁוּטָה בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר.
יְלָדַי הִכְרִיזוֹ עַל צוֹם כְּנֶגֶד הַמֶּמְשָׁלוֹת וּמִשְׂרְדֵי הָאוֹצָר
מוּל דֶּלֶת חֲדַר הַשֵּׁנָה שֶׁל הוֹרֵיהֶם, אִשְׁתִּי הֶחְלִיטָה
לְנַתֵּק אֶת הַטֶּלֶפוֹן, הַמַּיִם וְהַחַשְׁמַל לִפְנֵי שֶׁתַּעֲשֶׂה כֵּן הָעִירִיָּה,
וַאֲנִי הָלַכְתִּי אַחֲרֶיהָ לָדוּר בְּגִינָהּ צִבּוּרִית.
אַחֲרֵי שֶׁמָּכַרְתִּי אֶת כָּל שִׁירַי בלי שיבואו במקומם חדשים
הִתְחַלְתִּי מַשְׁלִים אַט אַט עִם מַצָּבִי, וְרק חַשַּׁבְתִּי
אוּלַי אֶכְתֹּב הִרְהוּר אַחֲרוֹן, שִׁיר לְשָׁנָה חֲדָשָׁה שאפרסם
תמורת תשלום בַעיתון, וּבוֹ כַּמָּה מִילִים עַל חֶסְרוֹן הַמִּילִים
וְעַל הַשֶּׁפַע שֶׁל הַלֶּחֶם הַנּוֹתָר כָּל לַיְלָה בַּמַּאֲפִיּוֹת, בָּצֵק רַךְ
לְרַכֵּךְ אֶת קֹשִׁי הַיַּמִּים וְלִדְחוֹת אֶת מַהְפֵּכוֹת הַלֵּב הַמִּדַּפְּקוֹת
עַד לַיַּמִּים הָאֲחֵרִים.
מתוך "צמאון בארות", עם עובד, 2008.
אלמוג בהר 
לא זכרתי את השיר מן הספר, כנראה שכבר מזמן לא עיינתי בו… ואין ספק שהוא כאילו נכתב ממש עכשיו, לימים אלו.
תודה, ושתהיה שנה טובה. אביבית
רוב תודות אביבית!