מן המקורות (כ"ה): הרמב"ם ור' חיים פלאג'י על הלכות תשובה

הלכות תשובה באיחור קל לאחר עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים, אך כפי שאמרו רבותינו, אדם נידון יום יום ועל כן ראוי שישוב בתשובה יום יום

הרמב"ם, משנה תורה, היד החזקה, ספר המדע, הלכות תשובה, פרק ב'

ה ושבח גדול לשב שיתוודה ברבים ויודיע פשעיו להם, ומגלה עבירות שבינו לבין חברו לאחרים, ואומר להם אומנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך, והריני היום שב וניחם. וכל המתגאה ואינו מודיע, אלא מכסה פשעיו–אין תשובתו גמורה, שנאמר "מכסה פשעיו, לא יצליח" (משלי כח,יג).

ט אין התשובה ולא יום הכיפורים מכפרין אלא עבירות שבין אדם למקום, כגון מי שאכל דבר אסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהן.  אבל עבירות שבין אדם לחברו, כגון חובל [פוצע] חברו או המקלל את חברו או גוזלו וכיוצא בהן–אינו נמחל לו לעולם, עד שייתן לחברו מה שהוא חייב לו, וירצהו.

אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו, צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו; ואפילו לא הקניט את חברו אלא בדברים, צריך לפייסו ולפגוע בו עד שימחול לו.

לא רצה חבירו למחול לו – מביא לו שורה של שלשה בני אדם מרעיו [=מחבריו של הנפגע], ופוגעין בו [=פוגשים אותו] ומבקשין ממנו.

לא נתרצה להן [=לא קיבל את ההתנצלות] – מביא לו שניה ושלישית [=שורה חברים שנייה ושלישית].

לא רצה – מניחו והולך לו. וזה שלא מחל [=שלא סלח] הוא החוטא.

ואם היה רבו–הולך ובא אפילו אלף פעמים, עד שימחול לו.

פרק ג':

א  כל אחד ואחד מבני האדם, יש לו זכייות ועוונות:  מי שזכייותיו יתרות על עוונותיו, צדיק; ומי שעוונותיו יתרות על זכייותיו, רשע; מחצה למחצה, בינוני.

ב  וכן המדינה–אם היו זכייות כל יושביה מרובות על עוונותיהם, הרי זו צדקת; ואם היו עוונותיהם מרובין, הרי זו רשעה.  וכן כל העולם כולו.

ח  לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה, כאילו חצייו זכאי וחצייו חייב; וכן כל העולם, חצייו זכאי וחצייו חייב:  חטא חטא אחד–הרי הכריע עצמו והכריע את כל העולם כולו לכף חובה, וגרם להם השחתה; עשה מצוה אחת–הרי הכריע את עצמו והכריע את כל העולם כולו לכף זכות, וגרם להן תשועה והצלה.  זה הוא שנאמר "וצדיק, יסוד עולם" (משלי י,כה(, זה שצידק עצמו הכריע את כל העולם כולו והצילו.

פרק ד':

ג  ומהן חמישה דברים העושה אותן אי אפשר לו שישוב תשובה גמורה, לפי שהן עוונות שבין אדם לחברו, ואינו יודע חברו שחטא לו, כדי שיחזיר לו או ישאל ממנו למחול לו; ואלו הן:

(א) המקלל את הרבים–לא קילל אדם ידוע, כדי שישאל ממנו כפרה.

(ב) והחולק עם גנב–לפי שאינו יודע גניבה זו של מי היא, אלא הגנב גונב רבים ומביא לו והוא לוקח; ועוד שהוא מחזק יד הגנב, ומחטיא אותו.

(ג) והמוצא אבידה ואינו מכריז עליה עד שיחזירה לבעליה–לאחר זמן, כשיעשה תשובה אינו יודע למי יחזיר.

(ד) והאוכל שוד עניים ויתומים ואלמנות–אלו בני אדם אמיללין הן ואינן ידועים ומפורסמים, וגולים מעיר לעיר, ואין להם מכיר, כדי שיידע שוד זה של מי הוא ויחזירנו לו.

(ה) והמקבל שוחד להטות דין–אינו יודע עד היכן הגיעה הטיה זו וכמה הוא כוחה כדי שיחזיר, שהדבר יש לו רגליים; ועוד שהוא מחזק יד זה, ומחטיא אותו.

ד  ומהן חמישה דברים העושה אותן אין חזקתו לשוב מהן, לפי שהן דברים קלים בעיני רוב האדם, ונמצא חוטא והוא ידמה שאין זה חטא; ואלו הן:

(א) האוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה–שזה אבק גזל, והוא מדמה שלא חטא ויאמר כלום אכלתי אלא ברשותן.

(ב) והמשתמש בעבוטו של עני–שהעבוט של עני אינו אלא כגון קורדום ומחרשה, ויאמר בליבו אינן חסרים, והרי לא גזלתי אותו.

ר' חיים פלאג'י:

מועד לכל חי סימן י"א סעיף כ"ז, לר' חיים פלאג'י זצ"ל, נולד בשנת 1788 באיזמיר, נפטר ב1869.

יש חמישה דברים, העושה אותן אי אפשר לו שישוב בתשובה גמורה… שהוא דוחק אלו העניים בחוב שהן חייבים לו עד שמחליטין לו קרקעותיהם או מטלטלים שלהם בפחות משווים, ואינו חושב שיש בזה חטא, כי יאמר: שלי אני נוטל!