ביבי נשאר ברחביה, תגובה לארי שביט

במאמרו של ארי שביט "אליטת רחביה" (17.11.2011), הוא ממליץ על פתרון יצירתי לגזענות של הכנסת הנוכחית: חזרה לגזענות הקודמת. שביט קורא לביבי בהתרגשות לחזור לשכונת ילדותו רחביה, ולהבין שאל לו לפגוע באליטת רחביה, שעליה לדברי שביט נשען קיום ישראל, "רחביה אולי יפת-נפש, אבל רחביה היא נאורות ועוצמה", וגם ביבי עצמו, "בימים הטובים יותר", מהווה נצר לה.

אני לא רוצה לכתוב משהו רע על רחביה. כל מי שהיה צריך להשתלח בה כבר השתלח, ולמעשה בימינו רחביה היא שכונה נעימה ומנומנמת, מקום מפגש של גמלאים, דירות רפאים של עשירינו מאמריקה וצרפת, סטודנטים השוכרים דירות במחירים מופקעים, בתי-קפה אופנתיים במושגים ירושלמיים ועבודות בנייה אינסופיות על פרוייקטים חדשים תחת בניינים ישנים.

דימוי העבר של רחביה כבר לא קיים ממש במציאות הגיאוגרפית של השכונה, אבל ארי שביט מתגעגע אליו: גברים לבנים ובורגנים שינהלו את מערכות המשפט, האקדמיה, התקשורת והפוליטיקה בלי שיפריעו להם, וירגישו שהם בעצם חלק מאירופה ואמריקה, ורק בטעות רגליהם נטועות באמצע הלבנט המהביל (היום דווקא קריר וגשום בירושלים).

אליטת רחביה היא קרש ההצלה שלנו, לדברי שביט, כדי שנהיה, או נמשיך להיות, ליברלים ודמוקרטים-מערביים (שביט מדבר על "מיצוב", ויתכן שצריך רק שנראה לעולם ליברלים ודמוקרטים, ולא שממש נהיה כאלו). שביט לא קושר דמוקרטיזציה למאבקים של מיעוטים כנגד דיכויים על-ידי ההגמוניה, כמו מאבק הפלסטינים-הישראלים בממשל הצבאי, המאבק המזרחי בגלגוליו השונים והמאבק הפמניסטי, כי הוא קורא להשבת ההגמוניה הישנה, של רחביה, כדי להציל אותנו לדבריו מ"הפוטיניסטים, הש"סניקים והמתנחלים"; דבריו האחרונים הם שפה נקיה לרוסים, חרדים, דתיים ומזרחים, והם חושפים את הסיבה ששביט מופתע מהיותו של ביבי מוביל הגזענות: ביבי האשכנזי-חילוני, על פי הדימוי של שביט, אינו יכול להיות גזעני באמת, כי הגזענות שייכת לאחרים ה"חשוכים", והוא לא באמת "משלהם", לא רוסי, לא חרדי, לא דתי, לא מזרחי, לא מתנחל, הוא מה"שלנו" של ארי שביט, הוא רק בטעות עסוק בדיכוי, כששורשיו ברחביה הנעימה שמעולם, מבחינת שביט, לא היתה קשורה לדיכוי.

אבל מה מספר לנו הסמל ההיסטורי של "רחביה", מעבר לפרטים הנקיים ששביט מנדב לנו? ב-48 לא רעשה "רחביה" על כך ששכנתה קטמון הפלסטינית התרוקנה מתושביה המקוריים, ובזמן שאלו לא הורשו לחזור לרכושם עשירי ירושלים היהודים (ביניהם שופטי בית-המשפט העליון והמרצים באוניברסיטה העברית) השתכנו בבתים שנבזזו; אחר-כך "רחביה" ראתה את התנאים המחפירים שאליהם הובלו העולים במוסררה ובקטמונים, והיא שקטה ולא רעשה; למרות הליברליות והדמוקרטיה, או אולי בגללם, דיכוי כלכלי ותרבותי של מזרחים לא נראה ל"רחביה" רלבנטי לסדר יומה; אחר-כך נכבשה מזרח ירושלים, ומ-67 ועד היום, ממגורשי שיח' ג'ראח למגורשי סילוואן, כל אלו לא היו ממש רלבנטיים לליברליות ולדמוקרטיה המערבית של רחביה.

אם לעשות פרפראזה לשורות שיר של ברכט: אחרי ש"לקחו" את הפלסטינים, דיכאו את המזרחים ודרכו על העניים, בלי ש"אליטת רחביה" הסימבולית התקוממה בשם הדמוקרטיה והליברליות, מי נשאר שם כדי להתקומם כשהימין מנסה ליטול מ"אליטת רחביה" את מערכות המשפט, האקדמיה, התקשורת והפוליטיקה ולהשתלט עליהן (כאילו עמדותיו לא שולטות למעשה במערכות אלו מזה זמן רב)?

אכן סוגיה עקרונית לגבי מהות הדמוקרטיה הישראלית עומדת לפנינו עם גל החקיקה הנוכחי, חוק וועדות הקבלה, חוק הנכבה, חוק החרם, חוק התרומות לעמותות, השינויים בבחירת השופטים לבג"צ, ביטול הערבית כשפה רשמית במדינה ועוד, אבל קשה להתנתק מהרושם שמדובר גם במאבק של אליטה באליטה, כאשר שתיהן שוכחות את רוב הציבור הישראלי, ואת העובדה שהוא לא נהנה מדמוקרטיה ליברלית זמן רב לפני הגל הנוכחי.

האם זה מקרי שהדיבור המזהה את הכנסת הנוכחית עם חורבן הדמוקרטיה החל עם גל החקיקה הנוגע גם בדיכוי יהודים, עם חוק החרם וחוק התרומות לעמותות (וחוק וועדות החקירה שתוכנן), תוך הדחקת העובדה שהדיכוי האנטי-דמוקרטי של פלסטינים בתוך ישראל ובשטחים נמשך כבר זמן רב, כמו גם הדיכוי המעמדי של העניים?

זיהוי חורבן הדמוקרטיה עם רגע פלישת אלימות המדינה גם לציבור היהודי משכפל למעשה את הגזענות האנטי-דמוקרטית, ושכפול זה מאפשר לארי שביט לקרוא לדגל, באופן סימבולי, למי שלקחו מהפלסטינים, דיכאו את המזרחים ודרכו על העניים, כדי ש"יצילו" את הדמוקרטיה והליברליות המערבית.

אבל האמת היא שביבי הוא נצר מובהק לרחביה ולאליטה שלה, והוא מממש את חזונה של רחביה הסימבולית. הגזענות לא נולדה בכנסת הזאת, אלא הרבה קודם, וכבר היו במדינה הרבה רגעים קודמים, קשים לא פחות, של קריסת הליברליות והדמוקרטיה, שלא עניינו כל כך את התקשורת העברית. אכן צריך להיאבק בגזענות של הכנסת הנוכחית, מאבק מתמשך של התנגדות ואי-ציות לחוקים גזעניים. אבל אי אפשר לעשות זאת בפתרון של גזענות חלופית, כפי שמציע למעשה ארי שביט.

פורסם גם בהעוקץ לפני מספר ימים.

תוספת קטנה בעקבות חלק מהתגובות, המבקשות להזכיר את רחביה האמיתית שגם ליושביה לעגו:

רחביה של היום אינה רחביה של הדימוי שעליו מדבר ארי שביט. גם רחביה של פעם לא באמת עונה לתמונה בדמיונו של ארי שביט. ברור שמדובר ברחביה סימבולית – כזאת שיושביה המדומיינים על-ידי ארי שביט (והוא רואה מול עיניו גברים בורגנים ילידי מרכז אירופה בגיל העמידה) הם עיקר מניינו של בית-המשפט העליון, התקשורת הליברלית, האקדמיה (לפחות בפקולטות למדעי החברה, הרוח ומשפטים), ויש לה נוכחות משמעותית גם בכנסת ובממשלה, ושכל אלו הם שאיפשרו לטעמו קיומה של דמוקרטיה ליברלית בישראל. הדימוי תואם חלקית את המציאות – לרחביה אכן היה ייצוג יתר במשפט, בתקשורת, באקדמיה ובפוליטיקה, ולרחביה הסימבולית (במובן של גברים בורגנים ילידי מרכז אירופה בגיל העמידה) כמובן שבהחלט היה ייצוג יתר בכל אלו (לצד ייצוג היתר של האליטה המפא"יניקית והאליטה הצבאית וכו'). השאלות הנותרות הן האם אכן היתה כאן בעבר דמוקרטיה ליברלית, מה משמעותה של דמוקרטיה ליברלית, האם היא בת החסות של רחביה הסימבולית, האם הדימיון של ביבי נתניהו כלא-גזען או לא-פאשיסט באמת (בשונה מאיווט ליברמן למשל) אינו אשלייה הנובעת מגזענות, והאם השבת אותה אליטה (כלומר את צאצאיה, שלאו דווקא אוחזים באותן עמדות, אך להם זכות אבות) אינה מהלך גזעני כשלעצמו.

אודות almog behar

"צִמְאוֹן בְּאֵרוֹת", "אנא מן אל-יהוד", "חוט מושך מן הלשון", "צ'חלה וחזקל".
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמר, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על ביבי נשאר ברחביה, תגובה לארי שביט

  1. פינגבאק: who not to vote | אלמוג בהר

  2. פינגבאק: אנא אל תצביעו ל | העוקץ

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s