הכפרים הריקים הללו

הַכפרים הַשקטים הללוּ, שֶעשרות שנים היו עִיוורים לְמבטנו הַעיוור, נותרוּ סמוּיים מִן הַעין הַעברית, אשר למדָה לְשחק בְחילופי שמוֹת ושקדה עַל ריכוךְ כובד הַעי"ן וְהַחי"ת הַמזרחיות. וְהם בשתיקתם שמרוּ עַל קירוֹת בּתים שֶנותרו לַעמוד בודדִים כְמצבוֹת אחרי שֶגווע הד הַפיצוצִים, הגנוּ עַל אבנִים שֶהתפזרו בֵין הַעשב שֶגדל פרא, וְשיננוּ בּלבם הַנטוש מזה דוֹר את שמוֹתיהם המחוּקִים.

כמוֹ בַדרך הַעולה ממערב לִירושלים: בתי לִיפְתָא עוֹד נשפכִים בַמורד הַהררי, וְאין רועה שֶיכנסם, וְהם חצִי הרוסִים, חצִי עזובִים, קוראִים תגר עַל רוּחוֹת הַשינויים הַעשויות פלדָה ועַל הַשמות הַחדשים. לִיפְתָא מאוּכלסת רק בְרוחות רפאִים, בְבעלי תשובָה ושירָה מבני בְּרָסְלֵב הַבאים לִטבול בַמעיין ועוצמִים עיניים לְשאלות הַנערות הַחולפות, בְזוגות שאהבתם זקוקָה נואשוֹת לְגג וְלקירות, וּבְמזרקי סמִים מושלכִים.

וּבְחצוֹת היוֹם, בין הבתים הללוּ המלאִים פסוֹלת חדשָה מדי של אורחִים מתחלפִים, לא קרואִים, חלום עֵרוּת פוֹלש לְראשי וְאנִי נִזכר בִנבואתו שֶל ס. יזהר, שֶנכתבה עוֹד בימי הַמלחמה הַהיא, הַארוכָה, הַקשָה, הרת-הגורל: לא לנצח יוכלוּ הַבתים הַריקים הללוּ לְהתמיד בשתִיקתם, יוֹם יבוֹא והם ירימוּ את קוֹלם בְהד צעקוֹת ישנוֹת, והקירוֹת יזכירוּ את עברם ליוֹשביהם החדשִים, וידברוּ בִשפת יוֹשביהם הַנושנים שֶהותירו אחריהם מיטָה חמת שמיכָה, קפה לִפני רתיחָה, וְספר תפִילָה הַמחכה עדיין להיוֹת נקרא מאותָה הברכָה.

בֵית-הַמקדש הַשלישי, הַאחרון, ירד מִשמיים בְאחד הַימים כוּלוֹ מעשה ידי אלוֹהִים. וגם הַכפר, הַכפרים הַרבים, ירדוּ משמיי הַאלוהים, עִם יושביהם שֶכבר זקנוּ מאוד, וְכךְ יקִיץ הקץ לנדודיהם הַארוכים עלֵי-אדמוֹת, בֵּין מחנוֹת-פלִיטִים פלסטיניים זוֹעמֵי זיכרוֹנוֹת. וּברגע ישוּבוֹ הקוֹלוֹת הישנים: קריאוֹת ההשכמָה לתפילָה וקריאוֹת האימהוֹת, קוֹלוֹת הַשירָה באהבָה וּבחתוֹנוֹת, וקוֹלם של מספרי הַסיפורים הזקנִים אדירֵי השפמִים, וּבת-צחוקם הַגדולָה כשיתארוּ בְמשךְ אלף לילוֹת וימִים את התרוקנוּת הכפרִים והתמלאוּתם מחדש.

ובינתיים הוֹרים רבִים, כְאללה האחד בזמנוֹ, לוֹקחים את ילדיהם, כאת מוּסָא נביא ישראל לפני מוֹתוֹ, ומראים להם את הַארץ הַמובטחת הזרוּעָה כפרִים ריקִים, מהרי נבוֹ הַגבוהים, הַרבים, הַעוֹמדִים סבִיב.

לשירים נוספים מתוך "צמאון בארות" (2008).

מוקדש לערב המאבק נגד פינוי תושבי ליפתא דהיום, יום שלישי, ה-13.12.2011, 8 בערב, חצר סרגיי, ירושלים.

אודות almog behar

"צִמְאוֹן בְּאֵרוֹת", "אנא מן אל-יהוד", "חוט מושך מן הלשון", "צ'חלה וחזקל".
פוסט זה פורסם בקטגוריה צמאון בארות, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על הכפרים הריקים הללו

  1. פינגבאק: איך הופכים אותנו לפולשים? | אלמוג בהר

  2. פינגבאק: הכפרים הריקים הללו, יום מגיע והם מתחילים לצעוק | אלמוג בהר

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s