עוד מעט יבואו השוטרים

כנס המעברה השני להתנגדות לפינויים מהדיור הציבורי יערך ביום חמישי, ה-9.2, ב-19:30 במרכז כגן (קטמונים) בירושלים:

לפרטי האירוע באתר

לאירוע בפייסבוק

            לפני מספר שבועות עובדיה בן אברהם, פעיל במאהל הדיור הציבורי בירושלים ובהתארגנות המעברה, קיבל צו פינוי מדירת עמידר הקטנה שלו ושל אשתו בנווה יעקב ל-28.2.2012. שניהם בני שישים וסובלים ממחלות רבות, ובעוד מספר שבועות קצרים הם אמורים להיות מפונים מביתם אל הרחוב הירושלמי הקר. זהו החורף המסיים את הקיץ שבו תבעו מאות אלפי ישראלים צדק חברתי.

            עובדיה אינו לבד. במצב דומה נמצאים דיירים רבים מאוד מדי שנה בדיור הציבורי, אשר מקבלים צווי פינוי מעמידר, עמיגור, פרזות וחלמיש. הדיור הציבורי, אשר נוצר במטרה להבטיח זכות מינימלית לקורת גג למי שנדחפו אל העשירונים התחתונים, הפך מזה שנים לגוף ריווחי המפנה את דייריו כדי למכור את נכסיהם במחירי השוק ליזמים שונים, מבלי לבנות תחתם דירות חדשות לדיור הציבורי.

            בשעה שהציבור "נדרש" לסייע לאילי הון לפרוס את חובותיהם ב"תספורות" למיניהן כדי שלא יקרסו, ועשורים ספורים אחרי שהמדינה העניקה רשת ביטחון לבנקים המתמוטטים ולבעליהם, אזרחים פשוטים אשר נקלעים למשבר כלכלי עקב פיטורין, מחלה, תאונת עבודה (כפי שקרה לעובדיה), גירושין או מוות של בן משפחה מוצאים את עצמם מושלכים על-ידי שוטרים אל הרחוב.

            חברות הדיור הציבורי הופכות את דייריהן לפושעים, בין השאר כדי לכסות על פשעיהן שלהן: הגדרת החובות של הדיירים נעשית באופן בלתי-שקוף לחלוטין, ופעמים רבות תוך הטעייה מכוונת; הדו"חות הכספיים של חברת הדיור הציבורי הגדולה ביותר, עמידר – שהיא חברה ממשלתית – מוסתרים מן הציבור (ומבקר המדינה ביקר אותה ב-2006 על חוסר שקיפות); בנתוני התקציב של עמידר יש סתירות של עשרות מיליונים שאין לדעת לאן הם "הלכו"; חברות הדיור הציבורי אינן משפצות את דירותיהן על-פי המתחייב מתפקידן, ומאלצות את הדיירים לחיות בתנאים בלתי נסבלים, כדי להפוך את הנכסים בהדרגה לבלתי-שמישים ולמכור אותם (על-פי מבקר המדינה ב-2009 ברבות מן הדירות מצויים ליקויים העלולים לסכן חיי אדם); בידי חברות הדיור הציבורי דירות ריקות שהן אינן טורחות לשפץ, למרות התורים הארוכים של זכאים לדיור ציבורי הממתינים שנים ארוכות.

            מצב זה כמובן שאינו המצאה של חברות הדיור הציבורי עצמן, אלא מהווה חלק ממדיניות ממשלתית: אם בעשורים הראשונים למדינה רוב הבנייה היתה של דיור ציבורי, הרי שבעשורים האחרונים מבקשות ממשלות שונות לצמצם את חלק המדינה בשוק הדיור; וכך חוק הדיור הציבורי שנחקק בכנסת ב-1998 לאחר מאבק חברתי ארוך, וביקש לעגן את זכויות הדיירים בדיור הציבורי ואת חובות המדינה לדיור הציבורי, הוקפא שלושה חודשים לאחר שהתקבל בחוק ההסדרים, שהפך לחור השחור בלב הפוליטיקה הישראלית המסוגל לבלוע הכל, ומייתר את תפקידו הדמוקרטי של הפרלמנט; מאז ההקפאה מחודשת בכל שנה.

            מאז שהתקבל חוק הדיור הציבורי והוקפא, המדינה "ויתרה" על תפקידה בדיור הציבורי והפסיקה לבנות דירות; במקביל דירות דיור ציבורי נמכרו במבצעי מכר שונים, חלקן לדייריהן וחלקן ליזמים; כספי המכירות, מליארדי שקלים, שעל-פי החוק אמורים היו לשוב אל הדיור הציבורי לצורך בניית דירות חדשות, "נעלמים" למקומות אחרים בתקציב, וכן לסוכנות היהודית, כאשר לגבי סכומים אדירים של מאות מליונים אין כלל וודאות לאן "נעלמו". בנוסף לכך למדינה, כפי שהתריע מבקר המדינה ב-98, אין כלל רישום מדוייק לגבי מספר הדירות שבבעלותה ולגבי מספר הדירות שמכרה; מדובר בהבדלים המגיעים למאות מליוני שקלים מכספי הציבור, שאין לדעת מי מנהל אותם וכיצד; כמו כן המדינה מחזיקה נכסים רבים נוספים, מלבד דירות הדיור הציבורי, כשהם ריקים ובלי לאכלסם, לעיתים כדי לשנות את ייעודם בניגוד להחלטות וללא שקיפות ציבורית, או כדי למכור אותם ליזמים פרטיים.

            כך בזמן שהאוכלוסיה מתרבה, ומצוקת העשירונים התחתונים גדלה, מספר הדירות בדיור הציבורי מתמעט, ומשרד השיכון משתמש ב"טריק" המוכר מן הקו האדום בכנרת: בכל שנה מוקשחים הקריטריונים לקבלת דיור ציבורי, ומספר הזכאים על-פיהם דורך במקום, וכך יכולים שרי השיכון "להוכיח" שלא גדל המחסור לדיור ציבורי.

            כך התמוססה בהדרגה הגדרת הדיור הציבורי, וחברות הדיור הציבורי, שלא היו מיועדות להיות חברות רווחיות, הפכו לכאלו: מאז 2004 שינו משרד האוצר ומשרד השיכון את דרכי החישוב לתשלום שכר דירה בדיור הציבורי, כך שדיירים שאינם נתמכי קצבאות ישלמו שכר דירה המקביל למחיר בשוק; בנוסף לכך משרד השיכון קונס חברות דיור ציבורי שהיקף הגבייה של שכר הדירה שבהן יורד מ-88%, כדי לעודד אותן לפתוח תיקי הוצאה לפועל ולהוציא צווי פינוי לדיירים המצויים בחובות; מנכ"ל עמידר יעקב ברוש הודה בעצמו בראיונות שמבצעי הפינוי של דיירי עמידר עולים בכל פעם כ-50 אלף שקלים למערכת, לצורך שכירת עורכי-דין, חברות אבטחה וקבלני הוצאה לפועל, כאשר פעמים רבות החוב שבשלו מפונים הדיירים נמוך מסכום זה; כך מנגנון שלם של עורכי-דין והוצאה לפועל מתפרנס מהוצאתם מן הבתים של הדיירים.

            הדיור הציבורי נמצא על סף קריסה כתוצאה ממדיניות ממשלתית מכוונת וארוכת שנים; את מחיר הקריסה אמורים לשלם ב-28.2 עובדיה בן אברהם ואשתו. עוד מעט יבואו השוטרים, וב-28.2 אנחנו נעמוד עם עובדיה בן אברהם ואשתו בדירתם בנווה-יעקב. אנחנו מקווים שרבים ככל האפשר יבואו עמנו, להקיף את הבית בטבעת אנושית שתתבע מעמידר לחדול מפשעיה, ולהפסיק להפוך אותנו לפושעים.

            בזמן שבו הממשלה לא מקיימת את חוק הדיור הציבורי, וחברות הדיור הציבורי מוכרות את נכסיהן והכספים נעלמים ולא משמשים כחוק לבניית דיור ציבורי, יש לתבוע מן מהממשלה ומחברות הדיור הציבורי לעצור את הפינויים ולחדש את בניית הדיור הציבורי (הפעם לא כגטאות נפרדים של דיור ציבורי אלא במשולב במרקם חברתי רחב, ומתוך הרחבה של המושג דיור ציבורי למושגי דיור בר-השגה, שיבטא מחוייבות של המדינה לאפשרויות הדיור הן של העשירונים התחתונים והן של מעמד הביניים, ולא בנפרד זה מזה).

            לקראת הפינוי אנחנו נפגשים ביום חמישי הקרוב, ה-9.2, ב-7 בערב, לכנס של המעברה בנושא הפינויים מהדיור הציבורי – "איך יוצרים רשת של התנגדות?", במרכז כגן בקטמונים (ירושלים). בכנס נדון בנושא הפינויים מן הדיור הציבורי, נלמד את הדרכים האפקטיביות לעצירת הפינויים ולהתנגדות, ונתחיל ביצירת רשת של מקבלי צווי פינוי מהדיור הציבורי בירושלים, ורשת של מתנדבים להתנגדות לפינויים בירושלים.

            חודשים מעטים אחרי שהתביעה לצדק חברתי עלתה מפיהם של מאות אלפים, אנחנו מצפים לראות בכנס את מאות האלפים, שיצטרפו לרשת של התנגדות אקטיבית לפינויים, ויצטרפו אל מקבלי צווי פינוי מחברות הדיור הציבורי למאבק משותף.

פורסם באתר המעברה

פורסם בגרסא מקוצרת במדור הדעות של מקור ראשון, ה-7.2.2012

תודה לניב חכלילי ולאהרון שם טוב:

http://www.haaretz.co.il/misc/1.1158121

           הכנס העממי השני של המעברה:

 

הפינויים מהדיור הציבורי – איך יוצרים רשת של התנגדות?

 

יום ה', 9.2.2012, 19:30

מרכז כגן, רח' רבי צדוק 6, קטמונים, ירושלים

 

ינחו:

שמעון נחמני ומריאנה חנין | המעברה |  איך יוצרים רשת של התנגדות לפינויים מהדיור הציבורי?

ידברו:

רחל לוי | פונתה על-ידי עמידר מביתה ביבנה ב-23.1.2012 | על המאבק, ההצלחות והפינוי.

אהרון שם-טוב | במאי | על ליווי סיפור הפינוי של ליאת זוהר מדירת עמידר בבית-שאן, ועל תחקיר הדיור הציבורי בעיתון הארץ.

מיכל ורשבסקי | צוות הדיור הציבורי של תראבוט | על הניסיון של צוות הדיור הציבורי לארגן באופן ארצי רשת של מתנגדים, ועל התנסויות הצוות בשנה האחרונה.

רנן קטיה ירזסקי | באר-שבע המשוחררת | מסקנות ראשוניות מחודשי המאבק האחרונים בפינויים בדרום.

עובדיה בן אברהם | המעברה | קיבל מעמידר צו פינוי מביתו בנווה-יעקב.

הקהל מוזמן לדיון אקטיבי ולהצטרפות לפעילות.

לא ניתן למפוני הדיור הציבורי להיות מושלכים לרחוב, ולקפוא שם למוות כמו יוהנס (יונתן) ברקו.

לא יהיו בניינים ריקים ואנשים ללא קורת גג.