מן המקורות (כ"ט): הלכה למשה מסיני?

להקלטה קולית של לימוד הסוגיה במרכז שטיינזלץ

א.      בבלי, מסכת מנחות, דף כט, עמ' ב:

אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות אמר לפניו רבש"ע מי מעכב על ידך אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות אמר לפניו רבש"ע הראהו לי אמר לו חזור לאחורך הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים תשש כחו כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך אמר להן הלכה למשה מסיני נתיישבה דעתו חזר ובא לפני הקב"ה אמר לפניו רבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע"י אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני אמר לפניו רבונו של עולם הראיתני תורתו הראני שכרו אמר לו חזור [לאחורך] חזר לאחוריו ראה ששוקלין בשרו במקולין אמר לפניו רבש"ע זו תורה וזו שכרה א"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני.

 

ב.      משנה, מסכת אבות, פרק א', משנה א':

משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה

ג.       משנה, מסכת ידיים, פרק ד, משנה ג:

וכשבא רבי יוסי בן דרמסקית אצל רבי אליעזר בלוד, אמר לו, מה חדוש היה לכם בבית המדרש היום.

אמר לו, נמנו וגמרו, עמון ומואב מעשרים מעשר עני בשביעית.

בכה רבי אליעזר ואמר (תהלים כה), סוד יי ליראיו ובריתו להודיעם.

צא ואמור להם, אל תחושו למנינכם, מקבל אני מרבן יוחנן בן זכאי, ששמע מרבו, ורבו מרבו עד הלכה למשה מסיני, שעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא:

הלכה למשה מסיני – לאו דוקא. דאין זה מן התורה, אלא כאילו היא הלכה למשה מסיני.

ד.      משנה, מסכת עדויות, פר' ח', משנה ז:

"אמר רבי יהושע, מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו – הלכה למשה מסיני – שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב, אלא, לרחק פסולי המשפחה המקורבים בזרוע ולקרב המרוחקים בזרוע… וחכמים אומרים, לא לרחק ולא לקרב, אלא לעשות שלום בעולם, שנאמר (מלאכי ג) הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא וגו' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם"

ה.      משנה, מסכת פיאה, פרק ב', משנה ו':

מעשה שזרע רבי שמעון איש המצפה לפני רבן גמליאל, ועלו ללשכת הגזית ושאלו. ואמר נחום הלבלר, מקובל אני מרבי מיאשא, שקיבל מאבא, שקיבל מן הזוגות, שקיבלו מן הנביאים, הלכה למשה מסיני, הזורע את שדהו שני מיני חיטים – אם עשאן גורן אחת, נותן פיאה אחת; שתי גרנות, נותן שתי פיאות

ו.        ספרי (מדרשי תנאים לספר במדבר וספר דברים), פיסקא סט, מהדורת הורוביץ, עמ' 65:

רשב"י: "הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב" (רש"י מצטט זאת בפירושו לתורה (בראשית לג, ד)).

ז.        בבלי, מסכת יומא, דף פ', עמ' א':

אמר רבי יוחנן: שעורין ועונשין הלכה למשה מסיני. עונשין? מכתב כתיבי! – אלא הכי קאמר: שיעורים של עונשין הלכה למשה מסיני. תניא נמי הכי: שיעורין של עונשין הלכה למשה מסיני, אחרים אומרים: בית דינו של יעבץ תיקנום, והכתיב (ויקרא כז) אלה המצות – שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה! – אלא: שכחום וחזרו ויסדום (יומא פ, ע"א)

ח.      בבלי, מסכת מגילה, דף יט, עמ' ב:

הכתובה בין הכתובים אמר ליה הרי אמרו הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא ומחו לה אמוחא בצבור שנו ואמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן שיור התפר הלכה למשה מסיני ומחו לה אמוחא ולא אמרו אלא כדי שלא יקרע ואמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן אלמלי נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו כמלא נקב מחט סדקית לא היו יכולין לעמוד מפני האורה שנאמר (שמות לג) כי לא יראני האדם וחי ואמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן מאי דכתיב (דברים ט) ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידין לחדש ומאי ניהו מקרא מגילה.

ט.     ירושלמי, מסכת פאה, פרק ב', הלכה ו':

"רבי יהושע בן לוי אמר: 'עליהם ועליהם, כל ככל, דברים הדברים' – מקרא משנה תלמוד ואגדה. אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו – כבר נאמר למשה בסיני"

 

י.        בבלי, מסכת בבא מציעא, דף נט, עמ' א'-ב':

"תנן התם: חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא: רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאין, וזה הוא תנור של עכנאי. מאי 'עכנאי'? אמר רב יהודה אמר שמואל: שהקיפו דברים כעכנא זו וטמאוהו.

תנא: באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם – ולא קיבלו הימנו. אמר להם: אם הלכה כמותי – חרוב זה יוכיח! נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה ארבע מאות אמה. אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב.

חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי – אמת המים יוכיחו! חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים.

חזר ואמר להם אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו הטו כותלי בית המדרש ליפול גער בהם רבי יהושע אמר להם אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע ולא זקפו מפני כבודו של ר"א ועדיין מטין ועומדין.

חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי – מן השמים יוכיחו! יצאתה בת קול ואמרה: "מה לכם אצל רבי אליעזר, שהלכה כמותו בכל מקום!"

עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא!

מאי 'לא בשמים היא'? אמר רבי ירמיה: שכבר ניתנה תורה מהר סיני; אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כג ב) אחרי רבים להטות.

אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קוב"ה בההיא שעתא? אמר ליה: קא חייך ואמר: נצחוני בני, נצחוני בני".

 

יא.   בבלי, מסכת מגילה, דף כד, עמ' ב: 

מ"ט חיישינן שמא מינות נזרקה בו:  העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה:  לימא תנינא להא דתנו רבנן תפלין מרובעות הלכה למשה מסיני ואמר רבא בתפרן ובאלכסונן אמר רב פפא מתניתין דעבידא כי אמגוזא:

 

יב.    בבלי, מסכת נידה, דף מד, עמ' ב:

כשם שכל התורה הלכה למשה מסיני כך פחותה מבת שלש שנים כשרה לכהונה הלכה למשה מסיני ואף רבי עקיבא לא אמרה אלא לחדד בה את התלמידים

יג.     ירושלמי, מסכת שבת, דף סב, עמ' ב' – דף סג, עמ' א:

אמר ר' אליעזר כל מקום שישנו באמת הלכה למשה מסיני:

יד.     הרמב"ם, הקדמה לפירוש המשנה:

ועל כן כל דבר שאין לו רמז במקרא, ואינו נקשר בו, ואי אפשר להוציאו בדרך מדרכי הסברה, עליו לבדו נאמר, הלכה למשה מסיני.

ובשביל זה כשאמרנו, שיעוריו הלכה למשה מסיני –

הקשו עלינו ואמרו, מפני מה אתם אומרים שהם הלכה למשה מסיני, והנה שיעורין נרמז עליהם בפסוק, באומרו, ארץ חטה ושעורה (דברים ח).

תהיה התשובה, שהיא הלכה למשה מסיני, ואין לשיעורין עיקר להוציא אותם ממנו בדרך סברה, ואין להם רמז בכל התורה, אבל נסמכה זאת המצווה לזה הפסוק, לסימן, כדי שיהא נודע ונזכר, ואינו מעניין הכתוב. וזה עניין מה שאמרו, קרא אסמכתא בעלמא, בכל מקום שיזכרוהו.

ואני אכלול בכאן רוב הדינים שנאמר בהן הלכה למשה מסיני, ואפשר שיהיה הכל. ויתבאר לך אמיתת מה שאמרתי, שאין מהם אפילו אחת שהוציאוה בדרך סברה, ואי אפשר לסמוך אותה לפסוק אלא על דרך אסמכתא, כמו שבארנו. ולא מצאנו לעולם שחקרו בהן סברות, או הביאו עליהם ראיות, אלא לקחום מפי משה, כמו שצווה אותו הקב"ה:

[חצי] לוג שמן לתודה ורביעית (יין) [שמן] לנזיר, י"א ימים שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני.

גוד ולבוד ודופן עקומה, הלכה למשה מסיני.

שיעורין, חציצין ומחיצין, הלכה למשה מסיני.

תפילין על קלף, ומזוזה על דוכסוסטוס, וספר תורה על הגויל, הלכה למשה מסיני.

שי"ן של תפילין, וקשר של תפילין, ורצועות שחורות, ותפילין מרובעות, ומעברתא דתפילין, הלכה למשה מסיני.

נכרכות בשערן, ונתפרות בגידין, הלכה למשה מסיני.

כותבין ס"ת בדיו, ומסורגל, הלכה למשה מסיני.

פחותה מבת שלוש שנים אין ביאתה ביאה, הלכה למשה מסיני.

העושה שדהו שני מיני חטין, עשאן גורן אחת נותן פאה אחת, שני גרנות נותן שתי פאות, הלכה למשה מסיני.

זרעוני גינה שאינן נאכלין, מצטרפין אחד מעשרים וארבעה בנופל לתוך בית סאה, הלכה למשה מסיני.

עשר נטיעות מפוזרות לבית סאה, חורשין כל בית סאה בשבילן, הלכה למשה מסיני.

עגול של דבילה שנטמא מקצתו, תורמין מן הטהור שיש בו, הלכה למשה מסיני.

החזן רואה מהיכן התינוקות קוראים, הלכה למשה מסיני.

האישה חוגרת בסינר, בין מלפניה בין מלאחריה, הלכה למשה מסיני.

ביין התירו לערב קשה ברך, הלכה למשה מסיני.

עמון ומואב מעשרים מעשר עני בשביעית, הלכה למשה מסיני.

ובכל מקום שיבוא אחת מאלו ההלכות, במה שאנו עתידים לפרש מן המשנה, שם אפרשנה במקומה, בעז"ה.

טו.   הגר"א, הגאון מוילנא, אדרת אליהו, המאה ה-18:

"פשטא דקרא (פשט המקרא) גם המזוזה כשרה, אבל הלכה עוקרת את המקרא, וכן ברובה של פרשה זו וכן בכמה פרשיות שבתורה; והן מגדולת תורתנו שבעל-פה שהיא הלכה למשה מסיני והיא מתהפכת כחומר חותם."‏ (רבי אליהו מוילנא, אדרת אליהו על פרשת משפטים, בפסקה "או אל המזוזה")

טז.   בבלי, מסכת סוטה, דף ט"ז, עמ' א':

"דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: בשלשה מקומות הלכה עוקבת מקרא: התורה אמרה "בעפר" (ויקרא, יז) והלכה – בכל דבר. התורה אמרה "בתער" (במדבר, ו'), והלכה – בכל דבר. התורה אמרה "ספר" (דברים כ"ד), והלכה – בכל דבר".

מפרש רש"י על הגמרא:

"בג' מקומות הלכה למשה מסיני באה ועוקרת את הפסוק"

יז.     רבי אריה לייב הכהן, קצות החושן, גליציה, המאה ה-18:

"דידוע דשכל האדם ילאה להשיג האמת בהיות בארץ שורשיו… והאדם בשכלו האנושי מהנמנע להשיג האמת האמיתי. ואף על פי כן זה היה רצונו של הקב"ה שתעלה אמת מן הארץ והאמת יהיה כפי הסכמת החכמים בשכל האנושי… וכבר אמרו בגמרא: לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל תורה שבעל-פה שנאמר 'כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל', והוא כריתת ברית והאהבה הנפלאה שנתן לנו תורה שבעל-פה במתנה גמורה כפי הכרעת החכמים. ואמרו בש"ס (גיטין ס ע"ב) תורה רובה בעל-פה ומיעוטה בכתב שנאמר 'אכתוב להם רובי תורתי כמו זר נחשבו' והיינו דאם היה הכל בכתב מיד ה' עלינו השכיל – אנחנו כמו זר נחשבנו – כי מה לשכל האנושי להבין בתורת ה', אבל בתורה שבעל פה משלנו הוא" (קצות החושן, הקדמה).

יח.   החזון איש, הרב אברהם ישעיהו קרליץ, המאה ה-20, אגרות:

"ובאמת, הלא כל התורה בסיני ניתנה, אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש. והתנאים החזירו מה שנשכח, ועד זמן רבי לא נתגלה הכל, אבל בסוף משנה כבר נתגלה כל מה שראוי להתגלות ולא יתגלה דבר מחודש אלא נרמז הכל באחד מדברי התנאים, וכן נתגלה המשנה מדור ראשון של אמוראים עד דור אחרון, ועלינו חלקנו רק במה שנזכר בדברי האמוראים… וכל הסכמותיהם – היו בהשגחת הבורא יתברך ובהופעת רוח הקודש. וכבר הסכים הקב"ה על ידן, כדאמר בבבא מציעא (פו, א): "רבי ורבי נתן – סוף משנה", וכן היה בדור של חתימת התלמוד (שם): "רבינא ורב אשי – סוף הוראה"".

 

יט.   ישעיהו ליבוביץ, "ויכוחים על אמונה ופילוסופיה":

"כי מה פירוש של הדבר, מה "הלכה למשה מסיני"? לא התוכן של התורה שבעל-פה, אלא עצם העובדה שיש תורה שבעל-פה שהיא מוסמכת מכוח עצמה לקבוע הלכות; זאת היא "הלכה למשה מסיני".

"אני אומר פשוט מבחינה אמפירית: על סמך מה אנחנו אומרים ש-24 הספרים האלה הם "כתבי הקודש"? משום שההלכה פסקה כך. אם אנחנו מדברים על בעיית קדמותם במובן כרונולוגי או קדמותם במובן לוגי, אז מבחינה לוגית כמובן שתורה שבעל-פה קודמת לתורה שבכתב"

"אני קובע את העובדה האמפירית, שבעולמה של תורה שבעל-פה, ובשקלא וטריא של ההלכה, נקבע מהם כתבי הקודש. ומה שיודעים רבים, שהיו ספקות לגבי שיר השירים, וזה מובן – שיר השירים הוא ספר ששם שמים לא נזכר בו; גם היו ספקות לגבי קהלת, משום שחששו שמא דבריו נוטים למינות, והיו חששות אפילו לגבי אסתר – יש רמזים לכך"

כ.      מתוך "צ'חלה וחזקל" (הוצאת כתר, 2010), פתיחת הפרק הראשון "הלכה למשה מסיני":

"הלכה למשה מסיני: אמנון שונא לְתמר ושרה לְישמעאל. שמע חֶזְקֵל את דברי הרב, שהיו מתגלגלים לפניו כבר שעה ארוכה, וידע שעוד שעה ארוכה יימשכו, מושכים אחריהם את רעיוניו. ניסה לחשֵב בלבו דברי אהבות ושנאות שפגש, ותוך כדי כך שיקע את ראשו מעט לפנים ועצם את עיניו במתיקות עצֵלה. גופו נדמה עליו פתאום כבד משהיה, ונפלה עליו תנומה חצויה או מחולקת לרבעים, והנמנום שהתחיל בעיניו המכוּוצות מילא את ראשו ערפל נעים, ואילו שאר גופו היה רועד ורעידתו מתגברת בתנודות קטנות עד שהיה נופל ומתנגש באחד משכניו לקהל או באחד הדרגשים לשים עליהם ספרי קדושה, ואז היה מתעורר אל תוך אחד ממשפטיו של החכם, והמילים היו נכנסות אל תוך מחשבותיו… לקריאת ההמשך.

אודות almog behar

"צִמְאוֹן בְּאֵרוֹת", "אנא מן אל-יהוד", "חוט מושך מן הלשון", "צ'חלה וחזקל".
פוסט זה פורסם בקטגוריה מן המקורות, צ'חלה וחזקל, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s