אותו דיבור ממית

 

                                                לפאול צלאן

סירבתָ להלל אל אשר סרב

להלל אותךָ. סירבת לחפור באדמתו

של מי שביקש לחפור באדמתך

את מותו. לקחת בידך שושנה

של אַיִן, של שום-איש,

כדי לדבר על קמילתך.

כתבתָ פרק-תהילים חדש,

קצר מפוגת-מוות, כדי להעיד

על אבקן שומם-שמיים

ועל מילים של ארגמן

בין החוחים. ותמיד עיגול עיניים,

תמיד אבק פרחים.

כתבת גרמנית, אותו דיבור ממית,

דרך סורג-שפה

אשר סגר עליך ויצר לך צוהר

עד שפיך נמלא

עד שצעקת שתיקות מלוא-הפה

ולא דרשת שיֹאמר דבר

או יסביר את צל-העבר.

אלוהי הכדים המלאים חלב שחור

השותים את עיניי העיוורים הריקות

ששוב אינן מצפות

לַבקרים. אלוהי שקי השקדים המרים,

אלוהים האילם, תהום מעורטל-מחורר.

ותמיד אבן קלה, תמיד לילה כבד.

שרתָ לגרזן פורח, לקבר

שניתן לנו ברוח. ועַיִן-של-אַיִן

נפקחה מעל רעש של רגע בנהר הסיינה

ושוב נעצמה. ותמיד המילים שבורות

בהעדר תשובה, תמיד הגוף שוקע

במים. והמוות, אומן מגרמניה,

מילא פיך שתיקות-ים.

צמאון בארות, עם עובד, אלמוג בהר, 2008

לשירים נוספים מתוך "צמאון בארות" (עם עובד)

אודות almog behar

"צִמְאוֹן בְּאֵרוֹת", "אנא מן אל-יהוד", "חוט מושך מן הלשון", "צ'חלה וחזקל".
פוסט זה פורסם בקטגוריה צמאון בארות, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s