1.
האישה על סף מעבר החצייה
הרה, עוד מימי טיטוס הרה,
בבטנה תינוק מתעקש לא לצאת.
טיטוס הלך, אחריו באו
עוד עשרות כובשים גברים,
והתינוק בבטנה מתעקש
לא מניח לאיש לכבוש אותו.
והאישה אוהבת כך בהריון נצחי.
פעם קמו לפניה בַמרכבות,
היום בַאוטובוסים.
על סף המעבר היא עומדת,
לא חוצה, מדברת בטיטוס חיבה
כמו זוכרת לו אהבה ישנה, ובלחש
אומרת לי: "וגם העיר הזאת הרה
שלושת אלפים שנה, מימי מלכיצדק ויבוס
חוששת להוליד, ברחמה פרי אהבתה
לאל עליון. והיא מהלכת בערים
ובמדינות, תובעת כבודה הרה
ולא יולדה".
2.
בשוק מחנה-יהודה
עדיין מבשלים על פרימוס
את נבואות הזעם.
והן מתרככות ומתרככות
ממתינות לְסועדים
שיבקשו מעט מהן להוסיף טעם
מעל נחמת האורז הלבן.
3.
בבית-תה ברובע המוסלמי
אני שותה קפה שחור
ומקפיא את צוואר הזמן
בנשיקות שקופות על-פי הנרגילה.
הרבה סוכר להמתיק המר
בספלים קטנים.
מעלי משקיף המלך חוסיין ז"ל,
צעיר בתמונתו, ומשני צדדיו
שני מלכים בשם אחד
סבו ובנו.
ומן הקירות שר לי עַבְּד אל-וַוהָאבּ
והמילים שלו הן נמלים
המטפסות לאט מכפות הרגליים
אל מקום המחשבה.
4.
בתחנת-הדלק של צומת פת
הסוּפֵּר מבטיח להיות הַזול בַּעיר.
כשברחתי אל תוכו ביום של גשם
גג נראה לי היקר בחסדים האנושיים.
כשיצאתי ממנו, בזמן אחר, אל תוך
יום של שמש, הרקיע נראה לי
היפה שבגגות.
5.
מרחוב קרן-היסוד, בדרך לגן הפעמון,
אפשר לראות חומה באפור בטון.
האוטובוס שאני נוסע בו לא יגיע
עד לשם, אני יודע, לא רוצה לגלות לנוסעיו
את גובה החומות. אני מקנא בערֵי הפרזות
מִימות יהושע בן-נון, ומתגעגע לחבל
המשתלשל מן החלון בביתה של רחב.
עוד מעט מסתיימות שבע ההקפות סביב לעיר,
אני יודע, ורק רָחָב הַזּוֹנָה תִּחְיֶה.
6.
במאה-שערים צ'וּלְנְט פַּרְוֶוה
נמכר בששה שקלים
וממלא את כוס הפלסטיק בְחום.
מחר תיכנס השבת, ואני סופר בראשי
כמה יהודים לא המירו את דתם
רק כדי לאכול ביצים
מהחמין של שבת.
7.
בכנסייה האתיופית
הנעליים משוחחות ביניהן בזוגות בחוץ
על סיבות ביקורי.
ובפנים מרים שחורה
ובן האלוהים שחור
ואני נזכר יחף שדת טובה
כמו אומנות טובה
היא בסך הכל מראה.
אלמוג בהר 
לפני הרבה שנים באתי לגור בירושלים כי פעם אהבו אותי בה וחשבתי שאולי שוב.
טעיתי ועכשיו מאוחר ואפור .
תודה על דמעת הזיכרון,שפתאום,כך.
רוב תודות דפי על דבריך המרגשים!