אני שולפת מלבי חרב עשויה אוויר
ונלחמת במאהב התופר את חולשתי
וזורע בחלב שדי את ספר בראשית
ובצלעו השבורה לנצח
נמים הסיפור הראשון ואני
אני שולפת מדמי קסת דיו, והרוח היא דפים,
אני חורטת בזיכרון הראשון את סימני:
כמה חיוכים
עין שמתנגדת למרצע
ואינספור שלילות.
אני שולפת ממחשבותי אש
שבה אני מלחימה את תאוות הבריאה
וזורעת באדמה את מילותי:
אני, אתה, הר-געש
ואחרינו – מבול.
מערבית: אלמוג בהר
פורסם במקור בכתב-העת הליקון, גיליון 68, עמ' 24.
אלמוג בהר 
ובצלעו השבורה לנצח משפט ששבה את לבי
פינגבאק: אני והוא / רימא אבו ג'אבר | אלמוג בהר