קונה לי רגעים של שקט

א.

אֲנִי מִתְפַּתֶּה לִכְתֹּב שִׁיר אֲשֶׁר יַכְחִישׁ אֶת הַמְּצִיאוּת

וִיסַפֵּק לָהּ הִזְדַּמְּנוּת שְׁנִיָּה: אֶכְתֹּב כִּי

גַּן-הָעֶדֶן עֲדַיִן לֹא נִבְרָא, נָחָשׁ

עֲדַיִן מְצַפֶּה לְהוֹפָעָתָהּ שֶׁל חַוָּה, קַיִן

עֲדַיִן לֹא קָם עַל הֶבֶל לְהָרְגוֹ, מִגְדַּל בָּבֶל

עֲדַיִן לֹא נִבְנָה לְפַצֵּל שְׂפוֹת אֱנוֹשׁ, תּוֹרָה

עֲדַיִן לֹא נִתְּנָה לְמֹשֶׁה בְּהַר סִינַי, גִּילְגָּמֵשׁ

עֲדַיִן מְחַכֶּה לִלְמֹד אֶת סוֹדוֹת גּוּפוֹ, מַלְכִּיצֶדֶק

עֲדַיִן הוֹלֵךְ בִּרְחוֹבוֹת עִיר שָׁלֵם, הַמִּלִּים בָּהֶן אֲנִי מִשְׁתַּמֵּשׁ

עֲדַיִן מִתְחַנְּנוֹת לִהְיוֹת נִשְׁמָעוֹת בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה.

ב.

אֲנִי קוֹנֶה לִי רְגָעִים שֶׁל שֶׁקֶט

בִּמְחִיר אֵיבַת דּוֹרוֹת

וּמְבַקֵּשׁ לוֹמַר: בִּלְעָם דַּבֵּר כְּבָר

שָׂבַעְתִּי אֲתוֹנוֹת.

ג.

שְׁנָתִי אֶחָד חֶלְקֵי שִׁשִּׁים מִיתָה

אוֹ נְבוּאָה, זְמַנִּי אֶחָד חֶלְקֵי שִׁשִּׁים גְּאֻלָּה

אוֹ חֻרְבָּן.

ד.

אִם לֹא הָיִיתִי נוֹלָד

הָיִיתִי כֻּלִּי רַק שִׁכְחָה

בְּלִי שׁוּם זִכָּרוֹן

שֶׁאוּכַל לִשְׁכֹּחַ

בְּלִי שׁוּם שִׂמְחָה

שֶׁאוּכַל לְהִצְטַעֵר

בְּלִי שׁוּם חַיִּים

שֶׁאוּכַל לָמוּת.

ה.

וַאֲנַחְנוּ עֲדַיִן עוֹמְדִים עַל הַשּׁוּלַיִם הַשְּׂרוּפִים שֶׁל אֱלֹהִים,

מְקַוִּים לֹא לְהִשָּׂרֵף,

מְקַוִּים לְהִשָּׂרֵף.

מתוך כתב-העת החדש והמקוון של גרילה תרבות – "לרוחב" הניתן לקריאה והורדה חינם מהאינטרנט

مجلة عصابات ثقافة – مقطع عرضي

הגיליון הראשון בנושא חורבן – العدد الأول: خراب

שמחתי לערוך יחד עם נעמה גרשי, תאמר מסאלחה ומתי שמואלוף, והתודה והברכה למעצב הגרפי אבי בוחבוט.

את פתח הדבר לכתב-העת אתם יכולים לקרוא כאן

וכולם מוזמנים להשקת הגיליון ב-1.8.2012, יום רביעי, בית העם על הגג, שדרות רוטשילד 69, 20:00, תל-אביב.