שמעון פרס

 אתמול שמעתי את שמעון פרס מדבר על ארצות הנמצאות בסכנת השמדה, והוא הזכיר שגם ישראל מסוגלת להשמיד ארצות אחרות, ושגם איראן היא ארץ אחרת. ואני אומנם לא נולדתי בטהרן, אבל פעם בגיל שבע-עשרה וחצי אם הייתי יכול הייתי שם פתק עם שמו של שמעון פרס בַקלפי, כך שכנראה זה נוגע לי כשהוא מדבר על השמדה.

פעם הייתי שומע את שמעון פרס מדבר על שירה, מנתח שורות יפות של רוברט פרוסט על גדרות. והיום באיזה צד של החומה הוא עומד או יושב? האם לא מטריד אותו איזה משורר פלסטיני יכתוב שיר יפה כמו זה של פרוסט על החומה: מחמוד דרוויש? סיהאם דאוד? טהא מוחמד עלי? סמיח אל-קאסם? נראה לי שגם כשהוא דיבר על השמדה הוא לא חשב על אף משורר פרסי, ולא התפתה ללמוד את שפתם כדי לתרגם ממנה לעברית. וזאת למרות שאני בטוח שפעם שמעון פרס חשב שמה שהוא באמת רוצה להיות זה משורר.

ואם שמעון פרס היה משורר? אני לא בטוח אם נזקו היה קטן יותר או גדול יותר מכפי שהוא עכשיו. הוא בטח היה כותב שירים ארוכים מאוד ויפים מאוד, עם או בלי קשר להשמדה, ואני הייתי נאלץ לחקות את סגנונו מרוב יופיו. הוא היה יוצר מזרח-תיכון חדש של שירה, ובכל ההסכמים בין הארצות היו מכניסים סעיף המבטיח את קיומם הנצחי של שיריו. בינתיים שמעון פרס מדבר באוזנַי על השמדה, ומטריד אותי לחשוב שמשורר המזרח-התיכון החדש לעולם לא יעלה על דעתו לומר באחד משידורי החדשות שקיימת סכנה של נתק בין משוררי ארצות המזרח-התיכון, החדש או הישן.

מצד שני, אולי ייטב אם שמעון פרס לא יאמר זאת, כך תשמר הסכנה כסוד במרתפי המוסד או השב"כ, והם יחליטו לתרגם את כל השירה הפרסית הקלאסית לעברית בהרבה כרכים, כדי להבין אילו מסרים מוצפנים עלולים לחלחל לדעתם של חובבי תרבות איראן בישראל, עם או בלי קשר להשמדה.

2006