(חשבתי שזה יהיה ביקור סתמי, אבל ראיתי דברים שאינם מתקבלים על הדעת, שכלל לא ניתן לדמיין. זהו מחנה הפליטים "אֶל-נַּיְירֶבּ", המקום שבו הבנתי שאני כותב על אודות הבעיה הפלסטינית ולא מתוכה)
יָצָאתִי לְחַפֵּשׂ אֶת מַזָּלִי,
לִרְאוֹת דְּבַר-מָה חָדָשׁ.
בָּאתִי אֶל מַחֲנֵה הַפְּלִיטִים
מִתּוֹךְ כַּף יָדוֹ שֶׁל זָקֵן
הַנּוֹעֵץ מַסְמְרִים בְּסֻלָּמוֹ הַנִּצְחִי
שֶׁנִּשְׁעָן עַל כִּתְפֵי הַשָּׁמַיִם.
הִגַּעְתִּי,
מָצָאתִי אֶת דַּרְכִּי בְּעַצְמִי.
מַרְאֶה שֶׁל רַכֶּבֶת יְשָׁנָה, מִתְפּוֹרֶרֶת
צָבַע אֶת פָּנַי
גִּדֵּל בִּי חֲרָדָה
שָׁאַלְתִּי אֶת הַמַּדְרִיךְ מֶה הָיָה שָׁם
וְהוּא עָנָה: אֵלּוּ שְׂרִידִים חַיִּים שֶׁנּוֹתְרוּ
לַחְמֹק מִתּוֹלְעֵי הַמָּוֶת,
אֲנָשִׁים כִּרְסִיסִים
שֶׁל אֲדָמָה נוֹסַעַת.
שָׁמַעְתִּי,
הִתְכַּחַשְׁתִּי לְחוּשַׁי
הָלַכְתִּי בְּתוֹךְ הֵעָדְרוּתִי
הֵטַחְתִּי בְּעַצְמִי:
מָה הַתַּרְדֵּמָה הַזֹּאת
שֶׁאָחֲזָה בִּי זְמַן רַב כָּל-כָּךְ?
גָּדַלְתִּי
כְּזָר לְפִצְעֵי עַמִּי
רָדַפְתִּי אַחַר שָׁרָשַׁי
בְּפַחְדָנוּת אַמִּיצַת לֵב
שֶׁחָזְקָה מִמֶּנִּי
וְרִחֲפָה.
בָּאתִי לַמַּחֲנֶה
מִתּוֹךְ דְּמָמָה שֶׁל חֲתֻנָּה
מִתּוֹךְ צִירֵי לֵדָה שֶׁל אִשָּׁה
וְיֶלֶד שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְהַבְקִיעַ
מִיַּלְדוּתוֹ אֶל הַבַּגְרוּת.
בָּאתִי
גִּלִּיתִי סִמְטָאוֹת הַחוֹלְמוֹת עַל מֶרְחָב.
הַלְוַאי שֶׁלֹּא רָאִיתִי נָשִׁים הָרוֹת
מְחַלְּקוֹת פִּתּוֹת עֲשׂוּיוֹת שְׂעוֹרָה,
וּמְסַפְּרוֹת אֶת סִפּוּרָהּ שֶׁל פַּת לֶחֶם עִקֶּשֶׁת.
עָבַרְתִּי
פָּגַשְׁתִּי בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ
נְעָרוֹת שֶׁחָסְמוּ אֶת דַּרְכִּי.
חָשַׁבְתִּי שֶׁהֵן מְבַקְשׁוֹת אֶת יָפְיִי
וְשָׂמַחְתִּי
אַךְ הֵן אָמְרוּ: הִרְחַקְתָּ לֶכֶת בְּמַחְשַׁבְתְּךָ,
בְּמָקוֹם זֶה אָנוּ מְחַכּוֹת,
כִּי בֵּיתֵנוּ דָּחוּק וּבוֹ אוֹרֵחַ.
פָּגַשְׁתִּי בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ
נְעָרוֹת יָפוֹת בּוֹכוֹת זוֹעֲקוֹת
נוֹעֲצוֹת מַבָּטָן בְּתִקְרַת הַפַּח
הַקּוֹרֶסֶת.
נָשָׂאתִי עֵינַי
רָאִיתִי עַל אַחַד הַגַּגּוֹת
אָדָם הַמּוֹסֵר לְאִישׁ אַחֵר
אֲרוֹן קְבוּרָה שֶׁל נַעֲרָה גּוֹוַעַת
שָׁאַלְתִּי אֶת הָאִישׁ הַמְיַלֵּל עַל הַמִּתְרַחֵשׁ
וְהוּא עָנָה כִּי פִּתּוּלֵי הַסִּמְטָה
מוֹנְעִים מִנּוֹשֵׂא הָאָרוֹן
לְמַלֵּא אֶת יִעוּדוֹ.
רָאִיתִי הַרְבֵּה,
נִסִּיתִי לְכַסּוֹת עַל בָּשְׁתִּי
קִוִּיתִי לְהַסְתִּיר אֶת בּוּרוּתִי
וְאֶת כְּפִירָתִי יִרְאַת הַשָּׁמַיִם.
נִדְהַמְתִּי וּבִקַּשְׁתִּי מְחִילָה מֵהָאֵל:
אֶתְפַּלֵּל לְכִוּוּן אֶלְחִגַ'אז,
אַךְ הַמָּקוֹם הָיָה צַר,
חֲלַל הַחֶדֶר הוֹרָה עַל כִּוּוּן הָפוּךְ
וְעַל אָבְדַן הַהַבְטָחוֹת.
לַעֲזָאזֵל הַסִּיסְמָאוֹת, רָפוֹת הֵן,
וִיחִי
נְהִי הָאִמָּהוֹת הַשַּׁכּוּלוֹת אֲשֶׁר יִהְיֶה
שִׁיר בְּאָזְנֵי הַחֵרֵשׁ
יְחִי
הַפָּצוּעַ שֶׁעוֹד יִצְלַע לְאִטּוֹ לְאָחוֹר
וְיִדְרֹךְ עַל הַקֶּבֶר לְמַעַן
יִחְיֶה הַקֶּבֶר.
מערבית: אלמוג בהר
"אל-ניירב" – מחנה פליטים פלסטינים ליד העיר חַלַבּ בסוריה.
אלחיג'אז – האזור בערב-הסעודית שבו מצויה מכה, שאליה מכוונות התפילות המוסלמיות.
ערב השקת ספר שיריו של מרואן מח'ול בבית-הקפה תמול שלשום בירושלים
רח' יואל משה סלומון 5 (סמוך לנחלת שבעה)
יום חמישי ה-15.11.12 בשעה: 19:00
בתוכנית קריאת שירים מתוך הספר
יקראו: רונית חכם ושי דותן
ושיחה בין מרואן מח'ול לאלמוג בהר
השיר "מחנה הפליטים "אל-ניירב", בערך", ושירים נוספים מן הספר, בוויינט
"ערוס אל-ג'ליל" מתוך הספר בהארץ ובבלוג
"ערבי בנמל התעופה בן-גוריון" בהעוקץ
שלושה שירים מן הספר ב"יקום תרבות"
ביקורת על הספר בהארץ ספרים, ארז שווייצר
ביקורת על הספר במקור ראשון, יונתן ברג
מַרְוַאן מַח'וּל
ארץ הפָּסיפלוֹרָה העצובה
ושירים נוספים
مروانمخُّول
أرضالباسيفلوراالحزينة
وقصائد أخرى
הוצאת קשב לשירה
2012
ראה אור במקור:
منشوراتالجمل
بغداد – بيروت٢٠١١
המתרגמים:
מיה אנגלר-ספקטור, אלמוג בהר, יותם בנשלום, לאה גלזמן, ברוריה הורביץ, מאיה ירושלמי, רג'אא נאטור, חנה עמית-כוכבי, חמוטל פישמן, סאוסן קטיש, גיא רון-גלבע, רוז'ה רזיאל תבור.
עורך:
אלמוג בהר
פינגבאק: ארץ הגליל פסגת החלום / מרואן מח'ול | אלמוג בהר