"והמנהג להכות ברגליו על הקרקע כשאומרים שמות עשרת בני המן. ויש נוהגים להכות בידם על הקרקע, ואין זה מנהג יפה, אלא ראוי להכות בסנדלים שברגליהם…
"כתב הגאון יעב"ץ ז"ל על אביו הגאון ז"ל, שהיה מכה ברגליו וטופח בסנדלו כשמזכיר שם המן בקריאת המגילה, עין שם. ואני רגיל להכות ברגלים בשם המן הראשון, הכתוב בפסוק "אחר הדברים האלה גדל המלך אחשוורוש את המן בן המדתא האגגי", וגם עוד שם המן האחרון בפסוק "כי המן בן המדתא האגגי צורר כל היהודים חשב וכו'"…
"ופה עירנו בגדד יע"א (יגן עליה אלוהים), מנהגם לקרוא המגילה בי"ד בברכה, אבל בט"ו קורין אותה בלא ברכה כלל, וברכה אחרונה אומרים אותה בלי שם ומלכות. ומנהגם לקרות בט"ו בספר-תורה בפרשת "ויבוא עמלק". והטעם – דעיר בגדד יש בה ספק אם היתה מוקפת חומה מימות יהושע או לאו, ולכן קורין בט"ו את המגילה בלא ברכה…
"ואפילו עני המתפרנס מצדקה חייב במתנות לאביונים, וה"פרי-חדש" פוטרו. וכתוב בספר "תורה לשמה", שיכול אביון אחד לתן לאביון חברו, וזה גם-כן חוזר ונותן לחברו…
"מצווה להרבות בסעודת פורים… ומנהג יפה לאכול זרעונים בפורים, זכר לאכילת זרעונים שאכלו דניאל וחבריו, ועשה להם הקדוש ברוך הוא נס בזה (דניאל א'). ולכן פה עירנו מנהגם לטגן מוליתא בקטניות ובשר ביחד, שקורין זה בערבי סמבוסכ".
[הבן איש חי, רבנו יוסף חיים, בגדאד המאה הי"ט, פרשת תצוה, שנה א']
*
ודבר אחרון שלא משמו של הבן איש חי, רבנו יוסף חיים, אלא משמי:
יעשה לו אדם מנהג לקרוא הלכות חג וחג לאחר שחלף החג, שידע מה קיים וזכר מלימודו לאחר החג בשנה שעברה, ומה ביטל ושכח מלימודו לאחר החג בשנה שעברה ואולי יזכור בחג הבא.
אלמוג בהר 
אלמוג-שלום רב,
תודה על הפתשגן המקסים-יישר כוחך!
בעצתך שבסיפא –למה לא ליהיות מעשיים וללמוד לפני ואז יברר לעצמו מה זוכר ומה נשתכח, יפה תלמוד המביא לידי מעשה.