א.
מודעות אבל בִרחוב בר-יוחאי בַקטמונים
מספרות כי פְרֵיחָה מתה אתמול, ודווקא
לא היתה נשואה לְעַרְס, דווקא ליחזקאל
בעלה. בְשורשה היה פרח שֶמשמעותו שמחה,
אבל נכדיה ששכחו לדבר ערבית התביישו
בִשמה מחוץ לכותלי הבית. לא רצו
שיצחקו עליהם, וצדקו. גם כך לנכדותיה
של פְרֵיחָה קוראים פְרֵיחוֹת בבית-הספר,
והן לא מסבירות שפְרֵיחָה זאת שמחה,
שנכדות צריכות להיות שמחות כשהן נקראות
בשם סבתן, שפְרֵיחָה מתה אתמול ולכן
הן שותקות כששוב קוראים אחריהן פְרֵיחוֹת.
ב.
אתמול בבית-הספר הילדים אמרו פְרֵיחָה
לזאת ועַרְס לזה. עצרתי את השיעור
כדי לשאול מי מהם יודע ערבית.
תלמיד אחד ידע והסביר מה זאת
פְרֵיחָה, אבל לא זכר מהו עַרְס.
הוצאתי מהארנק דף מצולם ומקופל, עליו
כתוב שיר אחד של סמי שלום
שטרית, וביקשתי מאחד הילדים שיקרא: "פְרֵיחָה
שם יפה אמרה. פְרֵיחָה שם יפה".
קרא והילדים צוחקים. פְרֵיחָה שם מצחיק.
אולי מעתה, חשבתי, כשישמעו פְרֵיחָה יחשבו
על שירה, או על בתיה הלבנים
של דַאר אֶלְבַּיְדַא במרוקו. כשיצאתי לרחוב
שמול בית-הספר ראיתי את מודעות
האבל לפְרֵיחָה, ולחשתי לה בלי שישמעו
האבלים: מי יביא מעט מעפרה של
דַאר אלְבַּיְדָא להניח עם עפר ארץ-
ישראל בקברךְ, פְרֵיחָה, נכדות רבות לך,
מי מהן תביא מעט מעפר דַאר
אלְבַּיְדָא להניח עם עפר ארץ-ישראל.
אלְבַּיְדָא להניח עם עפר ארץ-ישראל.
*
בלחן של ענבל ג'משיד וקבוצת אקוט:
אלמוג בהר 
פינגבאק: הרהורים בעקבות "ערסים ופרחות" (הכיוון מזרח 16) | אלמוג בהר
יפה מאד.
וגם לשיטת שמואל הספרי: "הבטחתם אביב ופריחות".
יבואו פריחות, יבוא שלום.
לחברה שלי קראו פוריאל, שמשמעותו בעיראקית, כך אמרה לי, איילה. כשהיגרה ארצה כילדה עם משפחתה החליפו את שמה לתקוה ובשם זה הכרתי אותה. בעיני זה בלתי נסבל, השיבוש הזה ואובדן הזהות הזה.
לאמא שלי קראו דורה, וכשהיגרה ארצה החליפו את שמה לדבורה בתעודת הזהות. בסוף חייה החליפה בחזרה לדורה.
וכפי שכבר כתבתי לך בעבר, שם משפחתו של אבי היה בֶּכֶר. הוא נולד בפולין, בשברשין, עיירה שכל יהודיה היו מצאצאי גירוש ספרד, כפי שמתועד בספר העיירה. ביידיש כתבו את שם המשפחה בּעכֶער, שמשמעו גביע, ואחד מבני דודי שהיה מנהל בית ספר בארץ, עיברת את שמו לגבעון. אח שלי היה מתרעם כשקראו לו בָּכָר והקפיד לנקד את שמו בסגולים כדי להבדיל עצמו כאשכנזי מבָּכָר הספרדים.
אני דווקא שמחה להיות קווירית גם בזה – אשכנזיה ומזרחית כאחת.
משום מה היום בקראי השירים עלו דמעות בעיני וצביטה בלב. מזמן התנתקתי מכל מה שהולך פה. אבל הלב אבל כל הזמן. ואת ההרגשה הזאת איש מעדות ישראל לא יכול להבין. כי איש לאהליו ואיש קשור רק לראייה הפרטית שלו.
כאן בקווינס הייתי במעלית והתעטשתי, וסתם איש זר אמר לי: god bless you.
אחר כך כשיצאתי לטיול עם כלבי נתקלתי באשה שגם היא טיילה, ואמרה לי:״excuse me. שמא חלילה נוכחותה הפריעה למרחב שלי. גם אם יש בזה רובוטיות, יש בזה בריאות נפש. אולי זה ירפא את פצעי נפשי השוותקים וומדממים non stop.
שיר מרטיט רגשות. כל הכבוד.
אגב פרחה שם יפה. הבן איש חי כתב לכבוד הרבנית פרחה ששון (לבית ששון המפורסם) מעין שיר שהוא גם חידה על שמה, ולמעשה שיר הלל לשם פרחה:
"אות לטובה פעמיים הייתי,
האם מימיני והגפן משמאלי,
בשמי יברכו לאל סלעי ומצודתי,
והרוצה להכירני,
הנני נוי ברכה הנני.
יראה ארבעה בנים בבטני,
הנה אנכי יושבת בשבת תחכמוני,
ובמלא הראשית,
ימצא אחריות."
("אמרי בינה", ירושלים (תרס"ח), דף יג, עמ' ג'-ד'.)
אם לצטט את אברהם בן-יעקב, הפתרון לשיר הוא כזה:
"השם פרחה לשון פרח נעשה בו שני אותות לטובה. אחד בחלום שר המשקים: "ובגפן שלושה שריגים והיא כפורחת״ (בראשית מ, י) וכו׳. והאות השני במטה אהרון, שכתוב: ״ויצא פרח ויצץ ציץ״ (במדבר יז, כג).
בשמי יברכו בחודש ניסן ברכת האילנות לאל סלעי ומצודתי – כי הברכה היא רק על עת הנמצא באילנות פרח.
הנני נוי ברכה הנני – כי ״פרחה״ מספרה עולה נו״י ברכ״ה. (בגימטריה 293)
הנה אנכי יושבת בשבת תחכמוני – כי שמי נזכר בשיר השירים אשר לשלמה המלך ע״ה דכתיבת ביה ״ויחכם מכל האדם״ (מלכים א, ה, יא)
האם מימיני והגפן משמאלי – כי הוא כפסוק ״נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן״ (שיר השירים ז, יג)
תיבת ״אם״ מימין, דהיינו מימין הקורא: ותיבת ״הגפן״ שמאל הקורא ושם ״פרחה״ באמצע.
והרוצה להכירני יראה ארבעה בנים בבטני – כי בתוך שם ״פרחה״ יש אותיות ר״ח, שהן מספר ארבעה ב״ן (208)
ובמלוא הראשית ימצא אחרית, דהיינו, אחרית שם ״פרחה״ הוא אות ה׳ והיא מונחת במלוי האות הראשונה של ״פרחה״ שהיא אות פה, שהמלוי שלה הוא אות ה.
פינגבאק: לחן הוא חיים חדשים לשיר | אלמוג בהר
פינגבאק: מספיק דיברנו על האהבה בחדרים קודרים | אלמוג בהר