הערות על השטרות

הממשלה אישרה אתמול ארבעה שטרות חדשים לשקלים החדשים, אחרי שוועדה בראשות השופט טירקל ישבה על המדוכה כך וכך זמן, והחליטה שעל השטרות יופיעו שאול טשרניחובסקי, רחל בלובשטיין, נתן אלתרמן ולאה גולדברג. נדמה לי שההחלטה הזאת היתה תיקון אחרי שבהחלטה הקודמת של וועדה זאת או אחרת לא היו נשים על השטרות, והוחלט לתקן זאת [רחל שהוכנסה לשטרות היא דוגמא מעניינת – אם היו מבקשים להדפיס אותה על שטר לפני שלושים שנה היתה קמה מקהלת חוקרים שטוענת ששירתה פשוטה ופשטנית ואינה ראויה לקאנון הספרותי – כלומר היא דוגמא דווקא להשתנותו של קאנון גברי מסויים וראייתו את השירה הנשית לאחר עבודה מאומצת, עד כדי כך שכיום אין זה מורגש כלל].

בשטרות החדשים יש אומנם נשים, אבל אין בהם מזרחים, ערבים, אתיופים, דתיים וחרדים (ואולי גם מסורתיים, אבל זה כבר עניין של הגדרה דקה). ומה רע בכך?

א. קודם כל, אולי באמת עדיף שהם לא יהיו על הכסף, כי הכסף הממלכתי כנראה מבקש לסמל משהו אחר [כפי שהציע עמוס נוי: דיוקנאות של מזרחים יוטבעו על מכתבי ההוצאה לפועל], וכי ממילא מה יועילו מאבקים סימבוליים על מי יודפס על איזה שטר – כשעוד צריך להיאבק על "איפה הכסף" ועל "או שהכסף לכולם או שלא יהיה כסף".

ב. בסך הכל אי נוכחותם של אלו מייצגת היטב את הממשלה, שהיא ללא ערבים, חרדים ואתיופים, ועם שלושה וחצי מזרחים וארבעה דתיים.

ג. כמובן שיש הרבה אפשרויות למי יכול היה לעלות על השטרות, למשל בהקשר המזרחי שאף הגיע לדיון בשולחן הממשלה, אבל בגלל שכמעט ולא התרחש תהליך קאנוניזציה לגבי יוצרים מזרחים מהדורות האחרונים בתרבות הישראלית, כל אפשרות שתעלה תוגחך כלא מספיק חשובה כמו המשוררים שנבחרו, או תגרום לחזור 900 שנה אחורה, ולשים את יהודה הלוי על שטר, כפי שהציע ביבי (שכנראה יודע גם כיצד למצוא תמונה שלו כדי לשים על השטר, וכנראה חושב שלא קם משורר מזרחי חשוב לאחריו שגם הספיק להצטלם, או לפחות הוא לא מכיר…). לכלול משורר מתור הזהב בספרד מלפני 900 שנה – יהודה הלוי, הנגיד, אבן גבירול, משה אבן עזרא – שכבר התקבל לקאנון, תוך כדי כך שטושטשה העובדה שמדובר בשירה יהודית-ערבית – לא יצור את האפקט המתאים.

ד. צריך אולי לערער באופן כללי ועקרוני לגבי הבחירה שעל השטרות יהיו רק משוררים שפעלו בעברית, במאה ה-20, גם בארץ ישראל ובהקשר ציוני – איפה אברהם סוצקובר? איפה טאהא מוחמד עלי? ואיפה – אם מכלילים כותבי פרוזה – אידה פינק? איפה אמיל חביבי?

ה. שרי רז, שמסתבר שהיתה בוועדה, הסבירה: "יכול להיות שזו ועדה בורה, אבל אני ממש לא מכירה משוררים מזרחים בולטים במאה ה-20. משוררים שמלמדים אותם בבתי ספר, שצעירים וצעירות כותבים אותם ומלחינים נעימות לפי המילים שלהם. אם אתה מכיר תציע… כל מי שהתראיין היום אמר 'יהודה הלוי', אף אחד לא הציע שם נוסף. לו היו הייתי חושבת שטעיתי".
הסברה הוא בדיוק הסבר מעגלי על קאנוניזציה – תראו לי משורר שכבר נכנס לקאנון, שכבר מלמדים אותו בתוכניות הלימודים בבתי-הספר, שצעירים מלחינים אותו (חס וחלילה לא לחנים בבתי-הכנסת) – ואותו היינו בוחרים – מה שכמובן לא יאפשר הכנסה של משורר מזרחי מן המאה העשרים.

ו. אם בכל זאת היה עלינו להציע משוררים שפעלו בעברית בארץ במאה ה-20, אפשר היה לחשוב על משוררים כמו הפייטן ר' דוד בוזגלו, רצון הלוי, ויקי שירן וברכה סרי שנפטרה ביום חמישי האחרון, לשם הדוגמא.

[עיצוב השטר האלטרנטיבי, ביוזמת קפה גיברלטר: עיצוב גרפי: איתם טובול מסטודיו Grotesca Design]

ז. אם היינו חושבים על יוצרים בפרוזה במאה ה-20 (ולאו דווקא מתעקשים על העברית) אפשר היה להציע את שושנה שבבו, ז'קלין כהנוב, יהודה בורלא, יצחק שמי, מרדכי טביב, יצחק בר-משה, סמיר נקאש – ועוד רבים נוספים [בורלא ושמי עברו את מסלול הקאנוניזציה הישראלי-ציוני, כלומר האשכנזי, ואותם יש סיכוי ששרי רז היתה מכירה], וכמובן שאפשר להמשיך את הרשימה באשר ליוצרים בתחומי ההגות והכתיבה הרבנית והתרבות בכלל. ואם לא היינו מצטמצמים רק לארץ היינו מדברים גם על אנוור שאול, אדמונד ז'אבס, אלבר כהן, ז'אק דרידה ועוד.

[עיצוב השטר האלטרנטיבי, ביוזמת קפה גיברלטר: עיצוב גרפי: איתם טובול מסטודיו Grotesca Design]

ח. אם הבחירה לא היתה מוגבלת למאה ה-20, אך במקום לדלג אל המאה ה-11 בספרד היו נבחרים פייטנים מן המאות האחרונות, אפשר היה לדון בר' ישראל נג'ארה מצפת של המאה ה-16, ר' שלם שבזי מתימן של המאה ה-17, ר' דוד חסין ממרוקו של המאה ה-18 או הבן איש חי (רבנו יוסף חיים) מבגדאד של המאה ה-19 – יכול היה להיות מהלך נכון של התרחבות ההתבוננות על השירה העברית (ואי הכרה בהם כמשוררים מרכזיים לא פחות מאלו שנבחרו היתה מגוחכת בפני עצמה), אבל אין תמונות של שלושת הראשונים (כפי שהציעה שלי אלקיים באופן מעניין, אולי לא חייבים תמונות – ואפשר להפוך את כל השיטה, ולהדפיס פשוט שיר על השטר).

ט. אבל לצערי כל וועדה שמורכבת ממי שהקאנון הישראלי העכשווי הוא גבול אופק הראייה שלהם, והם אף אינם מודעים לבורותם ביצירה המזרחית בדורות האחרונים, וועדה כזאת תגחיך את כל ההצעות המובאות כאן ולא תתייחס אליהן.

[ובינתיים מאמר המערכת של עיתון הארץ קורא להניח לעניין השטרות, כי החינוך חשוב יותר, וההתמודדות עם הטייקונים: ואפשר לענות – אם שר החינוך יתקשר היום ויציע שנניח לעניין השטרות והוא ישנה באופן דרמטי את לימודי הספרות וההיסטוריה במערכת החינוך כך שילמדו התרבות המזרחית והערבית – אני מקבל את הצעתו ברגע ומניח לעניין השטרות. יותר מכך – אם שר האוצר יתקשר היום ויציע שנניח לעניין השטרות והוא מחדש את בניית הדיור הציבורי, ומשנה את שטח הרשויות המקומיות כך שיורחב שטחן של עיירות הפיתוח והערים הערביות ויכלול אזורי תעשייה בסביבתן – אני מבטיח לא להציק גם בעניין מערכת החינוך כמה שנים. אבל אנחנו אומנם הדרישה היא גם וגם וגם – גם שטרות, וגם שינוי בתוכניות הלימודים, וגם דיור ציבורי ושינוי שטחי השיפוט – אבל כל מה שאנחנו מקבלים מהמדינה זה גם לא וגם לא וגם לא]

אודות almog behar

"צִמְאוֹן בְּאֵרוֹת", "אנא מן אל-יהוד", "חוט מושך מן הלשון", "צ'חלה וחזקל".
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

17 תגובות על הערות על השטרות

  1. .Albert A הגיב:

    לא מבין למה האפליה הזו ורק משוררים ומשוררות מופיעים על השטרות?
    מדוע לא אוכל אני, כמדען שתורם המון לאנושות, להתנוסס על שטר כלשהו?

    עוד תהיה, מדוע שמים את הנשים על השטרות הנחותים? זו אפליה לכל דבר ועניין!
    למה על השטר של ה200 חייב להיות גבר? כי שוב הגברים צריכים להוביל?

  2. פינגבאק: משוררת מזרחית. יש דבר כזה? | העוקץ

  3. שוֹעִי הגיב:

    אלמוג יקר, האמירה של שרי רז מעידה בעיקר על עצמה, כלומר אני מניח שאם היית שואל את פיה היא ודאי היתה אומרת שכמה מחבריה הטובים ברשות השידור הם מזרחיים, ואם היית מוסיף וחוקר היית מגלה שאין לה בספרייתה ספרים של יוצרים מזרחיים, ושהיא אינה סובלת מוסיקה מזרחית (גם את התזמורת האנדלוסית)– אבל זה לא היה מפריע לה להצהיר שאין לה שום דבר נגד התרבות המזרחית (שפשוט תמשיך להתקיים אי-שם, לא בבית-ספרה)
    כמי שגדל בסביבה כזאת (היו לי כמה וכמה חברים וחברות ממוצא מזרחי כילד) אבל לא היה בבית הוריי שום דבר שעודד אותי לאהוד את התרבות המזרחית, הבנתי באיזה גיל שזאת אפילו לא תודעה מעמדית, אלא המשך של השטייטעל האירופי שבו היו שואלים "הוא משלנו?" "הוא מאנשי-שלומנו?", ואפילו לא חשים בקשר לזה טעם לפגם. וכך תמצא גם בעולם הדתי הרבה ראשי ישיבות שיש להם הרבה מאוד תלמידים ממוצא מזרחי בישיבה, אבל כמעט לא תמצא לא בספריה הכללית ולא בספרייתם האישית אף ספר של פוסק הלכה מזרחי, לאחר השולחן ערוך (פאת השולחן, החפץ חיים כן; הבן איש חי, ר' חיים פלאג'י, הרב עובדיה הדאיה לא). הבעיה מחריפה גם כאשר נניח ניגשים לעולם האקדמי, רוב הספרים היוצאים על רמב"ם וריה"ל מתעלמים כמעט לחלוטין מן הרקע הערבי שלהם, ולעתים אפילו דנים בהם כאילו מדובר בהוגים פוסט-קנטיאניים. להוציא הגות ימי הביניים מלמדים באוניברסיטות כמעט אך ורק הוגים אירופאיים וכמעט ואין בחוגים לפילוסופיה ולמחשבת ישראל שיעורים המוקדשים למחשבה יהודית אסייתית או צפון אפריקנית בעת החדשה. אם היית שואל את ראשי החוגים ודאי הם היו משיבים לך (לו רק יכולים היו ולא היו אנוסים לשמור על פוליטקלי-קורקט, כי הם פשוט לא מוצאים הוגים חשובים כאלה– מנסיוני אני חייב לומר לך שהם פשוט לא קראו אותם מעולם), וכך נניח כשמלמדים הגות רבנית של המאות התשע עשרה ילמדו הרב קוק הרב סולובייצ'יק והרב אשלג ולא נניח את ר' אליהו בן אמוזג, הרב יחיא קאפח, הבן איש חי, ר' יהודה פתיה, ר' עובדיה הדאיה, ומה שמפתיע הוא שכולם מתייחסים לזה כסדר עולם תקין ומבורר, ואם ילמדו את האחרונים יהיה זה רק במסלולים מיוחדים להוראת תרבות המזרח או יקיימו קורס יחיד בעניינם במחלקה למחשבת ישראל אחת לחמש-עשר שנים (על ידי מרצה מן החוץ).
    אני שמח שהיה לי את הרצון והשכל ללמוד ערבית, ולהתחיל לקרוא ולהאזין, ולהיות ער, לתרבות הערבית והמזרחית, זו היתה אחת התגליות החשובות ביותר בחיי. אני רואה את עצמי כמנוי על מאבק לתרבות הגונה יותר, רבת-פנים ורחבה יותר.
    אני לא יכול לומר שכואב לי הלב לנוכח השטרות שנדפסו. אני כן יכול לומר שיותר כואב לי על הרבה מאוד ישראליים, שאין לתרבות המזרחית שום נגיעה בעולמם, ושהוריהם הכניסו להם את זה לדם, באופן כזה, שזה אף פעם לא ייראה להם מספיק חשוב.

  4. ירמי הגיב:

    שרה לוי תנאי, כוריאוגרפית ומלחינה ישראלית, מייסדת ומנהלת להקת המחול "ענבל" ומחלוצות המחול בארץ. כלת פרס ישראל נולדה ב-1910 בישראלי להורים ממוצא תימני, (השירים ליצן קטן נחמד" ו"באנו חושך לגרש" הולחנו ונכתבו על ידה כמו 3/4 מספרי הילדים לפני קום המדינה!), מחברת נכסי צאן ברזל של החוויה המוסיקלית הישראלית כגון, "נסדר מעגל גדול", "שלום לבוא שבת" ו"אל גינת אגוז".

  5. אמירה הס הגיב:

    שיר על השטר מקורי מאד. האמת מי בכלל מתיחס למי שמותבע על השטר. זה ממש לא נותן שום יוקרה למותבע. ומה אנחנו המשוררים היינו רוצים לעבור מיד ליד כחפץ מרשרש?  

  6. almog behar הגיב:

    תודה לכל המגיבים, תגובותיכם מרגשות מאוד

  7. רמי ביאזי הגיב:

    בתגובה לכתבה על דברי כתבת האופנה שרי רז שהפכה "למובילה תרבותית" (זה גם אגב מעיד עלינו יותר מכל) כתבתי : "האמת המזרחיים האלה ממש דפוקים . שדדו להם את המדינה, חילקו את נכסיה למקורבים, נישלו אותם ממערכות השלטון, דיכאו את תרבותם, נידרו אותם מכלי התקשורת שנים, מינו רק מקורבים למשרות ראויות, והם שתקו. שנים שתקו !. עכשיו מטריד אותם משורר על שטר. סליחה תתעוררו !!!!! נכסי המדינה שנשדדו מאיתנו שנים זה חשוב ואת זה צריך לתקן ואת זה יהיה אפשר כנראה לעשות רק במהפכה !! שתגיע כבר !" ו

    עכשיו קראתי את דבריך בעניין:

    " וכי ממילא מה יועילו מאבקים סימבוליים על מי יודפס על איזה שטר – כשעוד צריך להיאבק על "איפה הכסף" ועל "או שהכסף לכולם או שלא יהיה כסף".

    זה נחמד שמדברים על הנצחה על שטרות אבל המאבק הוא הרבה יותר עמוק וחשוב המאבק לתיקון עוול של עשרות שנים ובשביל תיקון שכזה צריך יותר בנוסף לפוסטים באינטרנט לקום ולהיאבק ולקחת בחזרה את מה שנלקח ולשים במרכז את מה שהוסתר והועלם ודוכא שנים בידי גזענים בורים כמו שרי רז ושכמותה יש לדאוג לשנות מן היסוד את ההתייחסות לחומרי הלימוד, יש לדרוש שיוויון בחלוקת משאבי המדינה, יש לדרוש לקבל שיוויון בחלוקת משרות בכירות, במערכת השילטונית ובמערכת המשפט שגם היא חולה בנפוטיזים . (ממנים שופטים מזרחיים למשרות שיפוט זוטריות ושומרים לעצמם את בית המשפט העליון !)

    בכל פעם שאני רואה סרט עם השחקן אריה אליאס ליבי נחמץ. שחקן בחסד עליון, שם בכיס הקטן את כל שחקני הבימה והקמרי יחד, אבל נושל מהתאטרון הלאומי (שאני מממן בכספי המיסים המזרחיים שלי) בגלל מוצאו ומבטאו. ויש ללא ספק מאות ואף יותר שחקנים מזרחים מוכשרים שנושלו כמוהו מ"התיאטרון הלאומי" עקב מוצאם

    זהו עוול שאין לו סליחה ומחילה !!!

  8. רוני ק הגיב:

    צודק לגמרי.רוני ק

  9. כתבה מעולה והופעה מרשימה ומשכנעת אתמול בערוץ הראשון. עד כמה שיתוקן העוול הזה במערכת החינוך ובדיון הציבורי הרי מעז יצא מתוק.
    דרך אגב מעניין שאותן מערכות מסרבות לראות את המסרים האנטי-ציוניים הברורים בשירתה של המשוררת רחל ששוכנת למרות זאת בלב הפנתיאון הציוני (ראו רשימתי:
    http://cafe.themarker.com/post/2559008/

  10. ארגמן הגיב:

    לדעתי אין כל בעיה עם זה שחיפשו משוררים שכתבו בעברית ושחיו בתקופה מסוימת. בתוך המגבלות האלה יכלו אמנם לחפש משורר ממוצא מזרחי, אך כפי שנאמר, האתגר המרכזי להפוך אותם למוכרים בציבור, ולא לראות אותם על שטרות. ובעניין התמונה, גם זו של הרמבם לא ממש מקורית.

    • מלבד עיניין המזרחיות ישנה כאן בעיה בסיסית של וועדות שמחליטות על עניין בלי הבנה רבה. הרי המינימום שאפשר היה לצפות הוא שישמעו חוות דעת אם לא יותר משתיים של מומחים לעיניין. הפרופסור המכובד הודה בערוץ הראשון בבורות חברי/ות הוועדה.

  11. דני הגיב:

    כמה ויכוחים מיותרים.. כמה מהישראלים יודעים מי מופיע על השטרות כיום? למה לא נופים? או חיות הארץ? ולמה השטרות נראים כמו יורו?

  12. שרונה הגיב:

    פרופ' רוני רייך הוא גם ארכיאולוג של עמותת "אלעד" שמנהלת את החפירות במזרח ירושלים ועוד…והקטע הוא שהוא לא מתבייש לחשוף את בורותו. פשוט מדהים

  13. פינגבאק: ערב לזכרה של ברכה סרי | אלמוג בהר

  14. חי הגיב:

    כמזרחי, וכיהודי מרוקאי בטוח בעצמו ונושא על נס את מורשתו התרבותית אני אומר: תודה. לא רוצה אייקונים יהודים-מרוקאים על השטרות. האייקונים שלי נישאים על שטרות ליבי. "לא מעוקצם ולא מדובשם", חיים בגולה, 2014.

  15. פינגבאק: מכתב פתוח לוועדת ארז ביטון להרחבת והעמקת לימודי המזרח בשיעורי הספרות במערכת החינוך העברית בארץ | אלמוג בהר

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s