אמר רבי שמעון

אמר רִבִּי שמעון

 –

קיבץ, בחר, תרגם מארמית ומערבית לעברית וסידר:

חכם עבדאללה בן גוּרְגִ'יָה, רבו של חזקל

–

הוציא הקובץ ממסתור לאור:

חזקל בן אַמַל, תלמידו של עבדאללה

–

הביא לדפוס:

אלמוג בן סמירה, כותב קורותיו של חזקל

–

 –

            אני הקטן עבדאללה בן גורג'יה כינסתי כאן אמירות רבי שמעון שבכל הדורות, כי כל המתקרא שמעון רבי שמעון הוא, ואין ראשון ואחרון אלא כולם אחד, משמעון בן לאה שקראה אותו ואמרה: "כִּי-שָׁמַע יְהוָה כִּי-שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן-לִי גַּם-אֶת-זֶה" (בראשית כ"ט, ל"ג), ועד שמעון בן פרידה, שהיה אחד ממלמדי סבי, הוא עבדאללה אבי גורג'יה, במדרש בית זִלְכָה בבגדאד.

–

א.

אמר רבי שמעון: הוא עומד וספרים נושרים מחיקו וחסידיו רצים לאחוז בספרים לפני שיפלו לקרקע ויפגמו. והוא צוחק, אומר להם: אחרי אלו אתם רצים, את אלו גנזתי משום טעויות שנפלו בהם, ויש לי אצלי בתוך מטמון רבבות ספרים אחרים של חוכמות נסתרות שעוד לא גיליתי לאיש ואין בהם אף לא טעות אחת. והם ממשיכים לרוץ ולפתוח ידיהם מעלה לאסוף, צוחקים ואומרים לו: גם טעויותיך תורה הן בשבילנו, ומוכנים אנחנו מהיום ועד סוף הימים לקרוא ספר פגום אחד שלך מרבבות ספרים שלמים שלנו שבהעתקתם לא נפלה אף לא טעות אחת.

 –

ב.

אמר רבי שמעון: שתי מצוות פריה ורביה מוטלות על כל איש: פריה ורביה באישה להוליד לו בנות ובנים ולעשות זרע בעולם שירבו לומדי תורתנו הקדושה, ופריה ורביה בתורה הקדושה, שהיא האישה הרוחנית, ולהוליד לה חידושים אמיתיים יפים כתפוחי הזהב. וכיצד? כשם שקורא לאישה הגופנית שבמיטתו איילת אהבים ולוחש דברי חיזור והתפנקות על אוזנה, כך קורא לאישה הרוחנית שבספרו יעלת חן ולוחש לה דברי הלכות ומדרשים מדבש מתוקים ומניחם כחלב תחת לשונה ומשעשע אותה במילים ובחיבובים ואז יודע אותה בכל דרכיה. ואם אינו עושה תורתו קבע, וקורא ומחדש בדברים אחרים של חול ויומיום, נמצא הוא כמי שמונע עונתה של אשת חיקו, וקוראים לו מן השמיים בבחינת נואף ומתרים בו: אם באהבתה תשגה תמיד יומם ולילה טוב, ואם לאו כל מה שזכית כבר לחדש העולם שוכח ואתה כמי שהטיל זרעו על קרקע חרבה, וכל מה שהיית עתיד לחדש יהיה עתה כפוף וקמל ואין בו כוח לקום.

 –

ג.

אמר רִבִּי שמעון: שלושה סוגי בכיות יש בעולם. אחד שבא ממך והולך אל העולם, שני שבא מן העולם והולך אליך, ושלישי שאינו הולך, אלא הוא מצוי בך, וכפי שהוא מצוי בך מצוי הוא גם בעולם, ללא הפרש. כל ימי חיי לא זכיתי לבכות בכייה שלישית זאת, והייתי בוכה לפני הקדוש ברוך הוא פעמים הרבה שיעניק לי בכייה שלישית זאת פעם אחת, עד שלפני מותי סטר על פני מלאך ואמר לי: עכשיו הולך אתה מעולם זה, וכל מה שאספת אליך הולך ומתפזר חזרה לעולם, מילים וכלים וילדים. ובאותו רגע בכיתי בכייה שלישית זאת, שהיתה בי והיתה בעולם בלי לנוע ביניהם, עד שהוצאתי את נשמתי. עד כאן דברי רבי שמעון. והוסיפו תלמידיו: משיצאה נשמתו היתה מתפזרת בין כל תלמידיו, ולמדנו על שלושה, שלא היינו יודעים שהם מתלמידיו, האחד הולך בטל והשני מפריח יונים והשלישי הלועג למקפידים בעולם הזה על העולם הבא, שקיבלו כל אחד חלק נשמתו מחלק הבכייה, והיה זה החלק הארי בנשמתו.

 –

 ד.

אמר רבי שמעון: קול באישה ערווה, כיצד? שנאמר "יונתי בחגווי הסלע בסתר המדרגה הראיני את-מראיך השמיעיני את-קולך כי-קולך ערב ומראיך נאוה" (שיר השירים ב', י"ד). ופירשו שלא ישמע קול אישה בזמרתה אלא אם היא אשתו או אמו או אחותו או בתו או ילדה, והתירו אם האישה עומדת מעבר הפרגוד ואינו חוזה לה, ואם היא שרה בתוך קבוצה ואינו יכול להבחין בקולה בין הקולות, ואם האישה גויה ואין בה חשש לזרע ישראל, ואם היא שרה דברים שאין בהם משום הנאה, למשל קינות. ואחרים החמירו על עצמם שלא יאזין אף לאמו ולבתו, ואף לא לגויות, ואף לא לקינות, ואף בדיבורן של נשים מצאו פסול ערווה ולא רק בזימרתן ממש, על כל פנים בעת שהוא קורא קריאת שמע. ומקצת חכמים פירשו: אל תקרי קול באישה ערווה אלא כל באישה ערווה, הקול ערווה, והשער, והצוואר, והבטן, והלב, וכפות הרגליים, והשפתיים, והעיניים, והגבות. ואף אצל הגבר ערוות רבות. ואף בעולם ערווה כשאתה מתבונן בגשם, ובהרים, ובעמקים, וביונים, וביעלים, ובמפרצים שפורץ הים אל היבשת, ובכל מעשי הקדוש ברוך הוא שבורא עולמות ומחריבם. נמצא שאנחנו מפגישים ערוות בערוות כל הזמן, ומשמיעים ערוות לערוות, ומראים ערוות לערוות, כך בעליונים וכך בתחתונים. וכאן לימוד עמוק, שיש ערוות של פיריון והולדה ויש ערוות של עקרות ואי-הולדה, ויש הולדה קדושה ויש שאינה קדושה, ויש אי-הולדה שאינה קדושה ויש קדושה, ולא מה שהבריות הנבערים פירשו אורך שרוול הבגד והחצאית ומקום ברכיים ומרפקים ושמיעת שירת מרים על הים. ונמצא אתה מייחד לעצמך ערווה אחת שבה תתקדש, והיא כשושנה בין שאר החוחים, ונמצאת את מייחדת לעצמך ערווה אחת שבה תתקדשי, והיא כתפוח בעצי היער, ואין זה שאתה עיוור שגם שאר החוחים שושנים הם בעיניי האחרים, אלא להפך רואה אותן ומסרב להן ובזה כוחך, ואף את רואה שגם בין שאר העצים יש הנותנים פרי מתוק לחך ובצילם מחמדים ומסרבת להם. ואילו החכם בגלוי ובנסתר המנסה לזווג עצמו בעליונים לא ימנע עצמו מלראות הערוות כולן בתחתונים ובעליונים ולא יסיט מבטו, שזקוק הוא לכוח הערוות כולן לתקן מה שנדרש לתקן על-ידי ההולדה ועל-ידי אי-ההולדה, על-ידי מה שבקדושה ועל-ידי מה שאינו בקדושה, שכפי שכהן גדול עושה ביום הכיפורים כל המלאכות שנאסרו על כל אדם בישראל, כך החכם בנסתר עושה בערוות כל המלאכות והראיות שנאסרו על כל אדם בישראל ויש בכך סוד טמיר נעלם. עד כאן.

–

ה.
אמר רבי שמעון: דע כי כל המציאות שבין הזכר לנקבה בעולם הזה מתייחדת בסוד הזיווג העליון וקישוטיו, ואין לך נמצא בעולם התחתון שאין לו מקבילה בעולם העליון, ואין לך נמצא בעולם העליון שאין לו מקבילה בעולם התחתון. ועל דמיון זה בא כל עניין שיר השירים במשליו, לרמוז לסוד הרוחני שבזיווג הגשמי ולהורות על הסוד הגשמי שבזיווג הרוחני. ועל אותו הדרך הותר לנו לשיר ולשורר שירי חשק ואהבים, המלאים בדברי חיבובים ובכל מה שאפשר לפה להמשיל, ולכוונם אל ריבונו של עולם ואל השכינה, ובשעה שאנחנו שרים בהם בכוונה הנכונה והיפה והסדר הנאות הוא בונה עולמות, וכאשר אנו שרים בהם בכוונות פסולות וכעורות ומשובשות הוא מחריב עולמות. ורק הבורים מיחו שאומרים אנו לפני השכינה מה שאומר אהוב לפני אהובה תחת חלונה, ואף אם היא אשת איש או גויה, ומבקש להיות כיונק משדיה או מתחנן שתהיה היא אוהל והוא שוכנה, ורק הנבערים ביזו שאומרים אנו לפני הקדוש ברוך הוא מה שאומרת האהובה המתאוננת על לכת האהוב באוניות הסוחר או בדרכי המדבר, ומדמה עצמה כחולה מרוב עוצם תשוקתה לדודה ומספרת לו כי דמוע תדמע עינה על חסרון עינו. ובאמת כאשר שרים אנחנו לפני הקדוש ברוך הוא כולנו במובן ידוע נשים המבקשות על אהובן ובעלן מנוער שהותירן עגונות מאחור, אסורות לאחרים אך בלתי רצויות על יצועו החוקי, וכאשר שרים אנחנו לפני השכינה כולנו במובן ידוע גברים המבקשים לחזר ולחבב עצמנו עליה עד שתתרצה ועד שתרצה. ועל כן אמרו שראוי לו לחשוב בתפילה שאישה נקבה עומדת לפניו, ואז יבוא למדרגה, כידוע, וראוי לה לחשוב בתפילה שגבר זכר עומד לפניה, ואז תבוא למדרגה, כידוע.

–

ו.

אמר רִבִּי שמעון: תנינים כמעט ועכבו מעשה הבריאה, כיצד? שהיו הם שורצים בתהומות ומעוררין אותן להשמיע קול הדומה לקול בכייה, והיה הקול עובר מסוף העולם ועד סופו, כקול הנחש וכקול היולדת וכקול המת, והיה אלוהים מבקש להשתיק קולם הבא כהד, ולהטמינם בבור בתוך בור. מה עשו התנינים, הטמינו עצמן בבור בתוך בור בתוך בור. אמר אלוהים, שלא יאמרו כל הבריאה היתה טמונה בבור בתוך בור ואני רק הוצאתיה מן המחבוא, ואין לבריאה בורא אלא מוציא, עלי לבטל קיומו של זה הבור בתוך בור, ואחר כך לבוראו מחדש, וכמעט דחה כל מעשה הבריאה. אחר כך אמר, יהיו המינים אומרים בשל התנינים הגדולים עיכב הקדוש ברוך הוא מעשה בראשית, מיד אמר יהי אור, וחשב בלבו הנה אני מותיר בעולמי מסתור, זה הבור בתוך בור, וכל נברא המגלה מקום זה וגולה למקומו ואוחז בקרנותיו, איני מקשה עליו את דיני ואיני דן אותו יחידי, אלא אומר אני לו, זה מקום תנינים גדולים, ואתה מה לָךְ?

–

ז.

אמר רבי שמעון: מעלה נמוכה לדבר שאין זוכר שם אומרו וכל העולם אומר פלוני אמר ואלמוני מסר. מעלה גבוהה לסיפור שכולם זוכרים שם מחברו ואף מי שמסר משמו ומביאים דבר בשם אומרו ומסבירים: אמר שלמה אמר דוד אמר משה אמר אהרון אמר יעקב אמר יצחק אמר אברהם. ומעלה שאין גבוהה ממנה ששוכחים שם מחברו וכל העולם מוסר הדברים משמו: אני אומר. ועוד מעלה מיוחדת קיימת לאותו חיבור שלא מחבר אחד חיברו, אלא רבו מחבריו ומשניו, וכל אחד נטל ממנו מילה או הטליא בתוכו מילה, עד שאינך זוכר ראשיתו ואינך יודע להבדיל מי אמר ומה אמר, ואז אומר אתה: והעולם אומרים. ואני כל שחיברתי לקחתי מדברי אחרים ומחקתי מהם מילים או הוספתי בהם מילים, או לקחתי דבר אחד מאיש אחד ודבר אחר מאיש אחר, ושזרתי ביניהם, שלא יהיו העולם אומרים: רבי שמעון אמר, אלא שיהיו אומרים תמיד אחרי: והעולם אומרים.

–

ח.

אמר רבי שמעון: קשה גלות בארץ-ישראל מגלות בכל הארצות. שבכל ארצות שגולים בהן ישראל שכינה גולה עמהם, ובארץ ישראל אין שכינה עמהם. שבכל ארצות אומרים ישראל בבוקר בבוקר: דווקא היום יבוא משיח, ובארץ ישראל רואים הם כל היום עפרות דביר נחרב ובערב בערב אומרים: גם היום לא בא משיח. דבר אחר: ששכינתם בארץ-ישראל משכיחה מהם שבגלות הם, שחושבים שכיוון שקרובים הם למקום מלכות דוד הרי הם בארצם, ואז מאריך להם ולעמם הקדוש ברוך הוא את מניין ימי הגלות שקבע. שסוד גלוי הוא שהגלות אינה מקום שאליו הוגלו ישראל, אלא היא זמן שאליו הוגלו, וכל זמן שהשכינה גולה העולם כולו, ולא ישראל לבדם, מצויים בגלות והסתר פנים עומד בינם לבין ריבונו של עולם. ויש חכמים אחרים שאמרו: כל הנשמות גולות הן ממקורן שבאלוהים, והעולם מצוי בגלות מאז הולדת אדם וחווה ועד אחרית הימים, ורק הגולה מגלה את הסודות שהטמין השם יתברך בעולם הזה וגולל האבן מן הבאר, ועל כן עלינו לברך המקום שהגלה אותנו, שאין לך אדם בלי שתהיה לו גלות, ואין לך לשון וחוכמה וגילוי ללא הגלות וההסתר ומה שאי אפשר לתאר.

–

ט.

אמר רבי שמעון: הסכלים חושבים שאין לבריאה בורא, ואילו החסידים בעיני עצמם אומרים שבורא קדם לבריאה ובראה. אבל אנחנו יודעים שעל פי האמת בורא ובריאה ברגע אחד נבראו, שכפי שאין לך אם ללא ילד, ואין לך מלך ללא ממלכה, כך אין בורא ללא בריאה.

–

י.

אמר רִבִּי שמעון: חברים הרבה קיבצתי לחבורתי, והייתי מניח דברי שיוותרו על-פה עמם, ואם נחרטים הם בלב התלמידים אזי הם נזכרים, ואם פורחים הם כעשן אזי הם נשכחים, ואין אני נוטל קולמוס וקלף וכותבם, שאם הם נזכרים לשם מה לכתוב, ואם הם נשכחים לשם מה לכתוב. שאין לך ספרים שכותב בהם אדם תורתו שלו שאין בהם פגם גמור, שצריכה תורתו של אדם להיכתב על-ידי אחר, עדיף על-ידי אחרים רבים, עדיף על-ידי מי שאינם מקבלים עליהם דבריו ורעיוניו. שעל-ידי שיספרו רבים תדע כיצד כשאמר כך זה שמע וכך זה שמע ולא כך, ויהיה הדיבור חי והמילים משתנות, ותלמד שכל שאמרו אכן אמר, שדיבר בשבעים לשון, של יום ושל לילה. ואמרו תלמידיו: לא הותרנו דיבור אחד מדברי רבי שמעון שיפרח באוויר, שכל תורתו קודש, ואין בה דבר אחד לבטלה, אף על גב שהזהירנו שעל תלמיד לברור ולשפר דברי מורה, שאם לא כן ספרו יהיה כספר חייו שאין לאיש מלבד האדם החי עצמו ואלוהיו פנאי לקוראו כולו, מראש ועד סוף.

אמר רבי שמעון יא-כ
אמר חכם עבדאללה (א-י)

אמר חכם עבדאללה (יא-כ)

להציג את המסמך הזה ב-Scribd