אמר חכם עבדאללה

אני הקטן חֶזְקֵל בן אַמַל כינסתי כאן אמירות מורי ורבי חכם עובדיה בן גוּרְגִ'יָה, והשם ירחם אם חללתי שבתות מעט פה מעט שם כדי להעלות הדברים על הכתב, שלא נותר לי תמיד זמן בשאר השבוע מרוב טורח הפרנסה והימים, וחששתי לשכוח הדברים.

 

 א.

אמר חכם עבדאללה: יש לנו אב זקן. שישראל אבות להם ביעקב וביצחק ובאברהם. ועוצרים שאין אומרים שאבות להם בתֶרַח ובנָחוֹר. ואמהות להם ברחל, בלאה, ברבקה ובשרה. ואב לאבותינו בשמים, והוא מלך מלכים, והוא ריבון עולמים, והוא קונה שמים וארץ, והוא אל עליון, והוא הקדוש ברוך הוא, והוא המקום והשם והתפארת. וכל מה שאנחנו עושים, לכבודו של אב זקן אנחנו עושים, ומכבודו. וטוב שהוא מביאנו לידי מעשים, וגואל אותנו בכל יום מהיעדר המעשים, וכפי שגואל הוא בכל יום גם עתיד הוא לגאול אותנו לסוף הימים. ובינתיים את הימים שטרם סוף הימים עלינו למלא בתפילות ותחנונים והודיות ושבחים ותשבחות ותהילות שכולם יחד אינם מתחילים לשבח ראשון שבחיו של המקום ולפאר גדולתו. ועשה שנשיר לפניו, שהוא הבוחר בשירי זמרה. וכיוון שעלינו למלא את הימים בתפילות, נכתבים סידורים ומחזורים בכל דור ודור ובכל קהילה וקהילה ובכל מקום ומקום, שאין לך קהל שאין לו סדר תפילות משלו, וקהלי ישראל, למן הבנים והבנות מרגע שלמדו צורת אות אשורית ועד הזקנות והזקנים על סף יום הדין שעדיין הם רואים בעיניהם ומניעים שפתותיהם, כולן הוגין בתפילות. ועשה הקדוש ברוך הוא שירבו סידורים לפניו, שאוהב הוא לשמוע שבחיו מפיות רבים בלשונות רבים בדרכין רבים.

 

ב.

אמר חכם עבדאללה: ויושב המקום מאז שברא העולם ומחבר תפילות ופיוטים ומסדר סידורים ומצטער שאין בניו באים לפניו לקנות סידוריו אלו ונצרכים במקומם לסידוריהם. ואין אנחנו ממליצים כלל לפני הציבור לקנות סידורים אלו, כי אלוהים בשמים ולבו רחוק מלב אדם כמרחק רקיעים מאדמה, ואין הכאב שווה בשניהם, ואדם חייב שיתפלל מתוך כאבי חייו ולא מן הסידורים שהמקום מכין לו. שאמרו חכמים הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים, ועוד אומר אני כי מבקשים בני אדם פרנסה למעשי ידיהם, שימכרו סידוריהם, ואין להם בִּלתם הכנסות רבות, ואילו מלך מלכי המלכים כמה ארמונות לו וכמה שומרים לו וכמה טרקלינים וכמה אבני חן ומעשיות טובות ומעשים טובים, ואינו נדרש לכספכם תמורת סידוריו. ומי שנתן לשון בפינו ודאי יָדע למלל אותה, ודאי יֵדע להבין מילות שאנחנו אומרים ללא הכוונות הרצויות כאילו היו בהן הכוונות הרצויות, וידע גם להבחין בכוונות הרצויות שאנחנו מעלים ללא המילים הנחוצות כאילו היו בהן המילים הנחוצות.

 

ג.

אמר חכם עבדאללה: נאמן אני לשתי התורות, לתורת בבל ולתורת ארץ ישראל, שלידת אבותי בבגדאד העיר הגדולה לה', שישבו בה אוכלוסין גדולין והתורה היתה נישאת על כפיים, וירדו לירושלים בשל הצרות שפקדו אותנו, וירושלים נאה והדורה ותורתה מלוא הטנא, אך רחובותיה צרים, ואין היא מבטלת תורתנו הקדומה. שבתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל סופן להיקבע בארץ ישראל, דאמר רבי אֶלְעָזָר הַקַפָּר, עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שייקבעו בארץ ישראל, דאמר רב יהודה אמר שמואל, כל ארצות עִיסָה לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל, דאמר רב יהודה, כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה.

 

ד.

אמר חכם עבדאללה: טוב שם טוב שיבור לו אדם ויביא משמו דבריו, על שם אחד החכמים הקדומים או בעלי המעלה מבני משפחתו או מאורחי חלומותיו בלילות. והיו מתווכחים ביניהם אנשים, חד אומר – מעלת ענווה היא זאת, למסור הדברים מפי אחר ולהניח לשמך שלא יגע בהם, וילכו הדברים לזיכרון ושמך לשכחה, ואחר אמר – מעלת גאוותנות היא שחשב שראוי שדבריו יהיו ניתנים בפי אברהם או יוסף או משה או דוד או עזרא או בר יוחאי או בן מימון, שהוא מערבב דמותם בדמותו ועל ידי כך ממעט פרצופם ומבקש להרבות פרצופו, ואין מתירין לו, אלא בכמה פליטות קולמוס טובות שיכוונו המקום ברוך הוא לכוון לדברים אמיתיים.

 

ה.

אמר חכם עבדאללה: וזרח השמש ובא האור. שהקדוש ברוך הוא מלמדנו להבדיל בין הדברים בכך שהאיר עליהם, וטוב האור לעיניים ומתוק, זאת שמחת החיים, ועדיין לא תשבע העין מלראות, ולא ילאה הפה מדבר. ואנחנו פיות מדברי גדולות, ואפילו פינו רחב כים וגומר, לא נוכל להללו. על כן נהגתי אני הקטן בדרך של מתינות וצמצום בכל המקומות שהצלחתי, ובמקומות שלא הצלחתי הרחבתי בדברי יתר על המידה, ומוטל על תלמידַי אחרי למחוק ממילותי, ואני מניח אותן להם.

 

ו.

אמר חכם עבדאללה: מי שלא העמיד תלמידים מעלה עליו הכתוב כאילו מת הוא עוד בחייו, ומי שהעמיד תלמידים מעלה עליו הכתוב כאילו הוא חי גם במותו. ואני הייתי משתדל להעמיד תלמידים כל חיי, והיו התלמידים עוזבים אותי, מי למורים אחרים ומי לחיים ללא הוראה, ולא הייתי יודע האם נותר משהו מתלמודי אצלם. עד שבסוף הרבה ימים בא אצלי תלמיד בשם חזקל, ונותר אצלי ולמד אצלי ואף העמיד מספר חידושים משלו. ואם יעמיד תלמידים שיהיו תלמידי תלמידי הרי אני חי. ומי אמר ולא התבדה אף פעם, אם לא בחייו אזי במותו, ואני תקווה שלא אהיה מן המתבדים.

 

ז.

אמר חכם עבדאללה: אמרו חכמים על אלכסנדרוס מוקדון שעלה למעלה עד שראה כל העולם ככדור ואת הים כקערה, ופירשו שמטעם זה במקום אחד יום ובאותה שעה ממש במקום אחר לילה. ולכן פיזר הקדוש ברוך הוא את ישראל בעמים שיפוצו בכל ארצות, כדי שכאשר יסיימו את לימוד התורה בארץ ישראל וילכו לישון במרוקו עוד יהיו שונים משניות ומחדשים חידושים, וכאשר יסיימו את לימוד התורה במרוקו וילכו לישון באמריקה עוד יהיו דורשים בדברי רש"י ומקשים בין ראשונים לאחרונים, וכאשר יסיימו את לימוד התורה באמריקה וילכו לישון בפרס עוד יהיו עוברים בין מקור לתרגום ומודדים בכל מידות שהתורה נמדדת בהן, וכאשר יסיימו את לימוד התורה בפרס וילכו לישון בארץ ישראל עוד יהיו מלמדים אותיות לפעוטות ופותרים קושיות, ונמצא שאין לך רגע אחד בעולם הפנוי מלימוד תורה, כי אם יהיה רגע פנוי מלימוד התורה אין קיום לעולם, שנאמר "אִם-תָּפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי הַיּוֹם וְאֶת-בְּרִיתִי הַלָּיְלָה וּלְבִלְתִּי הֱיוֹת יוֹמָם-וָלַיְלָה בְּעִתָּם" (ירמיהו, ל"ג, כ').

 

ח.

אמר חכם עבדאללה: מעשה באחד שהיתה בידיו תרנגולת והיתה מטילה ביצים מדי יום ביומו. והיה אוכל מהן במידה ומשאיר בידו לימים אחרים באומרו אולי יחסר לי. והביצים עומדות ומתקלקלות והוא לא נוגע להן. עד שהתרנגולת חדלה להטיל והוא חוזר לאותן ביצים שהניחן ומבשלן ואוכלן וחולה חולי חמור על שום קלקולן. ולְמה הדבר דומה, למי שמניח חלק מן התפילות לימים אחרים ומסתפק בתפילות אחדות בלבד, והאחרות הולכות ומתקלקלות, שמתגעגעות הן לעיניו ולפיו הדובר אותן, והן הולכות ומבאישות וכשיבוא להתפלל בהן כבר יהיו כולן סרוחות. ועל כן טוב לו לאדם שיעשה תפילתו למען החלמת ידידיו וקרוביו כשהם כולם בריאים, שביום שיֶחלו תהיה התפילה מיודדת עמו ורצונה לעוזרו, ולא תהיה זרה לו ומביטה לו כאילו רק עתה, משנצרך לה, נזכר בה, וחוששת כי יטילהּ אל השכחה מרגע שיסור מן הסכנה. אלא כשאינו בסכנה מתפלל על הסכנות וכשהוא בסכנה מתפלל על השלום. שהשלום מידה גדולה הוא ואחד משמות הקדוש ברוך הוא, וכפי ששמו שהוא שלום מוחקים כדי להביא שלום בין בעל לאישה ולמתק עליהם הזמנים, כך ילמדו בניו למחוק כבודם ושמם למען השלום במשפחות ובמלכויות ובכל העולמות. וברכה תבוא על כל המברכים בשם ובמלכות מי שאמר והיה העולם, אמן. עד כאן.

 

ט.

אמר חכם עבדאללה: למה לעברית כ"ב אותיות ולא כ"ח כאחותה הערבית? בתחילה ביקש הקדוש ברוך הוא לברוא גם לעברית כ"ח אותיות, והיה בונה כל אות במקומה, והיה חוצב האותיות מעמודים המחזיקים את העולם, שעליהם הכל עומד, והיה יוצר האותיות בלי שידע איזה צליל תקנה כל אות. אחר שצייר כ"ח האותיות שלח את חֲנוֹךְ בן יֶרֶד בן מהללאל בן קינן בן אנוש בן שת בן אדם להתבונן בהן ולקרוא כל אחת מהן בשמה ובצלילה. והיה חנוך קורא בשמותיהן של כ"ב אותיות ראשונות, ומוסיף להן פתחים וקמצים ושוואים ודגשים וסימנים עליונים ותחתונים ומגלה צליליהן. ואילו ו' אותיות שבאו אחריהן לא הצליח לקרוא להן שמות, והיה מתאמץ בהן התאמצות גדולה, והיה הולך ובוכה לפני אלוהים, חוזר ובוכה. מה עשה הקדוש ברוך הוא? לימד אותו ו' סוגי בכיות שהם ו' אותיות אלו בסימניהן וצליליהן, שלא יהיה בוכה בכי אחד על הכל ותהיה בכייתו פותחת השערים המתאימים לה, וכל בכי קולו שונה מקול חברו. נמצא שאנו יודעים היום רק גימ"ל בכיות ואילו חנוך ידע ו' בכיות, וכך גימ"ל בכיות אחרות נשכחות, והן הולכות הלוך ובכֹה, חזור ובכֹה, ואין מי שיבכה בהן.

 

י.

אמר חכם עבדאללה: אנחנו פותחים ספרים וסוגרים ספרים, ויש שאנחנו מבלים ספר עוד בחיינו, ויש שהספר מבלה אותנו ונותר אחרינו. ואנחנו רק נבקש את הקוראים להיזהר בדפים, לא לקרוע ולא לתלוש ולא למחות ולא למחוק ולא לכסות ולא לחשות, אך נתיר להם להוסיף הערותיהם בשולי הדפים, אם אפשר בעט ולא בעיפרון, שלא ימְחקו מחמת הבושה ולא יימחקו מחמת חליפות הזמן.

 

–

אמר רבי שמעון א-י

אמר רבי שמעון יא-כ
אמר חכם עבדאללה (יא-כ)

להציג את המסמך הזה ב-Scribd