ארכיון חודשי: יוני 2013

הערות אחדות בשולי פרשת ילדי תימן הנעלמים, שעלתה שוב לכותרות עם מותו של עוזי משולם:

א. ועדת החקירה הממלכתית לעניין חקירת ילדי תימן הנעלמים (ועדת קדמי) הכירה בכך שלהיעלמות 69 ילדים אין הסבר, ויתכן שרובם או חלקם (ולכל הפחות כמה מהם) אומצו באופן "מזדמן" ביוזמות של רופאים או עובדי רווחה, תוך כדי טענה שהילדים "נטושים", … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה מאמר | עם התגים , , , , | 2 תגובות

אמר רבי שמעון (יא-כ)

אמר רִבִּי שמעון: פעם אחת עליתי לישיבה של מעלה, וביקשתי לפגוש ראש ישיבה של מעלה ופגשתי מזכירו. שאלתי כמה ספרים חיבר ראש ישיבה של מעלה וענה לי מזכירו שאין ראש הישיבה עסוק בכתיבת ספרים אלא במחיקתם, ועד עתה מחק אלפיים ספרים. ואני מימי לא חיברתי ספר, אך גם למחוק לא הצלחתי. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אמר רבי שמעון | 13 תגובות

הרהורים על תה ועל מחלה

א. בילדותי הכוסות שבהן שתינו תה אצל סבתא היו קטנות ושקופות. כוסות התה בבית היו רק מעט גדולות יותר, כוסות חדר מורים. מאוחר יותר החלו באחד מבתי-הקפה של סוף שנות ה-80, אולי אפרופו, אולי קפולסקי, להגיש את התה בכוסות חרס … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה Uncategorized | עם התגים , , , | תגובה אחת

ערב לזכרה של ברכה סרי

ברכה סרי זיכרונה לברכה היתה משוררת פורצת דרך ופורה שכתיבתה שימשה השראה לרבים. ביום רביעי ה-19 ליוני בשעה 8 בערב, בבניין המעברה – בית המאבק לדיור ציבורי – ברחוב השומר 7 בקטמונים, ירושלים, נערוך ערב לזכרה. לאתר שירתה של ברכה … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אירועים, המעברה | עם התגים , | כתיבת תגובה

חלומות באַלְ-קַאהִרָה

בזכות המתרגמים יכולתי לעבור בין השפות, כלומר לחזור לערבית, שבמובן עמוק מסוים היא שפת השיר הזה, ושפת הסיפור "אנא מן אל-יהוד", אבל באותו מובן גם לא הייתי כותב אותם בערבית, כי לא הייתי נתון בתוך אותו מאבק, ובאותו חוסר, כי הערבית שהיא שפת השיר ושפת הסיפור היא הערבית החסרה; בערבית אולי הייתי כותב את השיר "עִבְּרִיַתִי חַ'רְסַאאֻ" ("העברית שלי אילמת"). זאת ועוד, השיר הזה, על חוסר הערבית, אומנם אומר כי הערבית שלי אילמת, אבל מתחיל קודם כל באמירה: "הערבית שלי". אחר כך מגיעה האילמת, אבל קודם כל היא הערבית שלי, וכך הוא תובע עליה בעלות, וזיכרון, ושייכות, אני שייך לה והיא שייכת לי. לראשונה יכולתי לומר, ובאופן גלוי, כאמירה לעצמי ולאחרים. את הבעלות הזאת, והשייכות, שבה פותח השיר, הבנתי כמובן זמן ארוך לאחר שהוא כבר נכתב. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה מאמר | עם התגים , , , | 4 תגובות

אם יש לשירה העברית הישראלית תקווה, הרהורים מ-2009

חשבתי כשקראתי את השיר "לדבר בעצם הנהרה" של ארז ביטון לראשונה, ואני חושב כך עדיין עכשיו, כי אם יש לשירה העברית הישראלית תקווה, זאת התקווה להיוולד מחדש מן השיר הזה, הצועד מעבר לשברים של ישן וחדש, מסורתי ומודרני, גלותי וצבר, דתי וחילוני, שירה ישנה ושירה חדשה, פייטן ומשורר, עברי וערבי, אל עבר אפשרות אחרת, שעדיין נסתרת מעינינו כעת, ושארז ביטון יכול וצריך להיות האב הרוחני שלה. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בקורת ספרות | עם התגים , , , , , | 2 תגובות

הרהורים על הזמן

ביקור בסניפי דואר בארצות-הברית של ימינו דומה לביקור במקדשים של דתות שחלפו מן העולם אך לפני רגע: הבניין עודנו עומד מלא הוד, מן המאה ה-20 שבה הדואר היה סמל הקידמה והאפשרות הבלתי נתפסת של קיצור המרחקים בין כל בני האדם (בארצות-הברית) ליום אחד, חלק מהכוהנים עדיין מתפקדים באשנביהם החשוכים וממתינים ללקוחות, אך רוב המאמינים כבר נטשו, הלכו למקדשים אחרים, וירטואליים. והקולות מהדהדים בסניפי הדואר כמו במקדשים הנטושים, עוד זוכרים הוד ויראה, כבר עצובים ומלאי געגועים. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה Uncategorized | כתיבת תגובה

משטרת הממשלה ולא ממשלת הציבור

המדינה מעדיפה שהמאבק החברתי-כלכלי-פוליטי יהפוך למאבק על חופש הביטוי, כנגד אלימות המשטרה, וייגרר בתיקים למיניהם בבתי המשפט שהתנהלותם תבזבז זמן ומשאבים לכולם. כך המשטרה משרתת את הממשלה בהסטת האש מן ההתנהלות החברתית-כלכלית-פוליטית הפושעת של ראשיה. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה המעברה, מאמר | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

"מה שאתה קורא אינו אלא הפסולת והשיירים שהשאירו אחריהם החכמים"

בסוף ספרו כתב לאו-דזה: "מילים אמיתיות אינן יפות, מילים יפות אינן אמיתיות" (113). ספרו של לאו-דזה יפה בעיניי, והוא קרוב יותר לאמת ממרבית הספרים האחרים, מאלץ אותנו לחיות עם הסתירות והפרדוקסים של חיינו עלי אדמות, ומרחקם מן האמת. והוא צדק כשכתב גם: "את דברי קל מאוד לדעת, קל מאוד לנהוג לפיהם; אבל אין איש בעולם שיכול לדעתם, ואין איש שיכול לנהוג לפיהם" (102); תורת הדאו פשוטה, אבל קשה מאוד לבן-אנוש להבינה עד תומה, ועוד יותר קשה לו לנהוג על פיה. אולי כלל אחד מתוכה, לו אנו חוטאים כל הזמן, ראוי בכל זאת ללמוד אפילו בשינון, בטרם נצליח להתרוקן: "לא לדעת כשאתה יודע – זה הטוב ביותר, לדעת כשאינך יודע – זו רעה חולה" (103). להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בקורת ספרות | עם התגים , , , , | 5 תגובות