אמר רִבִּי שמעון
קיבץ, בחר, תרגם מארמית ומערבית לעברית וסידר:
חכם עבדאללה בן גוּרְגִ'יָה, רבו של חזקל
יא.
אמר רִבִּי שמעון: פעם אחת עליתי לישיבה של מעלה, וביקשתי לפגוש ראש ישיבה של מעלה ופגשתי מזכירו. שאלתי כמה ספרים חיבר ראש ישיבה של מעלה וענה לי מזכירו שאין ראש הישיבה עסוק בכתיבת ספרים אלא במחיקתם, ועד עתה מחק אלפיים ספרים. ואני מימי לא חיברתי ספר, אך גם למחוק לא הצלחתי.
יב.
אמר רִבִּי שמעון: חלה אחד תלמידי ושלחתי שליחים לאשתו לדרוש בשלומו. התאהב אחד השליחים באשתו והיו עיניו זונות אחריה אף כשחזר אלי ולא היתה דמותה לפניו אלא בלבו. ירקתי בימינו וירקתי בשמאלו. התעורר ושאלני: מה? והיה קולו כעוס. עצום עיניך והבט ללב אמרתי. מאותו היום התעוור, והייתי נושא תפילות הרבה שישוב לראות, שלא ביקשתי לעוורו כשרקקתי בעיניו. לאחר שנה נולדה בתו, והיה בוכה שאינו יכול לראותה. בוא אלי, אמרתי, ובא. בכיתי אף אני, ודמעה אחת הפלתי בעינו הימנית ודמעה שניה בשמאלית. פקח עיניו לראות. נשק לי והלך.
יג.
אמר רִבִּי שמעון: בריאה ראשונה היתה זכר ונקבה באחד, שנאמר "זכר ונקבה ברא אֹתם". וכך הכניסם לגן-עדנו כמי שמכניס חתן וכלה לחופה והם כבר מחוברים, קדם ואחור זכר ונקבה. כדי שיוכל לחברם נִתחם והפרידם והפיל עליהם תרדמה והקים מהם שניים, חוה ואדם, וסגר הבשר תחת מקום שהיו מחוברים. כיוון שלא ראו אותו מקום נסתר שבו היו בעבר מחוברים היו הם מבקשים לשוב זה על זה שנאמר "והיו לבשר אחד". על כך נאמר "כי-עזה כמוות אהבה", שכשהם מופרדים הם נחשבים כמתים, וכאשר הם מחוברים בבשר רק אז יקראו חיים.
יד.
אמר רִבִּי שמעון: סוד האמונה שהיא מתחילה מן הכפירה, ומבלעדי הכפירה אין להכלום. שעל כן נאמר: "וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא" (איוב כ"ח, י"ב), והחוכמה היא התורה המתחילה מן האַיִן, ורק שם יכול אדם למצוא אותה. וכן נאמר: "אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים" (תהלים י"ד, א'), שהאמונה מתחילה בדיוק מן הנקודה הריקה, שאין אלוהים, ואז מתחיל אדם לבנות עליהמגדל, עד שהוא מגיע עם ראשו לשמיים. ממש כפי שהאיש השלם במידות מתחיל מן הנבל, ומבלעדיו אין לו כלום, "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז', כ'), שאם לא יחטא ויהפוך לבו לא יוכל כלל להיות צדיק. ורק כאשר אתה כופר ואחר כופר בכפירתך אתה נקרא מאמין, ואם לא כפרת כלל אין אתה יכול להיקרא מאמין כלל. ודמעות המאמינים שכלל אינם יכולים להיקרא מאמינים, ודמעות הכופרים שלא כפרו בכפירתם, דמעותיהם ספורות לפני בורא עולם.
טו.
אמר רִבִּי שמעון: כשאסתלק מן העולם אבקש כל תלמידי לבוא עמי לבית ולשמוח עמי שמחה גדולה. התלמידים הקרובים שיעמדו עמי בתוך הבית, והתלמידים הרחוקים שיתקבצו בחצר ויהיו משמחים שם נפשם וגופם בנגינה ובדברי מתיקה ובדברי תורה. ואומר להם, מבקש אני להסתלק מן העולם כשאין בי בושה, ואגלה לכם כל סודות שלא גיליתי, ואם ימשך משך הגילוי שבעה ימים ימתין המלאך שבעת הימים וישבו החברים בבית שבעת הימים. ואקרב רבי אבא שיהיה כותב ואקרב רבי אלעזר בני שיהיה תומך ידי, וכל אחד ידובב בלבו הדברים. ואמרו תלמידיו: ביום שנסתלק רבי שמעון מן העולם גילה רבי שמעון כל הסודות כולם, ולא היה סוד אחד שהיה מותיר בלבו נסתר. והיה עומד לפנינו שמח, ואנחנו היינו עומדים לפניו בוכים, ובנו רבי אלעזר משתמט מלהביט בעיניו, ורבי שמעון מחבקו ומנשקו ומשמחו כאילו היה תינוק, ומאלצו להביט בעיניו. ובשעה שיצאה נשמתו היה אומר המילה חיים, והיה אוחז בשופר ותוקע בו, והיה צוחק. ובשעה שיצאה נשמתו היינו בוכים, וכמה שניסינו להיזכר בכל הסודות שסיפר, לא זכרנו מהם דבר. ובשעה שכל אחד מאיתנו היתה יוצאת נשמתו, היה נזכר בכל הסודות שסיפר רבי שמעון, והיה צוחק בקול אדירים, והיו בני ביתו תמהים לפניו איכה צחוק יחליף בכי ושמחה במקום אנחה.
טז.
אמר רִבִּי שמעון: "וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה" (בראשית כ"ח, י"ב) – מהו הסולם? וכיצד חיבר סולם ארץ ושמיים שמגדל שלם שהיה בבבל לא הצליח לחבר? אלא שאין בניין של קבע מסוגל לחבר ארץ ושמיים, שהם נעים שניהם, שאדמה נעה ושמיים נעים, ומקום חיבור ביניהם מתחלף ואינו קבוע, ואילו הסולם שיכול אתה להעבירו ממקום למקום הוא נמצא מחבר. ועוד, שאינך יודע מרחק בין ארץ ושמיים, שיום חד ארוך הוא ללא תִכלה, ויום שני קצר הוא ללא שתכירנו, וסולם זה שיכול אתה לקצרו ולהאריכו, להעמידו בזווית אחת ובאחרת, מסוגל לחבר.
יז.
אמר רבי שמעון: בכל יום בבוקר אני מתפלל שדווקא היום יבוא המשיח, ומתפלל אני על כך בכוונה גדולה. אבל באמת אחר-כך בצהרי היום נושא אני תחינה אישית שיבוא המשיח דווקא ביום מותי. כי בזמנו של המשיח שיבוא, כמה צרות וכמה מכות יכו בישראל ובעמים, שרבים המתים ורבים הנואשים. ורק אחר-כך יתוקנו דרכי העולם ומלכות השמיים תיכון. ולכן אין לך טוב מללכת לבית עולמך ביום ביאת המשיח ממש שכבר אתה יודע שהוא בא אך אתה אינך בעולם בזמן המלחמות אך גם אינך זמן רב בעפר, ועוד כמה שבועות או חודשים או שנים אתה קם מקברך לזמנים של שלום, ואין על בני משפחתך להתאבל עליך כלל, שאין נוהגים אבלות בזמנו של משיח.
יח.
אמר רבי שמעון: איש אחד בא אצל אברהם אבינו. בחן אותו אברהם במקרא ובמשנה ובתוספתא ובאגדה, ולא מצא בו כלום מהם. בחן אותו במציאות שיש בורא לבריאה, ובגמול לצדיקים ובעונש לחוטאים, ובדין ובחסד, ולא מצא בו אחד מכל אלו. הניח אותו לאכול עם משרתיו וחזר לחדריו. הופיע לפניו הקדוש ברוך הוא ואמר: אני שאני זן כל בשר ודם איני בוחן אותם תחילה במציאותי ובתורתי ובדיני ובחסדי. נבוך אברהם ממעשהו וקרא לאותו אדם שיעלה על שולחנו. הגיש לפניו כל מטעמים. לסוף אמר לו, צר לי שהייתי בוחן אותך, שמי שאינו בשר ודם ומולך בכל אינו בוחן מי שבא לאכול לפניו, ואני שאני בשר ודם ומלכותי צרה וקטנה על אחת כמה וכמה. ענה לו האיש, לא עניתי שהייתי רעב ולא היה לבי פנוי לשאלותיך, ועתה שאכלתי ושבעתי מבקש אני להכיר בורא זה ותורה זו על כל סעיפיה. נשאר האיש אצל אברהם והתגדל ונעשה בן ביתו וחכם גדול.
יט.
אמר רבי שמעון: יש המקבלים פני חבריהם בנשיקה, כמעשה יעקב עם רחל, ויש הנופלים על כתפיהם לחבק, כמעשה עשו עם יעקב. ואני בוכה. ובוכה אני עד שגם הנפש האהובה שפגשתיהָ תבכה גם היא, ודמעותינו יזדווגו על הקרקע. וגם כשבאתי לישא אישה, לא נפלתי לחבקה ולא קמתי לנשקה, אלא הייתי בוכה עד שבכתה אף היא והיו דמעותינו כותבות אותיות ומילים ופסוקים של אהבה, והיו העיניים מעיינות היורדים מים, והיו המים עזים מן האש, שאת האש ניתן לכבות במים, ואילו את המים לא ניתן לכבות באש.
כ.
אמר רבי שמעון: כיצד אדע שבבואי לדרוש, מדרשי ברוח הקודש נאמרים? שלעיתים המילים מצטרפות זו לזו ללא הפרעה, עד שכמעט אין רווח ביניהן, והמשפטים היוצאים מן הפה נדמים כאילו הם ממש הרעיונות שנחשבו בלב, ללא הפרש, ומה שיכולים היו לדרוש בישיבה של מעלה דרשנו אנחנו בישיבה של מטה, ואז יודעים אנחנו שרוח נכון הכניס בלבנו כדי שנאמר לפניו את שביקש שנאמר, ואין אנו אלא חלילים לפני האלוהים, והוא המנגן בפיותנו ונושף אל תוכנו רוח חיים, ומבלעדיו לא היינו חלילים אלא צינורות חלולים ופיות אילמים.
אלמוג בהר 
לאלמוג בהר היקר
תודה רבה על הרשומות היפות שאתה כותב ושולח
דבריך יפים וכתובים ונפלים לטובה משאר כותבים בימינו בעברית יפה ומזוקקת.
וכדי שלא יפול פגם ביצירה כה יפה אני מרשה לעצמי להעיר על טעות סופר שנפלה
באחת הרשומות
ברשומה 'אמר חכם עבדאללה' סעיף ו' נכתב 'בא אלי תלמיד בשם חזקל'. וצ"ל בא
אלי תלמיד ושמו חזקל. אמנם בעתונות כותבים בשם, אבל אינם מבינים כי בשם בטוי
שפרושו מטעם או מעם ובעברית נאמר אדם ושמו פלוני
בכבוד רב
אברהם שלום
פינגבאק: אמר רבי שמעון | אלמוג בהר
"רבי עקיבא אומר שנים עשר אלפים תלמידים היו לי מגבת ועד אנטיפרס וכולן מתו בחיי בין פסח לעצרת ובסוף העמידו לי שבעה ואלו הן רבי יהודה ורבי נחמיה ורבי מאיר ורבי יוסי ורבי שמעון בן יוחאי ורבי אליעזר בנו של ריה"ג ורבי יוחנן הסנדלר אמר להם הראשונים לא מתו אלא מפני שהיתה עיניהם צרה בתורה זה לזה אתם לא תהיו כן מיד עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה".
פינגבאק: אמר חכם עבדאללה (יא-כ) | אלמוג בהר
פינגבאק: אמר חכם עבדאללה | אלמוג בהר
פינגבאק: אמר חכם עבדאללה (כא-כח) | אלמוג בהר
בענין אמר ר' שמעון טו:
"צואת שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי
מצוה לקיים דברי המת
א
כשיראו שכבר החולי רחמנא לצלן לא יניח אותי לבדי אפילו רגע אחת, רק יהיו יושבים בחדר משכבי שנים, או אחד על כל פנים, שיעסוק בתורה או באמירת תהילים. ויחליפו המשמרות בכדי שיהיה העסק בזה בתמידות יומם ולילה, עד אחרי ההוצאה מן הבית. ולא יסירו ממני הטלית קטן עם הציצית כשרים כל ימי חליי רחמנא לצלן, אף שלא אהיה שפוי חס ושלום. ולמען השם לזרז אותי לומר ודוי ושמע ישראל וכו', ולבקש מחילה מהכל, הן על עסקי צער הנפש והגוף שצערתי לאחרים, הן על עסקי ממון אשר לא נתן להשבון בשלמות כראוי…"
(מתוך: כוכבי אור)
ב"ה זכיתי לומר תהילים לברכה סרי זכרה לברכה. שאלתי אותה: את רוצה שאקרא תהילים? (ואף על פי שכבר לא דיברה) סימנה בעיניה: הן. וקראנו ושרנו בעיקר אני וחברה שלה (למרות שאין היא נוהגת לשיר תהילים בד"כ) והלכנו כל אחת לדרכה. ואח"כ התברר שברכה התעוררה והסכימה לאכול והיו איתה כמה רגעי חסד אחרונים.
(לפני כן שרנו לה משיריה בהופעות: "המלכה חנטרישה" והצענו לה לנגן עימנו…)
ואני מרגישה שהיתה לי הזכות להיפרד ממנה כראוי…
פינגבאק: אמר חֶזְקֵל (א'-י"א) | אלמוג בהר
פינגבאק: פגישה עם חכם עבדאללה בבית-קפה | אלמוג בהר
פינגבאק: אמר חזקל (א'-נ"ז) | אלמוג בהר
פינגבאק: אמר חכם עבדאללה (א-קד) | אלמוג בהר
פינגבאק: אמר רבי שמעון (א'-מ"ב) | אלמוג בהר
פינגבאק: אמר חכם עבדאללה לזכר הבן איש חי | אלמוג בהר