כיכר אַ-תַּחְרִיר

כשבכיכר אַ-תַּחְרִיר לפנות בוקר הגחלים הלוחשות

של המהפכה מנסות לתפוס תנומה קצרה

באוהלים שהוקמו במרכז, הנילוס הנשקף מחלונו

של המלך אינו מניח לו לישון, אך גם אינו

פותר את חלומותיו הרעים.

רובם נולדו אחרי מלוך פרעה, ורק בשירים

ובחלומות דמיינו את הימים שלפניו והימים שאחריו,

עכשיו הם מנסים לדמיין גם על שלטי ההפגנות

ובמרחבי האינטרנט.

בסוף, כשהטלוויזיה תבשר על התפטרותו

ילחשו האנשים ללבם, מַאת פַרְעוּן, מת

הפרעה האחרון, ילחשו פעם ופעמיים,

כאילו אינם מאמינים ללבם.

מת הפרעה האחרון, לחשתי לעצמי ויצאתי

לכיכר הריקה של עירי, החצובה בחפירות

הארכיאולוגיות של הרכבת הקלה, מחפש

היכן יבערו בה הגחלים הלוחשות שנולדו

אחרי מלוך הפרעונים, שעדיין לא החלו לדמיין

את הימים שאחרי הפרעונים, אולי רק

בחלומות ובשירים.

2011