כיכר אַ-תַּחְרִיר

כשבכיכר אַ-תַּחְרִיר לפנות בוקר הגחלים הלוחשות

של המהפכה מנסות לתפוס תנומה קצרה

באוהלים שהוקמו במרכז, הנילוס הנשקף מחלונו

של המלך אינו מניח לו לישון, אך גם אינו

פותר את חלומותיו הרעים.

רובם נולדו אחרי מלוך פרעה, ורק בשירים

ובחלומות דמיינו את הימים שלפניו והימים שאחריו,

עכשיו הם מנסים לדמיין גם על שלטי ההפגנות

ובמרחבי האינטרנט.

בסוף, כשהטלוויזיה תבשר על התפטרותו

ילחשו האנשים ללבם, מַאת פַרְעוּן, מת

הפרעה האחרון, ילחשו פעם ופעמיים,

כאילו אינם מאמינים ללבם.

מת הפרעה האחרון, לחשתי לעצמי ויצאתי

לכיכר הריקה של עירי, החצובה בחפירות

הארכיאולוגיות של הרכבת הקלה, מחפש

היכן יבערו בה הגחלים הלוחשות שנולדו

אחרי מלוך הפרעונים, שעדיין לא החלו לדמיין

את הימים שאחרי הפרעונים, אולי רק

בחלומות ובשירים.

2011

אודות almog behar

"צִמְאוֹן בְּאֵרוֹת", "אנא מן אל-יהוד", "חוט מושך מן הלשון", "צ'חלה וחזקל".
פוסט זה פורסם בקטגוריה שירה, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s