מקיץ בן נרדם, הקדמת המקַבֵּץ

 

מקיץ בן נרדם הוא ספר יהודה הלוי חדש / הניצב בשער הקורא נחרד ונקדש / וראשיתו הקדמת המקבֵּץ אלמוג בן גדעון העולֶה בהר יהודה להחיות הנפשות / והיורד לעמקֵי בן שמואל לחלץ עצמות תשושות / ובפיו רינה ובקשות / לְאל עליון יַעטִיר עליו מחסדו ויסיר החששות / ויעתֵר לפתוח לפניו שער שירות ושער אמיתות קדושות / להכניס מחברות הלוי חדשות / אל אמת זוכר חסדי אבות לךָ התשבחות ישנות כחדשות / אנא חדש ימינו כקדם והָשִיבָה פייטנינו ומשוררינו כבַראשונה / ובעלי מחברותינו עשה שלא ייתמו בַאחרונה / שמע קול כלה נאמנה / לבל תהי כאלמנה / מלך אוהב צדקה ומשפט גילה ורינה / שירה ואמונה.

 

בִּגְזֵרַת הַחוֹנֵן לָאָדָם דַּעַת יִרְאָה וְחִבַּת חֲרוּזִים, הַמַרְחִיקוֹ מֵעֹל כּוֹחוֹת הַנֶּפֶשׁ רְגוּזִים, וּמִגּוֹרַל הַמִּלִּים הַמְּבֻזִּים, וְהַיָּמִים הַמְּבֻזְבָּזִים, הִנֵּה נְאוּם הַקָּטָן בְּאַלְפֵי יְהוּדָה, בֶּן גִּדְעוֹן בֶּן יִצְחַק בֶּן אֵלִיָּהוּ בֶּן אַבְרָהָם אָב לַמְּלִיצָה הַשְּׁדוּדָה, בֶּן זְמִירָה בַּת עַלִּיזָה בַּת גוּרְגִ'יָה הַמְּקַבֵּץ לְמַחְבְּרוֹת גְּדוּדֵי יְהוּדָה נְשִׂיא הָעֵדָה:

הוּא סֵפֶר יְהוּדָה הַלֵּוִי חָדָשׁ, קִבְּצוֹ הַצָּעִיר בְּעַבְדֵי שִׁירָתוֹ כַּנִּדְרָשׁ, וְקָרַב אֶל בֶּן שְׁמוּאֵל בֶּן גִּדְעוֹן כְּרָשׁ, הַבָּא בְּשַׁעַר הַמִּקְדָּשׁ, וְהוּא עוֹדֶנּוּ בִּלְתִּי מְפֹרָשׁ, וְאָסַף פְּסוּקִים יְשָׁנִים שֶׁפָּסַק רַבֵּנוּ נְגִיד הַמְּשׁוֹרְרִים, וְהֵם עֲלֵי דַּפָּיו מִתְרוֹנְנִים וּמְאֻשָּׁרִים, וְאֵין כְּמוֹתָם מְעוֹרְרִים, לְחַדֵּשׁ כְּקֶדֶם יְמֵי אַבִּירִים, וּלְשַׂמֵּחַ זִיו שִׂפְתֵי הַמְּדַבְּרִים, לְשֶׁבַח וּלְתִפְאֶרֶת הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים, דּוֹבְרֵי שְׂפוֹת סְתָרִים, מְדוֹבְבֵי לְבָבוֹת בָּרִים, הוֹפְכֵי הַמָּרִים לִמְסֻכָּרִים .

וְאִמְרֵי הַלֵּוִי הָעִבְרִיּוֹת פִּיּוּטֵי קֹדֶשׁ וְחוֹל וְאִגְּרוֹת, כֻּלָּם תֹּכֶן יְדִידוֹת וְדִבְרֵי תּוֹרוֹת, וַאֲמָרָיו הָעֲרָבִיּוֹת פַלְסַפָה וּבְחִינַת הַלְּבָבוֹת וְהַשִּׁירוֹת, כֻּלָּן בָּרוֹת וּבְרוּרוֹת וַעֲשִׁירוֹת, וּמַבָּטוֹ מַרְבֶּה אוֹרוֹת, וּמְמַלֵּא בּוֹרוֹת, וּמַתִּיר אָזְנַיִם אֲסוּרוֹת, וּשְׂפָתַיִם נִשְׁבָּרוֹת, וּלְשׁוֹנוֹ לְשׁוֹן צָחוֹת, מִלְּשׁוֹן קֹדֶשׁ שִׂיחוֹת לָקוֹחוֹת, פֶּה אֶל פֶּה מִלִּים אוֹרְחוֹת, וּמִלְּשׁוֹן קֵדָר מִלִּים מוֹכִיחוֹת, אֹזֶן לְאֹזֶן פּוֹרְחוֹת, נִפְתָּחוֹת וְאֵינָן בּוֹרְחוֹת. וְנִפְתַּח בְּשִׂיחַ אַהֲבוֹתָיו, יַעֲלוֹת-חֵן בֵּין הֲדַסִּים וְצַבַּיוֹתַיוֹ, וּנְסַיֵּם בָּרוֹן תֵּבוֹתָיו, בִּפְנוֹתוֹ אֶל אֱלֹהֵי אֲבוֹתָיו, וּבֵין לְבֵין מַסָּעָיו, וְשִׁירֵי גַּעְגּוּעָיו, וְנַפְשׁוֹ בֵּין יִשְׁמָעֵאל לְעֵשָׂו, וּבֵין קַיִץ לִסְתָו, וְנֹעַם לְקָחָיו, וּכְבוֹד יְדִידָיו וְאֶחָיו, וְיַיִן בֵּין שִׂפְתוֹתָיו, וְעֹשֶׁר מְשָׁלָיו וַחֲרוּזָיו וּבָתָּיו.

וְאֵין מִלָּה שֶׁלֹּא לְקָחָהּ הַמְּקַבֵּץ מִמַּעַיְנוֹת יְהוּדָה, בִּלְתִּי אִם שָׁכַח מִלָּה בּוֹדֵדָה, אוֹ הִצְטָרְפָה בַּדֶּרֶךְ כְּצֵידָה, וְהִיא עוֹמֶדֶת לְבַדָּהּ, בָּדָד גַּלְמוּדָה, וְאֵינָהּ גְּדוּדָה, וּמִכֵּיוָן שֶׁכָּךְ הִיא אֲבוּדָה, וְאֵינָהּ יְעוּדָה, וּמִי יִמְצָאֶנָּה בְּסוֹדָהּ. וְאֵינוֹ מְחַבֵּר שִׁירוֹת חֲדָשׁוֹת, אֶלָּא אֵלּוּ הַנְּדוֹשׁוֹת, הַיָּפוֹת אַחֲרֵיהֶן הַנְּפָשׁוֹת מְבַקְּשׁוֹת, הַיְּשָׁנוֹת לְהַחֲיוֹת כּוֹחָן הַתַּשׁ שֶׁל הַחֲדָשׁוֹת, וְאֵין בָּהֶן חוֹשְׁשׁוֹת, אֶלָּא כֻּלָּן חֲמוּשׁוֹת וּמְאֻשָּׁשׁוֹת. אַךְ נָטַל הַשִּׁירוֹת עֵירֻמּוֹת מִמִּשְׁקָלִים, וּמִן הַבָּתִּים הֱטִילָן בַּמִּשְׁעוֹלִים, וּמִן הָרְחוֹבוֹת בַּנְּחָלִים, כֻּלָּן בַּחֲרוּזִים, אַךְ הֵן עוֹלוֹת בִּמְקוֹמוֹת פְּרוּזִים, הַיָּפִים לָרָזִים, וְלַבָּאִים שְׁמוּעוֹת לְהָזִים, וּקְטַנּוֹת לְהַגְזִים, יַעַן כִּי אֲסָפָן בֶּן הַדּוֹר שֶׁלֹּא יָדַע אֶת יוֹסֵף, וּבְהֵיכְלֵי שִׁירַת עֲרָב לֹא הִסְתּוֹפֵף, וְלֹא לָמַד מִתּוֹרַת הַמִּשְׁקָלִים אֶלָּא מְעַט וּמְאַסֵּף, וְלֹא יוֹסֵף.

וּפִי לְמַלְקוֹשׁ יְהוּדָה פָּעַרְתִּי, וּבְאִשּׁוֹ נִשְׂרַפְתִּי, וּבְאִשּׁוֹ נַצְרַפְתּי, הֶחְלַמְתִּי וְלֹא הִכְלַמְתִּי, כִּי דִבְּרוֹתַיוֹ נִפְלָאוֹת, וּמַחְשְׁבוֹתָיו נוֹרָאוֹת, עֵצוֹת מַעֲמִיקִים, וְסוֹדוֹת מַמְתִּיקִים, הַדְּבָרִים עַתִּיקִים, לַחֲלוֹמוֹת נוֹשְׁקִים, וַעֲלֵי דְּלָתוֹת דּוֹפְקִים, אַחִים וָתִיקִים, וְאוֹרְחִים מְמֹרָקִים. וְלֹא שָׁכַחְתִּי יְדִידִי, וְלֹא הִמְצֵאתִי חֵלֶף מִלּוֹתָיו הָאַגָּדִי, כָּל יְמֵי נְדוּדִי, כִּי יָדַעְתִּי: אֵיךְ אַעֲבִיר לִפְנֵי נְמֵרָיו –שׁוּעֲלַי, וְנֹכַח כְּפִירָיו – רְחֵלַי, וְנֶגֶד נְשָׁרָיו – נְמָלַי. רַק אִם נָגְעוּ בִּי מִלּוֹת אֲחֵרוֹת, מִן הַמְּשׁוֹרְרִים וְהַמְּשׁוֹרְרוֹת, בֶּעָרִים וּבַבִּירוֹת, שֶׁל הָאֲרָצוֹת הַמֻּקְדָּמוֹת וְהַמְּאֻחָרוֹת, וּבְלִי מֵשִׂים הִכְנַסְתִּי אוֹתָן עֲלֵי שׁוּרוֹת, וְנִבְלְעוּ בְּלִי הוֹתִיר מַהֲמוֹרוֹת, וְהֵן לְמֵדוֹת וְאֵינָן מוֹרוֹת, מוֹסִיפוֹת וְאֵינָן מְסִירוֹת, מְגַלּוֹת וְאֵינָן מַסְתִּירוֹת.

הוּא יְהוּדָה וַאֲנַחְנוּ אַחֲרָיו יְהוּדִים, מְלִיצָתוֹ יְעוּדָה וַאֲנַחְנוּ אַחֲרָיו יְעוּדִים, הוּא נָהָר וַאֲנַחְנוּ הַקְּטַנִּים בַּנְּחָלִים, הוּא יָשָׁר וַאֲנַחְנוּ הוֹלְכֵי בַּמִּשְׁעוֹלִים, הוּא דָּבֵק וַאֲנַחְנוּ הוֹלְכֵי בַּמַּעֲקַשִּׁים, הוּא יַצִּיב וַאֲנַחְנוּ פּוֹגְעִים בְּמוֹקְשִׁים, הוּא עַתִּיק וַאֲנַחְנוּ מַעֲתִיקִים, הוּא נֶאֱמָן וַאֲנַחְנוּ מְסֻפָּקִים, הוּא אֵיתָן וַאֲנַחְנוּ יוֹם יוֹם מְאַכְזְבִים, הוּא בָּאֱמֶת וַאֲנַחְנוּ לַיְלָה לַיְלָה מְכַזְּבִים, הוּא בִּשְׁמוֹת קֹדֶשׁ נוֹהֵג כַּמוֹשְׁלִים, וַאֲנַחְנוּ כְּמוֹבִילֵי פְּגָרִים וּנְפָלִים, הוּא לִבּוֹ בַּמִּזְרָח וּמוֹלָדוֹ בְּסוֹף מַעֲרָב, וַאֲנַחְנוּ מוֹלָדֵנוּ בַּמִּזְרָח וְלִבֵּנוּ בְּסוֹף מַאֲרָב. שִׁירָיו מְקַבְּלִים אוֹרְחוֹת, וְאֵינָם מַסְתִּירִים שׁוּחוֹת, עֵינָיו בּוֹכוֹת, וְאֵינָן מַסְתִּירוֹת מְבוּכוֹת, גַּבּוֹ אֵינוֹ נוֹשֵׂא עִמּוֹ גְּבָבָה וְקַשׁ, וְעַל-כֵּן בְּכָל פֶּה מְקֻדָּשׁ: יְהִי דְּבַר יְהוּדָה אֵלֵינוּ, וְאַל יִהְיוּ דְּבָרִים אֲחֵרִים עָלֵינוּ.

וּכְמַאֲמַר סוֹפְרִים עַתִּיקִים, וְכוֹתְבֵי קוֹרוֹת וָתִיקִים, טֶרֶם נַדְבִּיק אָזְנֵינוּ בִּמְלִיצוֹתָיו תּוֹסְסוֹת, וּבְמִלּוֹתָיו מִתְרוֹצְצוֹת, נַעֲצֹר וְלֹא נֵצֵא בְּחָפְזָה, נַעֲמֹד לְבַל נְהִי דְּבֵקִים בָּאוֹת הָרָזָה, וּנְשַׁנֵּן בָּעֳבִי נֶפֶשׁ חֲפֵצָה, כִּי לִקְרַאת מְקוֹר חַיֵּי אֱמֶת נָרוּצָה, וּבְחַיֵּי שָׁוְא וְרִיק נָקוּצָה, עַל כֵּן נִבְחַר לַחְזוֹת פָּנָיו בִּפְנִים לִבֵּנוּ וְלֹא נִשָּׂא עֵינַיִם לְהַבִּיט חוּצָהּ.

בִּגְזֵרַת הַחוֹנֵן לָאָדָם מִלִּים קְצוּבוֹת נְסַיֵּם דִּבְרֵי הַהַקְדָּמוֹת, לְסַפֵּר יְהוּדָה הַלֵּוִי חָדָשׁ וּבְתוֹכוֹ חֲמִשִּׁים מָקָאמוֹת, הֵן חֲמִשִּׁים מַחְבָּרוֹת, אִישׁ לָאִישׁ הֵן מְחֻבָּרוֹת, כְּסִפְרֵי פֶּלֶא הַזְּמַן הָעִירָאקִי אַבּוּ מֻחַמַד אַלְקַאזַם אִבְּן עָלִי אַלְחַרִירִי, וּמַעֲתִיקוֹ הַנִּפְלָא בַּעַל הַתְחַכְּמוֹנִי הַסְּפָרַדִּי יְהוּדָה בַּר שְׁלֹמֹה יחיא אבן סולימאן אבן שאול אבו זכריא אַלְחָרִיזִי, וְיִהְיוּ שְׁנֵיהֶם מְסַיְּעִים אוֹתָנוּ בַּסֵּפֶר הֲלָזֶה, כְּפִי שֶׁסִּיְּעוּ אַלְחַרִירִי וְאַלְחָרִיזִי זֶה לְזֶה, וְנִקַּח מֵעִמָּם גִּבּוֹרֵיהֶם, וְהַגֶּבֶר אִיתִיאֵל והֵימָן הָאֶזְרָחִי וְחֶבֶר הַקֵינִי יִשְּׂאוּ גַּם הֵם לְפָנֵינוּ מֵעֵת לְעֵת נְאוּמֵיהֶם, וְיָבוֹא שְׁמָם לְעֶזְרֵנוּ בִּרְצוֹן הָאֵל, וְאָנוּ נְהִי לִשְׁמָם מֶחַדֵש וְגוֹאֵל. וְלִפְנֵי שֶׁנִּפְנֶה לְמַחְבֶּרֶת רִאשׁוֹנָה, וּמִמֶּנָּה עַד לָאַחֲרוֹנָה, נָשִׁיר יַחְדָּו שִׁיר מִמִּלּוֹת הַלֵּוִי נֶחְצַב, וְהוּא לְשִׁבְחוֹ נִצָּב, לְמַעַן נִשְׂמַח וְלֹא נֶעֱצַב:

 

טוֹב לֶכְתִּי אַחַר הַמְּפַזֵּר בְּדֹלַח אֵין לְלַקְּטוֹ

וְשִׁבְתִי בֵּין שִׁבְרֵי חֲרוּזִים אִישׁ לֹא יֶאֱסֹף אֶל חוּטוֹ

כִּי דְּמָעוֹת בְּדוֹלְחַיוֹ עֲלֵי לֶחְיוֹ בְּתוֹךְ לִבִּי נֶחְרְטוּ

דְּמָעַי בְּרִדְתָּם נֶחְפָּזִים אֲבָל דֶּמַע הַלֵּוִי יוֹרֵד לְאִטּוֹ.

            דְּמָעַי בְּרִדְתָּם נֶחְפָּזִים וְדֶמַע הַלֵּוִי יוֹרֵד לְאִטּוֹ.

כֹּה הֶאֱמַנְתִּי לַפְּרֵדָה עֵת נָטָה זְמַן יָדוֹ בְּשוֹטוֹ

עַד לֹא הֶאֱמַנְתִּי עֵת הִשְׁקַנִי יֵין אֶשְׁכּוֹלוֹת שִׁנָּיו שָׁחֲטוּ

עֵת רָאִיתִי כִּי הַחָכְמָה מָצְאָה קֵן בְּפִיו וּבְעֵטוֹ

עֵת אַרְיֵה וּצְבִי עֲלֵי שִׁכְמוֹ מְעִיל צֶדֶק עָטוּ.

            דְּמָעַי בְּרִדְתָּם נֶחְפָּזִים וְדֶמַע הַלֵּוִי יוֹרֵד לְאִטּוֹ.

עֵינַיִם לִי וְאָזְנַיִם אַךְ הֵן גִּלּוּ לִי רַק מְעָטוֹ

וּכְשֶׁגִּלּוּ נִמְאַס זְמַנִּי בְּעֵינַי וְכָתַבְתִּי כְרִיתוּתוֹ וְגִטּוֹ

אֲנַחְנוּ שְׁבָטִים נוֹדְדִים וְהוּא מוֹלֵךְ בְּשִׁבְטוֹ

הוּא מוֹצֵא וְאוֹחֵז בְּמַלְכּוֹ וַאֲנַחְנוּ מִדָּתֵנוּ מְצֹא וְחַטֹא.

            דְּמָעַי בְּרִדְתָּם נֶחְפָּזִים וְדֶמַע הַלֵּוִי יוֹרֵד לְאִטּוֹ.

מְצָאתִיו עָלֵי דְּרָכִים וּמֵעַתָּה לֹא אַסְכִּין לְשָׁמְטוֹ

בְּכָל נֶגַע שֶׁנִּנְגַעְתִּי וּמַדְוֵה שֶׁנִּדְוֵיתִי הוּא מֵבִין כְּלָלוֹ וּפְרָטוֹ

אֵין אֵשׁ בָּעוֹלָם וְאֵין קֶסֶם בַּזְּמַן כִּי אִם לַהֲטוֹ

אֵין תְּשׁוּבָה וְאֵין צֶדֶק וּמִשְׁפָּט כִּי אִם בְּשָׁפְטוֹ.

            דְּמָעַי בְּרִדְתָּם נֶחְפָּזִים וְדֶמַע הַלֵּוִי יוֹרֵד לְאִטּוֹ.

נַמְתִּין עֲדֵי יָשׁוּב אֵלֵינוּ מִשּׁוּטוֹ

עֲדֵי יָשִׁיב אֵלֵינוּ כּוֹחַ מְזִמּוֹתָיו וּתְנוּפַת מְשׁוֹטוֹ

כִּי טוֹב לֶכְתֵּנוּ אַחֵר הַמְּפַזֵּר בְּדֹלַח אֵין לְלַקְּטוֹ

וְשִׁבְתֵּנוּ בֵּין שִׁבְרֵי חֲרוּזִים אִישׁ לֹא יֶאֱסֹף אֶל חוּטוֹ.

            דְּמָעֵינוּ בְּרִדְתָּם נֶחְפָּזִים וְדֶמַע הַלֵּוִי יוֹרֵד לְאִטּוֹ.

*

פורסם בכתב-העת הו!, גיליון 9, אפריל 2013, ניסן תשע"ג.

מתוך קובץ מקאמות בעבודה