מן המקורות (ל"ב): מדרש הנעלם על איכה

מתוך זוהר חדש, "מדרש הנעלם על איכה", הפתיחה:

שָׁלְחוּ לְהוֹ בְּנֵי בָבֶל לִבְנֵי אַרְעָא קַדִּישָׁא, לָן יָאוֹת לְמִבְכֵּי, לָן יָאוֹת לְמֶעְבַּד הֶסְפֵּדָא עַל חוּרְבַּן בֵּית אֱלָהָנָא, עַל דְּאִתְבַּדַּרְנָא בֵּינֵי עַמְמַיָא, וְאִית לָן לְמִיפְתַּח הֶסְפֵּידָא, וּלְפָרְשָׁא אַלְפָ"א בֵּיתָא, דְּשָׁלַח מָארֵי עַלְמָא לְהֶסְפֵּידָא דְּחוּרְבַּן בֵּיתֵיהּ.

שָׁלְחוּ לָהֶם בְּנֵי בָבֶל לִבְנֵי הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה: לָנוּ מַתְאִים לִבְכּוֹת, לָנוּ רָאוּי לַעֲשׂוֹת הֶסְפֵּד עַל חֻרְבַּן בֵּית אֱלֹהֵינוּ, עַל שֶׁהִתְפַּזַּרְנוּ בֵּין הָעַמִּים, וְיֵשׁ לָנוּ לִפְתֹּחַ בַּהֶסְפֵּד, וּלְפָרֵשׁ הָאַלְפָ"א בֵּיתָא שֶׁשָּׁלַח רִבּוֹן הָעוֹלָם לַהֶסְפֵּד שֶׁל חֻרְבַּן בֵּיתוֹ (מגילת איכה).


שָׁלְחוּ לְהוֹ בְּנֵי אַרְעָא קַדִּישָׁא, יָאוֹת דְּאַתּוּן אִתְבַּדַּרְתּוּן בֵּינֵי עַמְמַיָא, וְאַתּוּן לְבַר מֵאַרְעָא קַדִּישָׁא, וְיָאוֹת לְכוֹ לְמִבְכֵּי עֲלַיְיכוּ וְעַל גַּרְמַיְיכוּ, דִּנְפַקְתּוּן מִנְהוֹרָא לַחֲשׁוֹכָא, כְּעַבְדָא דְּנָפֵיק מִבֵּי מָארֵיהּ. אֲבָל אֲנַן אִית לָן לְמִבְכֵּי וּלְמֶעְבַּד הֶסְפֵּידָא, וְלָן שַׁדַּר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סִפְרָא דְהֶסְפֵּידָא, דַּאֲנַן בְּנָהָא דְּמַטְרוֹנִיתָא, וַאֲנַן מִבְּנֵי בֵיתָהּ, וְיָדְעִין יְקָרָא דְּמָארֵי עָלְמָא. וְלָן יָאוֹת לְמִבְכֵּי, וּלְפָרְשָׁא אִינוּן אַלְפָ"א בֵּיתִי"ן.

שָׁלְחוּ לָהֶם בְּנֵי הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה: מַתְאִים שֶׁאַתֶּם הִתְפַּזַּרְתֶּם בֵּין הָעַמִּים, וְאַתֶּם מִחוּץ לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, וְנָאֶה לָכֶם לִבְכּוֹת עֲלֵיכֶם וְעַל עַצְמְכֶם, שֶׁיְּצָאתֶם מֵאוֹר לְחֹשֶׁךְ כְּעֶבֶד שֶׁיָּצָא מִבֵּית רַבּוֹ. אֲבָל אָנוּ יֵשׁ לָנוּ לִבְכּוֹת וְלַעֲשׂוֹת הֶסְפֵּד, וְלָנוּ שָׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סֵפֶר הַהֶסְפֵּד [מגילת איכה], שֶׁאָנוּ בְּנֵי הַגְּבִירָה, וְאָנוּ מִבְּנֵי בֵיתָהּ, וְיוֹדְעִים אֶת כְּבוֹדוֹ שֶׁל רִבּוֹן הָעוֹלָם, וְלָנוּ רָאוּי לִבְכּוֹת וּלְפָרֵשׁ אוֹתָם הָאַלְפָ"א בֵּיתִי"ם [מגילת איכה].


וַאֲנַן יַתְמִין בְּלָא אַבָּא וְאִמָּא, וּמִסְתַּכְּלִין עַיְינִין לְכוֹתְלֵי בֵיתָא דְּאִימָּנָא, וְהָא אִתְחָרַב, וְלָא אַשְׁכַּחְנָא לָהּ. דַּהֲוַת יַנְקָא לָן בְּכָל יוֹמָא, בְּיוֹמִין קַדְּמָאִין, מִשַׁפִּירוּ דִּילָהּ. וַהֲוֵית נְחִימַת לָן, וּמְמַלֶּלֶת עַל לִבָּנָא, כְּאִמָּא לִבְרָהּ. כְּדָּבָר אַחֵר (ישעיה סו) כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ וְגו'.

וְאָנוּ יְתוֹמִים בְּלִי אָב וָאֵם, וּמִסְתַּכְּלִים הָעֵינַיִם לְכָתְלֵי בֵּית אִמֵּנוּ – וְהִנֵּה נֶחֱרַב, וְלֹא מָצָאנוּ אוֹתָהּ. שֶׁהָיְתָה מְנִיקָה אוֹתָנוּ בְּכָל יוֹם בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים מֵהַיֹּפִי שֶׁלָּהּ, וְהָיְתָה מְנַחֶמֶת אוֹתָנוּ, וּמְדַבֶּרֶת עַל לִבֵּנוּ כְּאֵם לִבְנָהּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סו) כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ וְגוֹ'.


וְהַשְׁתָּא אִסְתַּכְּלָן עַיְינִין לְכָל סְטַר, וַאֲתַר בֵּית מוֹתָבָא דְּאִימָּנָא אִתְבַּלְבֵּל, וְהָא אִתְחָרַב. נְבַטַשׁ רֵישָׁא לְכוֹתְלֵי בֵיתָא וּמוֹתָבָהּ. מַאן יְנַחֵם לָן, וּמַאן יְמַלֵּל עַל לִבָּנָא, וְיָגֵין עֲלָנָא קַמֵּי מַלְכָּא.

וְכָעֵת מִסְתַּכְּלוֹת הָעֵינַיִם לְכָל צַד, וּמְקוֹם בֵּית מוֹשָׁבָהּ שֶׁל אִמֵּנוּ הִתְבַּלְבֵּל, וְהִנֵּה נֶחֱרַב. נַכֶּה הָרֹאשׁ לְכָתְלֵי הַבַּיִת וּמוֹשָׁבָהּ. מִי יְנַחֵם אוֹתָנוּ, וּמִי יְדַבֵּר עַל לִבֵּנוּ וְיָגֵן עָלֵינוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ?


כַד הֲוֵינָן חָטָאן קַמֵּי אֲבוּנָא, וְסָלֵיק רְצוּעָא לְאַלְקָאָה לָן, אִיהִי קָיְימַת לְקַמָּן, וּמְקַבֶּלֶת מַלְקִיּוּתָא דְמַלְכָּא, בְּגִין לַאֲגָנָא עֲלָנָא. כְּדָּבָר אַחֵר (שם נג) וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֹנוֹתֵינוּ כו' וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ. וְהַשְׁתָּא אִימָּא לֵית לָן, וַוי. וַוי לָן, וַוי לְכוֹ. לָן יָאוֹת לְמִבְכֵּי, לָן יָאוֹת לְמִסְפֵּד, לָן יָאוֹת לְפָתְרָא אִינוּן מִילִּין דִּמְרִירוּ, לְאוֹדָעָא לְהוֹ, לְאִינוּן דְּיָדְעִין לְמִבְכֵּי מִלִּין דְּהֶסְפֵּידָא.

כְּשֶׁהָיִינוּ חוֹטְאִים לִפְנֵי אָבִינוּ, וּמַעֲלֶה הָרְצוּעָה לְהַלְקוֹת אוֹתָנוּ, הִיא עָמְדָה לְפָנֵינוּ, וּמְקַבֶּלֶת הַמַּלְקוּת שֶׁל הַמֶּלֶךְ כְּדֵי לְהָגֵן עָלֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם נג) וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ מְדֻכָּא מֵעֲונוֹתֵינוּ כוּ' וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ. וְכָעֵת אֵין לָנוּ אֵם. וַי! וַי לָנוּ! וַי לָכֶם! לָנוּ רָאוּי לִבְכּוֹת, לָנוּ רָאוּי לִסְפֹּד, לָנוּ רָאוּי לִפְתֹּר אוֹתָם דִּבְרֵי מְרִירוּת, לְהוֹדִיעָם לְאוֹתָם שֶׁיּוֹדְעִים לִבְכּוֹת דִּבְרֵי הֶסְפֵּד.


נִקְרַב בְּכָל יוֹמָא לְגַבֵּי עַרְסָא דְּאִימָּנָא, וְלָא נִשְׁכַּח לָהּ תַּמָּן. נִשְׁאַל עֲלָהּ, לֵית מַאן דְּיַשְׁגַּח עֲלָן. נִשְׁאַל לְעַרְסָא דִילָהּ, אִתְבַּלְבְּלָא. נִשְׁאַל לְכוּרְסְיָיא, נָפְלַת. נִשְׁאַל לְהֵיכָלִין דִּילָהּ, אוֹמָאָן אִינוּן דְּלָא יָדְעִין מִינָהּ. נִשְׁאַל לְעַפְרָא, רְשִׁימוּ דְּעִקְבְתָא לֵית תַּמָּן.

נִקְרַב כָּל יוֹם לְמִטַּת אִמֵּנוּ – וְלֹא נִמְצָא אוֹתָהּ שָׁם. נִשְׁאַל עָלֶיהָ – אֵין מִי שֶׁמַּשְׁגִּיחַ עָלֵינוּ. נִשְׁאַל לְמִטָּתָהּ – הִתְבַּלְבְּלָה. נִשְׁאַל לְכִסְאָהּ – נָפְלָה. נִשְׁאַל לְהֵיכְלוֹתֶיהָ – הֵם נִשְׁבָּעִים שֶׁלֹּא יוֹדְעִים מִמֶּנָּה. נִשְׁאַל אֶת הֶעָפָר – רֹשֶׁם שֶׁל עֲקֵבוֹת אֵין שָׁם.


נִשְׁאַל לְאִיגְרָא, הָא אִיגְרָא אָתֵיב לָן, דְּתַמָּן יָתְבָה מְבַכָּה וּמְיַילֶּלֶת עֲלָן וְאָזְלַת מְבַכָּה, צווַֹחַת בְּקוֹל מְרִירוּ עֲלָן, מֵאִיגְרָא לְאִיגְרָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (שם כב) מַה לָּךְ אֵפוֹא כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת. נִשְׁאַל לְאוֹרְחִין וּשְׁבִילִין, כֻּלְּהוּ אָמְרִין דִּשְׁמָעוּ קָל מְרִירוּ דִּבְכִיָּה, דִּמְבַכָּה עַל בְּנָהָא, וְלָא יָדְעִין לְאָן אִסְתַּלָּקַת.

נִשְׁאַל אֶת הַגַּג – הֲרֵי הַגַּג מֵשִׁיב לָנוּ, שֶׁיָּשְׁבָה שָׁם מְבַכָּה וּמְיַלֶּלֶת (עלינו) וְהוֹלֶכֶת מְבַכָּה, צוֹוַחַת בְּקוֹל שֶׁל מְרִירוּת עָלֵינוּ מִגַּג לְגַג, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם כב) מַה לָּךְ אֵפוֹא כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת. נִשְׁאַל אֶת הַדְּרָכִים וְהַשְּׁבִילִים – כֻּלָּם אוֹמְרִים שֶׁשָּׁמְעוּ קוֹל מְרִירוּת שֶׁל בִּכְיָהּ שֶׁמְּבַכָּה עַל בָּנֶיהָ, וְלֹא יוֹדְעִים לְאָן הִסְתַּלְּקָה.


לָן יָאוֹת לְמִבְכֵּי, לָן יָאוֹת לְמִיסְפֵּד. נְנַשֵּׁק עַפְרָא דְּרַגְלָהָא, נְנַשֵּׁק אֲתַר בֵּי מוֹתָבָהּ, נְנַשֵּׁק כּוֹתְלֵי הֵיכָלָא, וְנִבְכֵּי בִּמְרִירוּ. אֲנַן נִפְתַּח בְּהֶסְפֵּידָא, דְּחָמֵינָן בְּכָל יוֹמָא כָּל הַאי. נִבְכֵּי תָּדִיר וְלָא אִיתְנְשֵׁי מְרִירוּ דִּבְכִיָּה מִינָן.

לָנוּ רָאוּי לִבְכּוֹת! לָנוּ רָאוּי לִסְפֹּד! נְנַשֵּׁק אֶת עֲפַר רַגְלֶיהָ, נְנַשֵּׁק אֶת מְקוֹם בֵּית מוֹשָׁבָהּ, נְנַשֵּׁק אֶת כָּתְלֵי הַהֵיכָל, וְנִבְכֶּה בִּמְרִירוּת. אָנוּ נִפְתַּח בַּהֶסְפֵּד, שֶׁרָאִינוּ בְּכָל יוֹם כָּל זֶה. נִבְכֶּה תָמִיד וְלֹא נִשְׁכַּח מְרִירוּת הַבְּכִי מֵעִמָּנוּ.


פָּתְחוּ אִינְהוּ וְאָמְרֵי, (איכה א) אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר, כְּתִיב (ישעיה כב) כִּי יוֹם מְהוּמָה וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה וְגו'. כִּי יוֹם. חַד יוֹמָא אִית לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רְחִימָא דְנַפְשֵׁיהּ, כְּלִילָא מִכָּל שְׁאָר יוֹמִין, שִׁית יוֹמִין כְּלִילָן בֵּיהּ, וְהוּא כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ. וְעַל דְּאַסְגִיאוּ חוֹבִין, אִסְתַּלַּק לְעֵילָא, לְבֵי עַלְמָא דְחַיִּין.

פָּתְחוּ הֵם וְאָמְרוּ, (איכה א) אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר. כָּתוּב (ישעיה כב) כִּי יוֹם מְהוּמָה וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה וְגוֹ'. כִּי יוֹם, יוֹם אֶחָד יֵשׁ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲהוּב נַפְשׁוֹ, כָּלוּל מִכָּל שְׁאָר הַיָּמִים. שִׁשָּׁה יָמִים כְּלוּלִים בּוֹ, וְהוּא הַכְּלָל שֶׁל כֻּלָּם. וְעַל שֶׁהִתְרַבּוּ הַחֲטָאִים הִסְתַּלֵּק לְמַעְלָה, לְבֵית עוֹלַם הַחַיִּים.

אודות almog behar

"צִמְאוֹן בְּאֵרוֹת", "אנא מן אל-יהוד", "חוט מושך מן הלשון", "צ'חלה וחזקל".
פוסט זה פורסם בקטגוריה מן המקורות, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s