השד העדתי הוא מזרחי או אשכנזי?

מה היא מזרחיות בישראל 2013? האם היא הצבעה על שורשי זהות משותפים ליהודים בארצות ה"מזרח" בעבר (שאחת מהן, מרוקו, נקראת בערבית מערב, מַגְרֶבּ), או שהיא ילידת דיכויָם הכלכלי והתרבותי של יהודי המזרח בישראל וכור-ההיתוך הציוני שערבב ביניהם? האם היא מבטאת מהות תרבותית וקהילתית, אשר מזרחי הוא מי שאוחז בה או מי שהיא נשללה ממנו, בין שנוצרה בארץ ובין שנוצרה בארצות המזרח, או שהיא השקפת עולם ומאבק הנגזר ממנה אשר גם מי שאינם מזרחים מבחינה אתנית יכולים להשתתף בהם?

ובאיזה הקשר ממוקמת המזרחיות הישראלית? האם היא עומדת כנגד האשכנזיוּת, או שהיא הניגוד לישראליוּת של שלילת הגלות ובתוכה היהדות ושל אידיאל הצבר, אשר לא הותירה בתוכה מקום למזרחיות ואשר למרות שנוצרה על-ידי ולמען האשכנזים הותיקים כבעלי זכויות-יתר, גם לא הותירו בתוכם מקום רב לאשכנזיוּת, ולמשל ליידיש, וכן לסיפורם של חלק מהאשכנזים שהגיעו לארץ בשלב מאוחר יותר, כגון ניצולי השואה? האם היא ניגודן של הייחודיות הפרסית, הגֶ'רְבַּאִית, הספרדית, הכורדית או המרוקאית, או שהיא מורכבת מכולן (אם כי לא תמיד באופן שיוויוני), ומבטאת את ערבובן בישראל ואת שיתוף החוויות והאינטרסים ביניהן?

האם היא ניגודה של המערביות כפי שנוסחה בישראל בהקשר אירופוצנטרי ואוריינטליסטי, מתוך שותפות עם העולם השלישי אשר סבל את חוויות הקולוניאליזם, או שהיא פרי תפיסות רב-תרבותיות בנות העולם המערבי עצמו? האם היא מבטאת זהות אזורית משותפת עם שאר בני העולם הערבי והמוסלמי, או דווקא היבדלות של היהודים מתוכו, תוך ניסיון למחוק את השורשים הערביים של חלק גדול מהמזרחים?

האם המזרחיות נולדה על-ידי המזרחים עצמם, למשל בקונטקסט הדתי של הגדרת ההלכה הספרדית, או שהיא "הושלכה" על המזרחים כסוג של כינוי גנאי וכניסיון להוציאם מחוץ לזהות הקולקטיבית כלא-אשכנזים, לא ישראלים "רגילים"? ומה קורה כאשר אדם מאמץ את הכינוי שהשליכו עליו שולליו והופכו להגדרתו העצמית – האם הוא מורד במדכאיו או דווקא נכנע להם? האם האימוץ של המזרחיות כהגדרה עצמית הצליח להופכה לבעלת משמעות חיובית ולגרום להעצמה קהילתית, או שביטא ויתור על מגוון התרבויות המזרחיות, על בית-הכנסת והערבית, והותיר את הקהילה המזרחית עם כותרת המתקיימת רק כהתרסה וכהתנגדות וללא תוכן חיובי?

האם עמדה פוליטית מזרחית היא בהכרח פרטיקולארית ("עדתית"), או שיכולה להיות לה גם משמעות ביחס למי שאינו בן-העדה ושותפות עם קהילות נוספות? האם יש בכלל אפשרות לעמדה אוניברסאלית, או שכל עמדה פוליטית מדגישה בפועל פן ייחודי של קבוצה אנושית – לאומי, מגדרי, עדתי, דתי, מעמדי, גילאי או אחר – כיוון שרק כך היא מסוגלת לכונן עצמה כקבוצה? האם יש יתרון פוליטי ברדיקליזציה של הזהות המזרחית, בתוך קבוצת אינטלקטואלים קטנה ומחויבת, למשל על-ידי כינון מחדש של זהות יהודית-ערבית והצבעה בוטה על הדיכוי שגרמה הציונות הן למזרחים והן לפלסטינים, או שדווקא מיתון שלה, על-ידי התרכזות בפן היהודי שבה או בצד הכלכלי-מעמדי תוך התעלמות ממצבם של הפלסטינים או מן השאלה התרבותית, יש לו פוטנציאל שינוי גדול יותר, על-ידי יצירת תנועת מזרחים המונית דוגמת ש"ס? האם הדגשת הפן היהודי אינה בסופו של דבר רדיקלית יותר בביקורת הציונות שבה, מאשר עמדה שמאלית השואבת את השראתה מהאקדמיה במערב? האם ניתן בכלל לשנות את המצב התרבותי-כלכלי-פוליטי בישראל ללא הפיכה למפלגה, או שלהפך – אין אפשרות להקים מפלגה מזרחית ללא טשטוש מוחלט של הגדרותיה וויתור על עיקר סדר-יומה?

האם פתרון של יצירת חברה רב-תרבותית יכול לספק לשם תיקון העוול למזרחים כקבוצה ולתרבות המזרחית, ללא תיקון כלכלי, או שיהיה בו משום החלשת הסולידריות החברתית והסכמה לסדר-היום הקפיטליסטי? האם אפשרות ההכללה הנכונה של התרבות המזרחית בארץ היא על-ידי שילובה בתרבות הקיימת, או שלאחר דיכוי תרבותי ארוך יש צורך בבדלנות, בחזרה למוזיקה הערבית ולא ביצירת פופ מערבי-מזרחי? ומה קורה כאשר חלק גדול מן המזרחים הם למעשה מעורבים, אם לא בשל נישואי תערובת אזי בשל החינוך בארץ והזדהותם עם נקודת מבט ציונית ואירופוצנטרית, אשר גורמים להם לאמביוולנטיות ביחסם לעצמם ולתרבותם? האם אפשר בכלל לחדש את התרבות, ההיסטוריה והקהילה המזרחית לאחר שכבר התקיים בהן שבר ופירוק? והאם אחת הסיבות לתחושת השבר חסר התקנה בהווה אינה האמונה הרומנטית כי העבר היה רצף ולא היו בו שברים?

האם אפשר לדבר בכלל על המשכיותה של המזרחיות לדור הבא כאשר כל בתי-הספר ותנועות הנוער מלמדים את שלילתה, והאידיאל החברתי המשותף הוא הטלוויזיה, המחשב והקניון? והאם אפשר לדבר בכלל על היעלמותה כאשר השימוש בסטריאוטיפים רק מתעצם, כאשר העימות עם הפלסטינים ממשיך להבליט את היחס הגזעני לתרבות הערבית ולמזרח, כאשר מתמשכת חפיפה בין מוצא ובין מצב כלכלי וגיאוגרפיה, אך תוך כדי הפיכתה למורכבת עם הגעתם של הרוסים, האתיופים והעובדים הזרים, וכאשר תכנים מרכזיים של התרבות המזרחית משמשים עדיין מוקד בבתי-הכנסת, בהלכה, במוזיקה, בלשון? ומה קורה כאשר מול המזרחיות מועמדת מראת ה"אותנטיות" התקשורתית, שבה רוב חברי הקשת הדמוקרטית המזרחית למשל משתקפים כמזרחים לא-אותנטיים, בגלל שבישראל שמאלנות ואקדמיה הפכו לניגודה של המזרחיות, ומולם יהודה ברקן וצביקה הדר האשכנזים מצליחים בקלות לשקף מזרחים "אותנטיים", בעזרת אימוץ של מספר סטריאוטופים והצגת המזרחיות כקומדיה?

והאם לא עבר כבר זמנה של המזרחיות ב-2013? דובר בה רבות עד שהנושא התיישן ונמאס מאותו "שד עדתי" (מזרחי או אשכנזי)? או שאולי עדיין לא התחיל הדיון האמיתי? האם יש לבקש דור שלישי ורביעי וחמישי מזרחי, והמשך של התרבות המזרחית בארץ מתוך הרלבנטיות והיופי של תכניה התרבותיים, מתוך הנאמנות למורשת ההורים וההתנגדות למחיקתה, מתוך הפוטנציאל הפוליטי שלה בקשר עם העולם הערבי, מתוך היותה חלק מהותי מאתנו שאין סיבה לשלול? או שמציאותם של דורות מזרחיים נוספים תעיד על פצע, על חוסר, שלא כדאי להוריש להם, ויש להסתפק בשינוי של הישראליות במעין פשרה בין מזרחים, אשכנזים, פלסטינים, רוסים, אתיופים?

ומדוע המזרחיות מצליחה להתבטא יותר כשאלות, פחות כתשובות? יותר כדיאלוג ופחות כמונולוג? והאם זה טוב או רע?

[נכתב במקור לפני ארבע שנים, מתפרסם כעת כהרהור על הסדרה "השד העדתי" בטלוויזיה ועל שמה]

לתרגום לאנגלית של המאמר ראו כאן

אודות almog behar

"צִמְאוֹן בְּאֵרוֹת", "אנא מן אל-יהוד", "חוט מושך מן הלשון", "צ'חלה וחזקל".
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמר, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על השד העדתי הוא מזרחי או אשכנזי?

  1. shaultweig הגיב:

    אני לא קיבלתי חינוך בישראל

    אני למדתי בבית הספר "בליך" ברמת גן שנחשב אז לבית ספר יוקרתי מאוד בו למדו ילדיהם של שועי ועשירי הארץ, אני הייתי בן עניים שקיבלו אותי לבית הספר במקרה ובמזל לא העיפו אותי. חוץ מהסביבה של סלמה ג (רמת השיקמה) שבה גדלתי היו על כתפי המשקולות של המאניה דיפרסיה שהייתי מודע לה רק אחרי 32 שנה שהתרסקתי עם ארוע דיכאוני קשה. צלחתי את המכשולים הקשים ועברתי את הבגרות בזכות העובדה שהיה (אולי יש ?) לי ראש חזק במתמטיקה שהקנה לי כרטיס כניסה למגמה ריאלית. היו לי קשיים באנגלית אבל גם בדוחק שהיה הצליחו הורי לממן לי שיעורים פרטיים באנגלית.בתקופתי לא היו יחידות והכשלונות במתמטיקה הפילו גם כאלה שבאו מבתים הרבה יותר עשירים ממני.הכותרת של מואיז היא "החינוך היהודי במרוקו" , בבית ספר בליך לא קיבלתי חינוך כי הוראת המקצועות ההומניסטים היתה הרבה מתחת לרמת הקטסטרופה. היו כמויות עצומות של חומר במגמה ההומניסטית. כשאני הייתי ב י"ב אז שר החינוך יגאל אלון אמר שני דברים1. שלבנים מותר לגדל שיער2. לחתור לכך שהלימודים יובילו לחשיבה ולא לשינון.זאת אומרת שלא ידעו איך ללמד לחשיבה במקצועות שאינם מדעיים (מתמטיקה,פיסיקה וכו)תואר ראשון במתמטיקה שלא עזר לי כמעט בכלום סיימתי בגיל 24. לאחר התואר הצמאון שלי לידע היה בפרוזה ובמוסיקה שהיא הרבה יותר ממה שמכונה "מוסיקה קלאסית"אז חינוך בישראל עד לפחות 1972 לא היה.

  2. yneder הגיב:

    כל כך נעים וקל להמשיך ולהחליק במדרון העדתי הזה. "מזרחיות" איננה ולא הייתה מעולם שאלה של מוצא. "מזרחיים" ודורשי קיפוח אחרים נמצאים בכל תולדות האנושות בכל מקום. טבעו של האדם גובר עליו לעולם. על הציר הסינוסי הדיאלקטי הזה פעם אתה למעלה ופעם למטה. מצער להיווכח כל פעם מחדש שתרבותו של עם, תרבותה של עדה הם בעצם מלחמת הישרדות לא על תכנים אלא על שליטה.

  3. פינגבאק: What is Mizrahiness? Seeking answers through questions | אלמוג בהר

  4. israebest הגיב:

    השד העדתי הוא שד בלבד ולא מציאות ממשית!
    אם עד שנות ה-70 סבלו "הספרדים" ביחד עם "האשכנזים", מתחת למשטר הסוציאליסטי, הרי שמאז 1977 נפרצו מסגרות השלטון והרבה "מזרחיים" נכנסו למרכזי קבלות ההחלטות בכל תחומי חיינו. למרות שתהליך השיקום הזה די הצליח, נותרו תאים מבוזרים בתוך החברה "הספרדית" שמנדבקו לעברם בניסיון להצדיק את אי יכולתם לחבור לנרטיב הישראלי בנבנה בארץ. זה כבר לא היציונות, שכן הציונות היא עצם העלייה ארצה. מדובר בהשתלבות מהגרים לתוך החברה החדשה שקולטת אותם. בעוד שאצל "האשכנזים" החיבור היה טיבעי ורובם נקלטו לישראליוּת, הרי שאצל "הספרדים" התהליך היה ארוך, בחלקו כושל והרבה בגלל משקעי העבר שחרטה המפלגה הסוציאליסטית. הגרעין הקשה של "האשכנזיוּת" נבנתה מתוך רצון של התבדלות והגנה עצמית של החרדים למיניהם. אבל ההתבדלות של קבוצת המיעוט הגדולה של "הספרדים" נעשתה לעיתים מתוך תחושת תסכול ורמיסת זכויות. "הפנתרים השחורים" ביטאו את התחושות האלה, למרות שלא זכו להצלחה ממשית בשטח ולא הותירו סימן של שינוי לחיוב. להיפך, "הפנתרים השחורים" העמיקו את הבידול של בעלי התחושה הקשה.

    פאוזה קצרה. ה"מזרחיות" היא התנגדות לישראליות ולא ל"אשכנזיות". האשכנזיות בעצם נמסה ברובה ורובם של צאצאי "האשכנזים" מגדירים את עצמם כישראלים. המזרחיים לוחמים בעצם בתהליך הישראליזציה שלהם, שאימצה רכיבים מן האשכנזיות רק בגלל שהאשכנזים שיתפו פעולה עם הישראליזציה. אנחנו נלחמים בעברנו ולא למען עתידנו! אנחנו נלחמים נגד "האשכנזיות" שכמעט ולא קיימת, והיכן שהיא קיימת שצל החרדים, אנחנו דווקא משתפים איתם פעולה. האין זה אבסורד?

    עלינו להבין שהישראליות איננה חילוניות דווקא, אלא היא מכילה בתוכה את גווני בני האדם שחפצים להתכנס לתוכה. הישראליות היא תהליך הריפוי של העם היהודי בכלל, עם שהולך ונכחד מעצמו בכל רחבי העולם (יותר מ-60% נישואי תערובת בגלות הגדולה ביותר בארה"ב). אני בהחלט משווה את הסיפור הנוכחי שלנו לתקופה הקדומה שבין תקופת דבורה ויפתח ובין תקופת שאול ודוד, בה כל עדות ושיבטי ישראל התגבשו לעם אחד בארץ ישראל.

    הניסיון לפרש את המתרחש בישראל במשקפיים של מונחים מרקסיסטיים ("אירופוצנטרי", "אוריינטליסטי", "קולוניאליזם" וכו') היא בריחה מהמציאות. הישראלי ממוצא "אשכנזי" רחו יותר היום מאירופה מאשר "המזרחי" הכמהה אליו ומחפש את מרגוע נפשו מעבר לים.

    עם המהפך של 1977 וכניסת מאסה רצינית של "ספרדים" לתוך מנגנוני השלטון החל התהליך החיובי של השתלבות חיובית של "הספרדים" לתוך החברה הישראלית, לתוך הישראליוּת.

    אלא מה? יסודות דתיים בחברה "הספרדית" שינקו את הכשרתם ותפיסת עולמם מהקבוצה החרדית ה"אשכנזית" הא-ציונית, התארגנה כדי להבטיח את עתידה וקיומה, רצתה להיאחז בעדתיות כדי לשמור על נכסיה ורווחיה. אותה קבוצה "ספרדית" הקימה את ש"ס ואת רשת החינוך "אל-המעיין". אלא שהמוטיב 'הספרדי' לא הלם אותם והם שינו את הגדרת המשותף הרחב של הקבוצה במונח "מזרחיוּת".המונח הזה היה בשימוש מועט עד זניח לפני 1982 וכעת המונח "ספרדיוּת" כמעט יצא משימוש והוא נשמע לעיתים רחוקות בשימוש הפעילים המזרחיים.

    אני רואה טעם לפגם בשימוש במונחים "אשכנזי", "ספרדי" ו"מזרחי". הם שיבוש של מונחים קודמים להם ואף אחד מהם לא מבטא באמת את האוכלוסיה שהן מנסות להגדיר.

    אשכנז זהו שמה של אירופה המערבית-מרכזית בשפה העברית. החל מימי הביניים המאוחרים יוחד המונח הזה בספרות היהודית למה שהיום היא גרמניה, בנלוקס וצפון צרפת, שהם היו כור ההיתוך המערבי של האוכלוסיה הנקראת היום "אשכנזים". כיום המונח "אשכנזים" כולל גם את יהודי מזרח אירופה, אולי בגלל מספרם הגדול יותר מאלה של יהודי מערב אירופה ששרדו את השואה. ובעצם "האשכנזים" כוללים את כל מי שהנקראים "מזרחיים" דוחים מקירבם.

    המונח "ספרדי" מיוחד למקור היהודים בספרד. עם גירוש ספרד יהודים ממנה ומפורטוגל גלו לארבע כנפות הארץ. יהודים הגיעו לקהיר ולפולין, לבריטניה ולדרום אמריקה (עד היום נחשפים יותר ויותר צאצאי האנוסים במדינות כמו ברזיל, ארגנטינה, ונצואלה ועוד), למרוקו ולתורכיה. וגם לארץ ישראל הגיעו. כיצד "המזרחיים" של היום יכולים אם כן לקרוא לעצמם "ספרדים"? הרי זה השתלטות בלי מתקבלת על מונח ששייך לכלל עם ישראל. ואינני מדבר רק על פיזור יהודי ספרד ופורטוגל בכל רחבי העולם היהודי, אלא על התוצרים התרבותיים והאמוניים המשותפים לכולנו שנוצרו על ידי יהודי ספרד.

    המונח "מזרחי" הוא המונח המטעה ביותר, שכן אין בו כלל ערך מזהה כשלעצמו. מזרחי למה? לארץ ישראל? האם יהודי הודו נחשבים ע"י "המזרחיים" למזרחיים? למיטב זכרוני דווקא האורתודוכסיה "האשכנזית" אימצה אותם יותר מאשר "המזרחיים". באותה מידה גם יהודי מזרח אירופה הם "מזרחיים", כי הכל יחסי. יש כאן גם עשייה פוליטית נהנתנית של אלה שנוח להם לפעול באוירה של רדיפה, פילוג ומאבק, כדי להשתלט על תודעתם של יותר "מזרחיים".

    אבל לא רק כי הכל יחסי, אלא שבתוך החברה היהודית של מזרח אירופה יש כניסה של יהודי עיראק בעיקר עם ראשית הכיבוש המוסלמי של מסופוטמיה (המאה ה-7) ועד תחילת האלף השני לספירה., ואולי אפילו מאמצע האלף הראשון לספירה. ידוע שיהודים בכלל, וגם יהודי עיראק, נטלו חלק בסחר העולמי על ציר הודו, נסיכויות המפרץ, מסופוטמיה, קווקז ועד רוסיה. במקביל עסקו סוחרים יהודים בציר בוואריה, הדנובה, קווקז, הים הכספי וסין. באופן זה יהודים התיישבו לאורך הצירים האלה וכך נוצרו קהילות יהודיות בהודו, רוסיה, סין והקווקז. הדבר יצר חיבורים בין היהודים שבנו קהילות לאורך צירי המסחר העיקריים והשוליים. על פי התיעוד ההיסטורי קהילות של בני ישראל (ועוד בטרם נקראו יהודים) החלו עוד בזמן שלמה המלך שספניו כבשו את הים התיכון והים האדום, ביחד עם הפיניקים (בעיקר עם בעלי הברית הצידונים). קרתגו נבנתה ע"י אותם סוחרים שנדרש להם בסיס קבע באזור שעימו סחרו, ולכן היא נקראה "קרת", עיר מסחר ראשית בחוץ צפון אפריקה. בשלבים מאוחרים יותר הגיעו ספנים קרוב לודאי גם לבריטניה, והם קראו לאי "אלביון", הלבנה, בשל צוקי הגיר הלבנים הגבוהים לאורך חופי קנט.

    בגלל רדיפות של יהודי מסופוטמיה על רקע קרבות המוסלמים בבני המקום ופלישות של שבטים מונגוליים, ברחו חלקים מהיהודים לכיוון הקווקז ומזרח אירופה, לקהילות קטנות שנכחו במקום כבר תקופה ארוכה, ועוד בטרם ההגירות הגדולות של יהודי "אשכנז" לשם עם פרוץ פרעות מסע הצלב הראשון במאה ה-11.

    אני רוצה להדגיש שכל קהילות ישראל בגולה היו מחוברים ברוח ובגוף האחת לשניה. שליחי רבנים יצאו מאירופה והגיעו עד פס ובגדד, ושליחים מבגדד יצאו והגיעו לארץ אשכנז. יש תיעוד די יפה של הקשרים האלה בעיקר מאז עליית האסלאם במרחב השֶמי (שֶמיוּת הינה הגדרה תרבותית ולא גיזעית ולכן בהכרח היא כוללת את כל התרבויות שנוצרו מתוך אותה ציבילזציה שכללה את ארץ ישראל, בבל, אשור, מתרים, ארם נהריים).

    הכינוי של יהודי אירופה כ"אשכנזים" הוא גניבת הדעת כמו שהיינו מכנים את עצמנו כ"ערבים". היכן המשקל לזהות המעצבת של היהודי? לכן כמו שאנחנו קוראים בימים אלא ל"מזרחיים" 'יהודי ערב' ראוי שנקרא ל"אשכנזים" 'יהודי אשכנז'. אם לדבוק באמת, אז בכל האמת ורק באמת.

    לכן גם נקעה נפשי מאותם "יהודים ערבים" שקוראים שמדברים בהתרסה על מערכת היחסים בין "היהודים לאשכנזים". זו רשלנות אינטלקטואלית, גניבת דעת מכוונת ועריצות מוסרית.

  5. פינגבאק: נגנז בגנזך, מהדורת ה – 12.08.2013 | ניימן 3.0

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s