אין חוצים גשרים בְיום-הַכיפורים
אלא מניחים את הַמים
שֶיחצו בין הַזמנים.
ואני בְבוקר יום-הכיפורים הלכתי
מרחובות אַקְסַרַאי אל רובע גַלַטַה
מהלך שישים רגעים
ומול מפרץ קרן הזהב עמדתי
מול מים רבים
ונזכרתי את שנאמר כי אין חוצים גשרים ביום-הכיפורים
מעטים מתירים והרבים אוסרים.
*
נזכרתי איך בַלילה הַקודם הִנחתי את לבי
וכל איבריי הפנימיים
שיהיו לי קהל עבריינים להתפלל עמם
ועליתי על הגשר להתפלל עמם.
ושיננתי כל הדרך אל בית-הכנסת הגדול בגַלַטַה
כמו סובבו המילים מעל ראשי
ג' אלפי פעמים:
אלו המילים חליפתי ותמורתי וכפרתי
ילכו לפנַי לשחיטה ולצדקה ולמאכל
ואני אלך לפניהן לחיים טובים ולשלום.
*
כשירדה חמה מֵרוֹם קומתה
ונגעה בְראשי הַאילנות של איסטמבול
היו כל המתפללים שרויים
אֶין לַה אוֹרָה דֶי לַה נְעִילָה
עומדים ושרים וההיכל פתוח לפניהם.
ושערים רבים היו עומדים להיפתח לפנינו
בתוך חומות הלב, שערי אורה ושערי חשכה,
שערי זיכרון ושערי שכחה, שערי שתיקה ושערי תפילה,
שערי תשובה ושערי שאלה. והיינו כולנו עוברי גשרים ביום-הכיפורים
והמקום והקהל מתירים להתפלל את העבריינים.
אלמוג בהר 