יום אחד האיים יטבעו, שני שירים לרפאל אלברטי

יום אחד

 

             לרפאל אַלְבֶּרְטִי

יוֹם אֶחָד הָאִיִּים יִטְבְּעוּ. גַּם הָאִיִּים הַגְּדוֹלִים

הַמִּתְחַזִּים עַתָּה לְיַבָּשָׁה. וּכְלֵי הַמִּלְחָמָה

הַמּוּכָנִים תָּמִיד לְעָתִיד נוֹרָא לֹא יֵדְעוּ

מַה לֲּעַשׂוֹת כְּנֶגֶד הַיָּם. וַאֲנַחְנוּ, שֶׁהָיִינוּ

מַלָּחִים בַּיַּבָּשָׁה, נִהְיֶה נַוָּדִים בָּאוֹקְיָנוֹס,

וְנִתְרַגֵּל לְאוֹר הַכָּחֹל הֶעָמוּם הָעוֹטֵף אֶת הַכֹּל.

נָשִׂים הָרוֹת יִשְׂחוּ עַל הַגַּב, וְיִהְיוּ הָרִאשׁוֹנוֹת

לְוַתֵּר עַל הַבְּגָדִים בַּרֶחֶם הַגָּדוֹל שֶׁל הַמַּיִם.

אַחֲרֵיהֶן יַשִּׁילוּ הַנְּעָרוֹת אֶת הַמַּלְבּוּשִׁים הַיַּבַּשְׁתִּיִּים

וּבְעִקְבוֹתֵיהֶן יֵלְכוּ הַנָּשִׁים הַמְּבֻגָּרוֹת. וְאַחֲרוֹנִים יִהְיוּ הַגְּבָרִים

שֶׁעֲדַיִן יְנַסּוּ לְהַסְתִּיר אֶת עֶרְוָתָם. שָׁנִים יַמְשִׁיכוּ

לְהִתְכַּסוֹת בַּחֲגוֹרוֹת שֶׁל עוֹר, שֶׁלֹּא לְהוֹדִיעַ

מָתַי רוּחָם נוֹפֶלֶת וּמָתַי קָמָה

בְּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ חָשׂוּף מִמֶּרְחָק עוֹר וָאוֹר. אֲבָל הַנָּשִׁים

תְּגַדֵּלְנָה דּוֹר חָדָשׁ שֶׁל תִּינוֹקוֹת וִילָדִים, רְגִילִים לִשְׂחוֹת,

רְגִילִים לָצוּף, רְגִילִים לִצְלֹל, רְגִילִים לְאִי-לְבוּשׁ,

בָּרֶחֶם הַנִּמְשָׁךְ מִבִּטְנֵי הָאִמָּהוֹת לְבִרְכֵּי הָאוֹקְיָנוֹס.

הַנְּעָרוֹת יִצְחֲקוּ לָאָבוֹת הַמְכַסִּים אֶת זַכְרוּתָם,

וְיוֹשִׁיטוּ גַּפַּיִם קִדְמִיּוֹת וַאֲחוֹרִיּוֹת

לִידֵי הָאַחִים הַצְּעִירִים.

וּמִי שֶׁיִּלְמַד לִינֹק בְּתוֹךְ הַמַּיִם יִלְמַד לִפְתֹּחַ

אֶת הַטַּבּוּר לַיָּם, לְהַפְרִיד חַמְצָן מִפַּחְמָן, לְנַשֵּׁק

בִּנְשִׁיקוֹת קְטַנּוֹת זְרוֹעוֹת עַד שֶׁיַּצְמִיחוּ סְנַפִּירִים,

עַד שֶׁיְּגַדְּלוּ קַסְקַסִּים, וּלְסַמֵּן אַהֲבָה לֹא בְּמִלִּים,

רַק בְּבוּעוֹת שֶׁל אֲוִיר סְגוּרוֹת בְּתוֹךְ מַיִם, בִּשְׁרָכִים

שֶׁל שַׁעַר שֶׁנִּגְרָרִים מִן הָרֹאשׁ וּמִן הָעֶרְוָה.

נְעָרוֹת יִתְיַדְּדוּ עִם הַדָּגִים הַקְּטַנִּים, וְיַזְכִּירוּ

לִגְבָרִים כִּי הַפִּרְיוֹן תָּלוּי בַּהֲסָרַת הַחֲגוֹרוֹת בְּהַרְבֵּה

פִּנּוֹת שֶׁל יָם, וּבְהִתְרַגְּלוּת לִהְיוֹת מִתְבּוֹנְנִים אֵלֶּה בְּאֵלֶּה

כֵּיצַד אֵלֶּה פָּרִים וְאֵלֶּה רָבִים, דָּגִים בְּדָגִים,

גְּבָרִים בְּנָשִׁים, לִוְיָתָנִיּוֹת בְּלִוְיָתָנִים.

 *

מלח בַּיבשה

 

             לרפאל אַלְבֶּרְטִי

 

 א.

אֲנִי מַלָּח בַּיַּבָּשָׁה, סַפְרָן עִוֵּר

בְּמֶרְחֲבֵי מִדְבָּר, אִישׁ שַׁיְּרוֹת מֶשִׁי

בַּחֲנוּת כֹּלְבּוֹ, נַעַר מַעֲלִיּוֹת בָּאוֹקְיָנוֹס.

אֲבָל אֲנִי גַּם מֶלַח, דָּם

וַאֲדָמָה. וְאוּלַי חַמְצָן, בָּשָׂר וְגַלִּים.

אוּלַי כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ וְגַם אַף

לֹא אֶחָד מֵהֵם.

וְאַתְּ הָאֶצְבַּע הַמּוֹרָה אֶל הַיָּרֵחַ, אֲנִי

הָעַיִן הַמַּבִּיטָה אֶל הָאֶצְבַּע. אַתְּ

הַגְּבוּל בֵּין הָאֱמֶת לַחֲלֹם, אֲנִי

הַמַּשְׁפֵּךְ בֵּין הַשִּׂמְחָה לָעַצְבוּת. אַתְּ

כָּל הַדְּבָרִים שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי, אוֹ דָּבָר

אֶחָד שֶׁאֲנִי מַכִּיר מֵאָז וּמַתְמִיד.

*

ב.

מַלָּח בַּיַּבָּשָׁה: מֶלַח, דָּם וְרִגְבֵי אֲדָמָה,

פָּרָשׁ בָּאוֹקְיָנוֹס: גַּלִּים, בָּשָׂר וְחַמְצָן,

אִישׁ שַׁיְּרוֹת גְּמַלִּים בָּעִיר, סַפְרָן עָצוּב

בַּמֶּרְחָבִים הַפְּתוּחִים, בֶּדְּוִי

בְּפִסְגּוֹת מֻשְׁלָגוֹת, אֶסְקִימוֹאִי

בְּשֶׁמֶשׁ קוֹפַחַת, מְתַכְנֵת מַחְשֵׁבִים

בִּמְעָרָה,  בֶּן אַטְלַנְטִיס

בַּמֵּאָה הָעֶשְׂרִים וָאַחַת.

*

ג.

עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ נַוָּדִים, מַלָּחִים בַּיַּבָּשָׁה,

מוֹבִילֵי גְּמַלִּים בַּמֵּאָה הָעֶשְׂרִים וָאַחַת,

מוֹכְרֵי קֶרַח לְדוֹר הַמְקָרְרִים, דַּוָּרִים

בִּזְמַן שֶׁל מַחְשֵׁבִים. וְהָאַהֲבָה? הַגּוּף

זוֹכֵר אוֹתָהּ. אֲפִלּוּ הַמָּקוֹם זוֹכֵר. רַק

הַנֶּפֶשׁ גּוֹלֶשֶׁת לְאַט לְמָקוֹם אַחֵר.

*

התפרסם בבלוג של רן יגיל ב-14.9.2013