*
אֵל הִסתתר לִי. והוא עכשיו פורש ידיו כְּאַב
מאַיִן אֶל אַיִן כל מרחב השמים
שוכח שהסכים לבוא עמי למקומִי
שוכח כל פרטי תווי פנַי
מלבד הכאב.
אֵל הִסתתר לִי. בִּרחובות הַנהר, במגרות
השולחן, בבתים הנטושים, בתאי השחוק
והבכי, בלשונות הברכות והקללות, בזמנים שאינם
מן היום ואינם מן הלילה, במקומות שאינם
מקודשים ואינם מחוללים, במחשבה שאינה
זוכרת ואינה שוכחת.
אֵל הִסתתר לִי. ואני רוצה עכשיו להודיעו
כי מכל רהיטי הבית אהבתי את השולחנות
שלהם מגירות, מכל המילים אהבתי
את שתיקותיו, מכל האלים
רק הוא הסתתר לי.
פורסם בתוך חוברת "תפילות שלנו" 4, משיב הרוח מ"א, סתיו תשע"ד, ערב יום הכיפורים
אלמוג בהר 