מתוך בניינים נטושים

נִכְנַסְתִּי דֶּרֶך שֶׁבֶר בַּרִצְפָּה

יֵשׁ מִי שֶׁיּוֹדְעִים לִשְׁבּור

וְלֹא רָאִיתִי.

עָבַרְתִּי דֶּרֶך עֲרֵמוֹת אַשְׁפָּה

יֵשׁ מִי שֶׁיּוֹדְעִים לִבְעֹר

וְלֹא גִּלִּיתִי.

נִשְׁאַרְתִּי בִּגְלַל עֲיֵפוֹת הַקִּירוֹת

וְלֹא עָזַבְתִּי אֵת הַבַּיִת כְּבָר עֶשְׂרִים דּוֹרוֹת.

יֵשׁ מִי שֶׁיּוֹדְעִים רַק בְּכִוּוּן אֶחָד לַעֲבֹר

וְלֹא חִכִּיתִי.

חָלַמְתִּי שֶׁאַבִּיט עַל הָעוֹלָם מֵאֲחוֹרָיו

אֶאֱסֹף אוֹתוֹ וְיַאַסְפֵנִי אַל שׁבְריו

הָיִיתִי רַק אַחַת מִנְּשָׁמוֹת דַּיָּרָיו

קַמְתִּי בְּאַשְׁמֹרֶת לְטַיֵּל בֵּין חֲצריו.

מֶלֶךְ גָּר בְּתוֹךְ בִּנְיָן נָטוּשׁ

וּבִנְיָנִים נְטוּשִים מִתְגוֹרְרִים בְּתוֹךְ כֻּלָּנוּ

מְשׁוֹרֵר שַׂר מִתּוֹךְ בִּנְיָן נָטוּשׁ

וּבִנְיָנִים נְטוּשִים שָׁרִים מִתּוֹךְ כֻּלָּנוּ.

בָּאתִי כִּי שָׁמַעְתִּי הִתְלַחֲשוּיוֹת

קוֹלוֹת זְהִירִים הִזְמִינוּ פְּנִימָה

וְאֵיךְ אֵצֵא – מִתּוֹךְ שְׁבָרִים בְּלֵב?

אָדָם מְבַלֶּה אֶת שְׁאֵרִית חַיָּיו בְּשִּׁפּוּצִים וְתִקּוּנִים.

בְּכִיסֵי מִכְנסַי הִנַּחְתִּי פְּתָקִים שֶׁיָּגֵנּוּ עָלַי

מִפְּנֵי כָּל מָה שֶׁעָלוּל אֲנִי לִשְׁכֹּחַ

בְּכִיסֵי מְעִילִי הִכְנַסְתִּי כּוֹבַע וּכְפָפוֹת

קַר בְּבִנְיָנִים הנטושים בְּלֵילוֹת.

בָּאוּ מִשְּׁטָרוֹת

הֵאִירוּ פָּנָסִים

עַל אֲנָשִׁים מִתְחַמֵּמִים סָבִיב מְדוּרָה

עַל אֲנָשִׁים שָׁרִים מִתּוֹךְ תְּפִלָּה.

עַכְשָׁו הֵם מַפְנִים אֵת הַפּוֹלְשִׁים

עַכְשָׁו הֵם מַשְׁלִיכִים מֵחַלּוֹנוֹת מִזְרָנִים

בִּנְיָן שָׁלֵם מֵקִיא אֲנָשִׁים

וְהַקִּיא מְמַלֵּא אֶת הָרְחוֹבוֹת.

לִפְעָמִים בְּכַמָּה לֵילוֹת חוֹלְפִים עֶשְׂרִים דּוֹרוֹת

לִפְעָמִים דּוֹר אֶחָד נִמְשַׁךְ מֵאוֹת שָׁנִים

וְכוֹכָבִים נִּשְׂרָפִים וּבְנֵי-אָדָם נִּשְׂרָפִים

וַאֲנַחְנוּ קוֹפְאִים בִּמְעִילִים.

בָּאוּ מִשְּׁטָרוֹת

הֵאִירוּ פָּנָסִים

צָעֲקוּ בַּקּוֹל שֶׁנֵּצֵא

בִּנְיָן שָׁלֵם מִקִּיא אֲנָשִׁים

הוּא מְבַקֵּשׁ לָשׁוּב וּלְהִתְרוֹקֵן

מֵאֲנָשִׁים – מַשִּׁירִים – מִמִשְטרוֹת –

כְּמוֹ לֹא הַיְנוּ.

עַכְשָׁו הֵם מַפְנִים אֵת הַפּוֹלְשִׁים

נִפְלֹשׁ

נִפְלֹשׁ רָחוֹק יוֹתֵר

נִפְלֹשׁ אַל תּוֹךְ נַפְשָׁם שֶׁל הַמַּפְנִים

אֲבָל מִתּוֹךְ בִּנְיָנִים נְטוּשִים נָשִׁיר שִׁירָה

זוֹעֲמִים כִּמְעַט כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים

מְיֹאָשִׁים כִּמְעַט כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים

רְעֵבִים כִּמְעַט כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ שְׂבֵעִים מִן הַמִּלִּים.

נִישַׁן בֵּין אוֹתִיּוֹת

נָגוּר בְּבַיִת שֶׁל שִׁיר

אוּלַי רְחוֹבוֹת יְרוּשָׁלַיִם יַאַסְפוּ אֲלֵיהֶם אֲנָשִׁים

מֵהַגָּרִי שֶׁפֶּה וּפְלֵיטֵי עֲבוֹדָה

וּמֵחָפְשִׁי בַּמָּה וּמְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת שֶׁנִּשְׁכְּחוּ

וּבְעָלֵי גַּגּוֹת שֶׁקָּרְסוּ

אוּלַי אֶת כֻּלָּם יְקַבְּלוּ הָרְחוֹבוֹת.

הֵם שׁוֹמְעִים עַכְשָׁו אֶת צְעָקוֹת הַמֻּשְׁלָכִים אֶל הָרְחוֹב

אֶת צְעָקוֹת הַהוֹלְכִים אֶל הָרְחוֹב

אֶת בֶּכִי הַתִּינוֹקוֹת הַמִּתְעוֹרְרִים אֶל הָרְחוֹב

יֵשׁ מִי שֶׁיּוֹדְעִים לְשׁבור

יֵשׁ מִי שֶׁיּוֹדְעִים לִבְעֹר

יֵשׁ מִי שֶׁיּוֹדְעִים רַק בְּכִוּוּן אַחֵד לַעֲבֹר.

–
פורסם בוויינט שירה