Rumpelnacht

כרבע ייקי שמחתי כשראיתי בוויינט יהדות אתמול את הכותרת "עכשיו תורנו: הייקה-פסט" – וחשבתי לעצמי, סוף סוף מישהו חקר על החג היהודי-גרמני רומפלנאכט שנחוג במוצאי שביעי של פסח, כלומר באותו זמן של המימונה, ושנעלם מעולמנו, ויחזיר אותו מעט לחיים.
הכותרת כשנכנסים לכתבה כבר העמידה את החג לגמרי מול המימונה: "כך פספסנו את המימונה הייקית (אבל אפשר לתקן)" – ולכאורה אישרה את הציפייה שהדברים יעסקו באמת באותה מורשת יהודית-גרמנית ספציפית שנעלמה.אבל הקריאה בכתבה גילתה משהו אחר ועצוב: השכחה והמחיקה והגזענות בארץ כל כך חזקים, עד שדור שלישי ליהדות גרמניה יכול לייצג את עברו ועדתו (אף על פי שהוא לועג למושג זה: "אני מודה שצירוף המילים "עדה" ו"ייקים" קצת Unnatürlich, צורם בצורתו המאוד לא טבעית. הרי "עדה" הוא מושג מאוד אזייאתי, שכן ייקים אינם נבדלים לעדות ואינם מתלהקים ללהקות (וודאי שלא בין שתיים לארבע אחר הצהריים)") רק דרך רצף של סטריאוטיפים ישראליים מקובלים על גרמנים, בתוספת שימוש בסטריאוטיפים ישראליים מקובלים על מרוקאים והיפוכם –
ולמה הגרמנים הם ההיפך מן המרוקאים? כנראה כי טוב בארץ להיות ההיפך ממרוקאים, אין סיבה ממשית מוצלחת יותר, ומדוייקת יותר.
כך מצליח בן דור שלישי ליהדות גרמניה לכתוב על חג ייקי דמיוני שהיה מתחרה במימונה המרוקאית, בלי להעלות לרגע בדעתו שאכן היה חג כזה, ובלי להתייחס אליו ולהביא משהו ממנו (ולכן הוא נשאר עם דיבור על "ייקה-פסט דמיוני"). אז עם מה אנחנו נשארים? עם זרם סטריאוטיפים ומילות קוד שכל סטנד-אפיסט ישראלי, גם לא ייקי, היה יודע לומר: יהודים-גרמנים הם אינדיבידואליסטים, ייקים הם ההפך מתחמנות, ייקים הם קרירים ודייקנים, המטבח הייקי אינו "מפולפל, רותח, מזיע ואימפולסיבי" כמו המטבח הצפון-אפריקאי, המוזיקה הייקית אין בה "הפגזת דציבלים נדיבה עד לשעות הקטנות של הלילה" כמו "אהלן וסהלן אהלן ביכום" המרוקאי, אלא היא סימפוניה של בטהובן. וגם האורחים הייקים אינם "רבנים עתירי כוחות-פלא ופוליטיקאים חנפים בתרבושי האודם" אלא: "דוקטורים למדיצינה, קומפוזיטורים "מהוללים" ושלל פרופסורים המכונים "אברבוך" על נשותיהם העונות לתואר "פראו דוקטור"", וכל שנותר הוא לבחור בין "שועל מימונות ותיק וססגוני כאריה דרעי" ל"תעשיין טכנוקרטי כסטף ורטהיימר".
וגם מעט מילות קוד מוכרות לכולם בגרמנית אנחנו מקבלים: קולטורה, אפְּפֶל שטרודל, שטראסה, שלאף-שטונדה.

כאילו לנו, יהודי-גרמניה, אין תרבות ממשית, מעבר לסטריאוטיפים והיפוכי-סטריאוטיפים.
וכאילו אין לנו צורך בחשבון נפש על הגזענות שלנו כלפי יהודי מזרח אירופה ויהודי המזרח-התיכון וצפון אפריקה, הכותב מספר לנו שב"קורסי מבוא למזרח התיכון" (שלא ברור אם הוא מייחס אותם לאוריינטליסטים או לאוריינטלים, אבל למה לדייק?) מלמדים "בדיחות, קריצות, מעטפות, עסקאות סיבוביות" וגם קומבינות שעליהן ייקים מעולם לא שמעו, יחד עם דברים כמו "חמימות", "משפחתיות" "עממיות" וצ'אפחות.
לא נותר לכותב אלא לקונן: "אנחנו נותרנו בחיקה החמים והחמולתי של הלבנטיניות, זו שכל המעז לערער על אדנותה המקופחת הרי הוא בחזקת גזען".

ולי לא נותר אלא לקונן: גם מי שנכנע לסטריאוטיפים על עצמו, דוגמת קרירות ודייקנות, כי הוא חושב שהם סטריאוטיפים חיוביים, נכנע למחיקת עצמו. תרבותנו היהודית-גרמנית, כחלק מן התרבות הגרמנית בכלל, היתה מורכבת, היתה בה קרירות והיתה בה לעיתים גם חמימות יתר אלימה.
אנחנו נטלנו חלק בעיצוב הגזענות בתוך העם היהודי עוד לפני שנפלנו קורבן לגזענות של הגרמנים הלא-יהודים כלפינו, ובארץ לאחר השואה לשוננו הגרמנית עברה תהליך של ביזוי.
כדי לשחרר את התרבות הייקית, והאשכנזית בכלל, מקריסתה אל תוך מבוך הסטריאוטיפים העצמיים והנגדיים שהתפתחו בתוך הישראליות, עלינו להכיר את תרבותנו בפועל, ולחלץ אותה מן הבינאריות של מזרחים-אשכנזים ומזרח-מערב, ולהביט בה באופן מורכב.
במובן מסויים, דווקא בשל העובדה שהיינו חלק מן הצד המדכא בתוך החברה הישראלית, תהליך השחרור הוא קשה יותר, כי לכאורה הישראליות מייצגת אותנו. אבל עלינו לעבור תהליך שחרור דומה לזה שעוברת המזרחיות כדי לשחרר את תרבותנו מן הכבלים של הישראליות, לשחרר את עצמנו מן הכבלים של עצמנו, ולהיות חלק מתיקון של החברה הישראלית.
אחרת כל מה שישאר לנו מתרבותנו יתאים למופע סטנד-אפ במקרה הטוב (וכן, אני יודע שהטקסט הזה בסך הכל נועד להצחיק), או ללאומנות ישראלית של צה"ל ושואה במקרה הרע.

ולעניין חג הרומפלנאכט (Rumpelnacht), הייתי שמח שמישהו ירחיב עליו מעט. בינתיים מויקיפדיה:
""ליל הבלאגן" הוא כינוי ללילה של מוצאי שביעי של פסח. פירוש הביטוי בגרמנית הוא "ליל ההעברה", והוא מתייחס לאריזת כלי הפסח ואחסונם, ובמקביל – החזרת כלי החמץ הביתה לשימוש. לילה זה זכה לכינוי מיוחד משום שהוא מאופיין בדחיפות ובזריזות מיוחדת. ברוב המשפחות עובדים אל תוך הלילה אפילו אחר חצות כדי לאפסן את כלי הפסח בטרם יכניסו לביתם דברי חמץ. משום כך גם במוצאי החג אינם אוכלים חמץ אלא אם כן הם יוצאים לאכול מחוץ לביתם".

 

 

אודות almog behar

"צִמְאוֹן בְּאֵרוֹת", "אנא מן אל-יהוד", "חוט מושך מן הלשון", "צ'חלה וחזקל".
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמר, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על Rumpelnacht

  1. עומר הגיב:

    גם את זה הם למדו מהמרוקאים?

    שוחד חובק עולם: סימנס שילמה שוחד של 1.4 מיליון דולר

    ******כולל 20 מיליון דולר לקידום עסקה עם חברת החשמל בישראל

  2. אברהם נוריאל הגיב:

    אלמוג
    כרגיל – שימחת אותי עד מאד מאד

    ולעניין הרומפלנאכט, המימונה, והעומק האוניברסלי של חגים

    בהכרותי הבלתי אמצעית הראשונה עם המימונה – בנתיבות לפני 30 שנה או יותר – אחד הדברים שלמדתי (את 'התיאוריה' – על המקור 'האוניברסאלי' של חיים בהרמוניה עם המוסלמים, על תחילת שנת סגסוג (לכך עוד אחזור), וכיו"ב, ידעתי עוד לפני החוייה המאד מרגשת הזו) הוא שהחג, על הבאת החמץ ששובר את הפסח בידי השכנים המוסלמים ועל הכנת מטעמי החמץ המהירים על ידי המארחים היהודים, קשור קשר הדוק ל"בלאגאן" של החלפת הכלים – כלומר לרומפלנאכט.
    בכל בית שבוא ארחו אותנו כיד המלך סיפרו לי המארחים, בעיקר המארחות, איך בשעות אחה"צ שטפו היטב את כלי הפסח, העלו אותם אל הבוידעם והורידו, עם צאת החג, את כל מערכות כלי החמץ.
    ומהדמיון וההקבלה הזו אתה יכול להקיש על גודל ההבדל בין 'גורל' יהדות מרוקו , למצער המעמד הבינוני-גבוה שבה, לבין יהדות גרמניה , למצער המעמד הבינוני-גבוה – אורתודוקסי שבה. מה אלו (במרוקו) היו יכולים לחגוג את החילופין ולהנות ממטעמי חמץ בזכות שיתוף הפעולה / האחווה / הסולידריות עם שכניהם המוסלמים, אלו (בגרמניה) היו מנועים ממנו.
    ומכאן, רק ברמז, לעניין העמוק .
    חוויה מרשימה נוספת שנחרתה בי בביקור ההוא בנתיבות הייתה הרחוב.
    כל הבתים פתוחים, מלאי אור, לבנים בוהקים ומזמינים, ובאין שכנים מוסלמים (ובאותם ימים גם לא שיירות אשכנזים עם 'מבט אנתרופולוגי') היו אנשים סובבים אלה לבתי אלה ו !!!
    פה מתחיל סיפורי
    כל הבאים אוחזים ענפי ירק ריחנים ש'מאיירים' ו'מגשימים' את הברכות – תרבחו ותסעדו או בדומה
    באותם ימים או אפילו קודם לכן
    נחשפתי לסיפורים שבירושלים של תחילת המאה העשרים היו נוהגים מנהג דומה (שוב, בשכבה 'סוציו-אקונומית' גבוהה יחסית) כשגם כאן הביקורים /ביכורים של המוסלמים , עם תקרובת 'ביכורי' ממתקי החמץ, היו מלווים בענפי ירק ריחנים, אלא שכאן הברכה הייתה 'סאנאתאכ חדרא' – שתהא שנתכם, השנה הבאה עליכם ועלינו לטובה, שנה ירוקה (שפע, פריון, וכיו"ב).
    כאן צריך להרחיב על השאלה – איזו שנה חדשה מתחדשת?
    ולהרחיב לא ארחיב. רק אומר שזו השנה שמתחילה 'סביב' יום השוויון 'החורפי' , שיש לה ביטוי אצל עמים / תרבויות אחדות, שהיא קשורה לכך שניסן הוא החודש העברי הראשון, ושיש לה משמעויות משיחיות מסוימות בהר4בה תרבויות.
    והמעט הזה מחזיר אותי לרומפלנאכט.
    בתרבויות גרמניות מסוימות (אני שמעתי על המנהג המתקיים עד היום בשוויץ הגרמנית) קיים, ב'איזור הזמן הרלבנטי' , חג הפאסטנאכט – קרנבל של 'שדים ורוחות' על השמח הטוב (וגם המסוכן … ) שבו. גם בו, כבל קרנבל קיים אלמנט חזק של 'חג השוטים' – חג הבלגן.
    אם אפשר יהיה להצביע על קשר כזה בין הרומפלנאכט לפאסט נאכט (אני משוכענ שאי אפשר יהיה, במצב ה'מחקרים האנתרופולוגים' העכשוויים, להוכיח קשר כזה)
    כי אז
    מתקבל הסבר עמוק יותר על ההבדל בין 'יהדות אשכנז' ל'יהדות ספרד-מזרח' – ההכרח של היהודים האורתודוקסים בגרמניה, ואולי גם מעבר לה, להתבדל באופן קיצוני משכינהם (הנוצרים פאגאנים) גם באותם דברים שהם 'הטמיעו' . לספרד-מזרח, לעומת זאת לא הייתה בעייה כזו בגלל הדמיון והקרבה התיאולוגית(!!)-פילוסופית-הלכתית בין האיסלם ליהדות, או למצער בין הפרקטיקה היהודית והפרקטיקה המוסלמית , בוודאי שבמחוזות שהיו 'המשכה של אנדלוס' ומרוקו בראשם.

    שתהא שנתינו ירוקה – בברכות האחד במאי

  3. מיכל שלו הגיב:

    אברהם נוריאל, היטבת בהסברך והיית כ"כ מדוייק, שנה ירוקה ומתחדשת גם לך.

  4. גיורא אביהר הגיב:

    מאוד קשה לך אלמוג בהיותך מזגזג בין מזרח למערב , במיוחד במציאות הישראלית , גם כאן אתה תועה במבוך שבחרת להיכנס אליו במודע , אתה יודע כמה אין סוף דרכים חסומות שם , בכל זאת אתה מסתובב במחוזות של בין לבין , לא מוצא מנוח ומעדיף מבוי סתום שאולי תפרוץ במילים או בדעה, תבורך על הדרך הקשה , מי כמוני חקלאי בישראל שיודע פרושה, כמו ללכת יחף בשדה שלף ולחשוב על מרבד רך שאני מיצר במדרך רגלי, במעוף החלום הגדול, בהצלחה
    גיורא אביהר מאנשי שלומך.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s