ארכיון חודשי: אוגוסט 2014

אמר חזקל: באתי אל חכם עבדאללה והימים ימי מלחמה, שטילים עולים ונופלים בין עזה לשדרות, ובין אשקלון לח'אן יונס, ואף עד ירושלים באו הדי הפיצוצים. ראיתי אותו שהוא טרוד מאוד. שאלתי אותו מה מטרידו. השיב לי שאינו פוסק מלשמוע קולות הפצצות והטילים והאעזקות, אבל דומה עליו שקול בני האדם נדם ושוב אינו שומע אותם. וביקש שנשב יחד לשיר, שאין הזמן מתאים ללימוד, שהנפש אינה פנויה והיא נפזרת, ואילו השיר יש לו איכות מיוחדת להשיב כל נפזרות הנפש, ונבחר שירים בניגון עצוב ובמילים קדושות, שישיבו דעת המקום עלינו. ופתח בספר פיוטיו של ר' ישראל נג'ארה ואמר, הוא שהיה רב העיר עזה מוכשר להתפלל עלינו ועליהם יחד, ונבחר משיריו שיעורר עלינו בשמיים דברי סנגוריה, שיהיו כל הטילים וכל הפצצות וכל הכדורים וכל הפגזים כאבק פורח וכענן כלה וכצל עובר וכחציר יבש וכרוח נושבת וכציץ נובל וכחלום יעוף, ויטלו אותם המלאכים מן השמיים שהרהיבו לעלות עדיהם וישימום כאין, ולא יהיו מאבדים אף אדם ואף חיה בגינם. להמשיך לקרוא ←

בשנות ה-50 של המאה ה-20 נכתבו על-ידי הפייטן ר' שלום רדאעי, שעלה מתימן לישראל, קינות המעברה שלו, במתכונת קינות ט' באב, אשר מהפכות לחלוטין את נקודת הראות היהודית המסורתית בפיוט: תימן מופיעה בקינה כמקום שבו התקיימו חיים יהודיים מלאים, כמעין ירושלים של ימות המקרא או ימות המשיח במסורת היהודית, ואילו ציון מופיעה כמקום שבו מתפרקים אותם חיים יהודיים, כלומר כגלות. להמשיך לקרוא ←

אמר רבי שמעון: יש המקבלים פני חבריהם בנשיקה, כמעשה יעקב עם רחל, ויש הנופלים על כתפיהם לחבק, כמעשה עשו עם יעקב. ואני בוכה. ובוכה אני עד שגם הנפש האהובה שפגשתיהָ תבכה גם היא, ודמעותינו יזדווגו על הקרקע. וגם כשבאתי לישא אישה, לא נפלתי לחבקה ולא קמתי לנשקה, אלא הייתי בוכה עד שבכתה אף היא והיו דמעותינו כותבות אותיות ומילים ופסוקים של אהבה, והיו העיניים מעיינות היורדים מים, והיו המים עזים מן האש, שאת האש ניתן לכבות במים, ואילו את המים לא ניתן לכבות באש. להמשיך לקרוא ←

אמר רבי שמעון: קשה גלות בארץ-ישראל מגלות בכל הארצות. שבכל ארצות שגולים בהן ישראל שכינה גולה עמהם, ובארץ ישראל אין שכינה עמהם. שבכל ארצות אומרים ישראל בבוקר בבוקר: דווקא היום יבוא משיח, ובארץ ישראל רואים הם כל היום עפרות דביר נחרב ובערב בערב אומרים: גם היום לא בא משיח. דבר אחר: ששכינתם בארץ-ישראל משכיחה מהם שבגלות הם, שחושבים שכיוון שקרובים הם למקום מלכות דוד הרי הם בארצם, ואז מאריך להם ולעמם הקדוש ברוך הוא את מניין ימי הגלות שקבע. שסוד גלוי הוא שהגלות אינה מקום שאליו הוגלו ישראל, אלא היא זמן שאליו הוגלו, וכל זמן שהשכינה גולה העולם כולו, ולא ישראל לבדם, מצויים בגלות והסתר פנים עומד בינם לבין ריבונו של עולם. ויש חכמים אחרים שאמרו: כל הנשמות גולות הן ממקורן שבאלהים, והעולם מצוי בגלות מאז הולדת אדם וחווה ועד אחרית הימים, ורק הגולה מגלה את הסודות שהטמין השם יתברך בעולם הזה וגולל האבן מן הבאר, ועל כן עלינו לברך המקום שהגלה אותנו, שאין לך אדם בלי שתהיה לו גלות, ואין לך לשון וחוכמה וגילוי ללא הגלות וההסתר ומה שאי אפשר לתאר. להמשיך לקרוא ←