תפילין טבעוני

הנה דוגמא לכך ששו"ת (שאלות ותשובות) בהלכה באמצעות ס.מ.ס יכול להיות מתכון לגסות רוח:

הרב שלמה אבינר נשאל האם יש "תפילין טבעוני":

ש: אני טבעוני. האם יש תחליף לתפילין מעור על מנת שאוכל לקיים את המצווה?
ת: לא.
ש: אז איך אוכל לקיים את המצוה?
ת: לפעמים בחיים יש צורך בהכרעות. עליך להכריע אם אתה רוצה דבקות בד' או דבקות בהמצאות בני אדם.

זהו. פה מסתיימת התשובה. ב"עליך להכריע", וב"המצאות בני אדם". ברור שהפונה מבקש לקיים מצווה ולדבוק בריבון העולמים, אבל הוא גם מוטרד מעניין צער בעלי חיים שהתורה מתריעה עליו.
מיד הרב אבינר מגיע לנקודת הקצה של "לפעמים בחיים יש צורך בהכרעות". למה, האם הפונה ביקש לקיים עבודה זרה, שפיכות דמים או גילוי עריות?
והקלף המנצח בדברי הרב אבינר הוא לקרוא לדברים "המצאות בני אדם", כלומר טבעונות זה עניין רחוק, זר, "המצאות בני אדם", לא כמו דברי הרב אבינר, ועל כן אין טעם לדון עמו בכלל.

מה עם להזכיר לשואל שביום הקדוש, יום הכיפורים, אנחנו מצווים, על דרך הדרש, לרחק מכל דבר העשוי מעור? מה עם להזכיר לשואל שאולי גם בגן-עדן היו בני-האדם צמחונים או טבעונים, ואולי שוב יהיו כך באחרית הימים, על פי "ספר העיקרים" לר' יוסף אלבו והרב קוק?
מה עם להציע לשואל שישתמש בתפילין שעבר במשפחה, כך שלא יעשה תפילין חדש במיוחד בשבילו?
מה עם להציע שישתמש ביומיום בתפילין של אב/אח/חבר/שכן, ולא יוסיף על העולם עוד תפילין שיצריכו לעוד עורות?
שאולי כבר מספיקים התפילין הקיימים בעולם לעוד שנים ארוכות ללא חדש?

מה עם לדבר עם השואל?

אבל האם מספיק מבחינה יהודית לטעון שטבעונות היא "המצאה של בני אדם", ואילו על התפילין הצטוונו מן התורה שבכתב ובעל-פה? האם הדיון נעצר בסימן קריאה, ללא שום מורכבות? האם באמת התקיימו כאן דברי אליהו הנביא: "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים"? ועל השואל לבחור בין יהדות לטבעונות ואין שום מקום לדיאלוג ביניהם, אלא רק מקום להכרעה, כפי שטען הרב אבינר, בין מצוות אלוה לבין רעיונות אנוש.

והרי עם הרבה "המצאות של בני אדם" אנחנו מתמודדים ומנסים להכיל אותן בתוך ההלכה היהודית, וראו מכוני המדע והלכה למיניהם, ומוצרים כגון שעון שבת ומעלית של שבת שנוצרו למרות שחשמל, שעון ומעלית הם בסך הכל "המצאות של בני אדם" (וראו פסיקתו של הרב יוסף משאש שהתיר להדליק חנוכיה בחשמל, ושהתיר לנשים ללכת ללא כיסוי ראש בשל הזמן המשתנה והמשמעות המשתנה של גילוי שער).
הזמן המשתנה הוא חלק מעולמו של כל פוסק ודיין, וחלק מעולמו של כל יהודי, והוא צריך לתת עליהם את הדין. תורה שהיא תורת חיים משתנה ומתרחבת כל הזמן עם החיים עצמם.


ראו תשובתו של הרב חיים דוד הלוי בתוך "שו"ת עשה לך רב" (כרך ז', סימן נד) על "הצורך בחידושי הלכה לפתרון בעיות שהזמן גרמן", שם הוא אומר בין השאר: "ברור ביותר, שכל חוק או תקנה אינם יכולים להחזיק מעמד זמן רב מפאת השינוי בתנאי החיים, וחוק שהיה טוב לשעתו, אינו מתאים אחרי דור או יותר, וטעון תיקון או שינוי וכדומה"; לדברי הרב הלוי "תורתנו הקדושה נתנה לנו חוקים ומשפטים צדיקים וישרים, מלפני אלפי שנים ואנו ממשיכים לנהוג לפיהם עד היום, ואף נמשיך עד סוף כל הדורות… דבר זה היה אפשרי רק משום שניתנה הרשות לחכמי ישראל לדורותיהם לחדש חידושי הלכה על פי שינויי הזמנים והמקרים, ורק בזכות זה נתאפשרה קיומה של תורה בישראל, ויכולים היו "ללכת" בדרך התורה והמצוות".
הרב הלוי מדגים כיצד במספר מקומות שבהם תורה שבכתב נמצאה ברורה מאוד באו חז"ל והרחיבו גדר, וכך למשל לגבי גיטין שבמקרא אנחנו מוצאים שיש לתת "ספר" ביד האישה, פסקו חז"ל, "בכל דבר שהוא בתלוש", וכן לגבי שחיטה שיש לכסות בעפר, חז"ל קבעו "בכל דבר שהוא מגדל צמחים", ולגבי עבד שנאמר שאוזנו תירצע "במרצע" פסקו חז"ל "אפילו בקוץ אפילו בזכוכית", ועל כך אמר ר' ישמעאל: "בשלושה מקומות הלכה עוקפת מקרא" (סוטה ט"ז).
במובן זה, מסביר ר' הלוי, "'הלכה' לא יכולה להיות כפי הוראת "מלה כמות שהיא", והרחבת המושגים מותרת, ולכן באו הלכות אלה ללמד זאת לחכמי ישראל מורי התורה". וכך הוא גם מסביר את דברי המדרש שהראה הקדוש ברוך הוא למשה בסיני מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש: "כדי לרמוז להם לישראל, על הרשות הנתונה להם "לחדש" בכל הדורות", וכי החידוש הוא חלק מן ההלכה שנמסרה למשה רבינו. וטועה מאוד כל החושב שההלכה היא קפואה ואין לסטות ממנה ימין ושמאל, אלא אדרבא אין גמישות כגמישותה של ההלכה, שכן יכול מורה הוראה בישראל, לפסוק באותה שאלה עצמה, ובאותה שעה עצמה, לשני שואלים, ולהטריף לאחד ולהכשיר לאחר… ורק בזכות גמישותה של ההלכה, יכול היה עם ישראל בכוח חידושים רבים ומועילים שחידשו חכמי ישראל לדורותיהם, "ללכת" בדרך התורה והמצווה אלפי שנים. ואם יעמוד להם לחכמי דורנו אומץ לבם "לחדש" חידושי הלכה לאמתה של תורה, בנאמנות מוחלטת לגופי ההלכה הכתובה והמסורה… תוסיף ההלכה להיות דרכו של עם ישראל עד סוף כל הדורות".
וראו באותו עניין דברי הרב יוסף משאש על שלושת עמודי ההוראה: "הדין, השכל והזמן", שצריך תמיד לצרף בין הדין הידוע לנו, מתורה שבכתב ותורה שבעל-פה עד דורנו ממש, לבין שכלו של אדם וכוח הגיונו, לבין ידיעותיו את זמנו, על השאלות החדשות בהלכה שהשתנות הזמן מעלה.

האם הזמן החדש, עם שוק הבשר המתועש במאה השנים האחרונות (ותוצריו הנלווים, גבינה, עורות, פרוות, ביצים, ג'לטין ועוד), השונה לחלוטין משוק הבשר בעולם קודם לכן, אינו יכול לעלות כשאלה הלכתית לפני פוסקי הדור?
האם להתעלם מהשינויים שהתחוללו בעולם עם המעבר לשוק בשר מתועש, ולצריכת בשר גבוהה הרבה יותר מכפי שהיתה נהוגה עד לפני מאה שנים, ולדבר רק על "הידור מצווה" באופן אוטומטי אין בו מעשה של היפוך הידור מצווה? האם יתכן שההידור בחיצוניות יהווה פגיעה בפנימיות?
השיח ההלכתי והרבני צריך להתבונן במה שקורה היום במשחטות, ולא רק כמקום עבודה לשוחטים ולמשגיחים. יש מקום לבדוק כיצד חיות תרנגולות ופרות, כיצד הן מופרדות מהעגלים והאפרוחים, כיצד הן מומתות, ומה המידה של "צער בעלי חיים" ההולכת וגדלה ככל שהתיעוש גדל וככל שהביקוש לבשר גדל, והאם היא פרופורציונית להיתר שניתן לבני-אדם לשחוט בעלי-חיים לאחר המבול. אולי בזמן הזה המתועש יש לתת הכשר רק לבשר שלא גרר צער בעלי חיים בלתי פרופורציוני?
השיח ההלכתי והרבני צריך להתבונן בצריכת הבשר המוגברת, והאם אין בה מידה של "בל תשחית", בשל הפגיעה הסביבתית בעולם עם גידול חיות למאכל, שנאמר "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך" (מדרש קהלת רבה, פרשה ז'). אולי בזמן הזה יש לקרוא לציבור לשוב ולאכול בשר רק בשבת?
עלינו לבדוק גם מאיזה עור בדיוק נעשה התפילין ונעשה הקלף, ואיזה חלק הוא לוקח בתעשיית הבשר, והאם חלק מהעור מגיע, כפי שעולה מכמה טענות, מעורם של עוברים מומתים בבטן הפרות? האם אלו לא שאלות שראוי שנשאל את מוכר התפילין שלנו? האם מוכרי התפילין בעצמם טורחים לברר שאלות אלו?
האם אפשרי להקים חוות חופש לעגלים ולכבשים, אשר רק לאחר שימותו מוות טבעי יהיה שימוש בעורם לצורך תפילין וקלף? האם אין בכך הידור מצווה?

כמה תפילין בפועל נמצאים כיום בעולם? האם בשל התיעוש והעושר – הרצון שלכל אחד יהיה תפילין פרטי משלו – לא הגענו ליצור מופרז שהוא הרסני, שהוא דווקא שונה מאוד מדרך אבותינו, בניגוד לניסיון לטעון שאנו ממשיכים בדרכם?
האם אי אפשר ליצור מאגר משותף של תפילין משומשים שיעברו בין הדורות, במקום קניית תפילין חדשים?
האם אי אפשר להתחלק בתפילין, למשל בין בני-משפחה, חברים, שכנים, או בשיתוף בבית-כנסת – במקום להרבות תפילין חדשים?
האם גם השימוש בקלף לשם כתיבת ספרי תורה ומגילות מתרחש היום הרבה מעבר למה שהיה מקובל בעבר, לצורך הידור בית-הכנסת בריבוי ספרים ומגילות, מעבר לנחוץ ביומיום ובחג?
"לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה' שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי" (ישעיהו א', י"א)?

וראו בהקשרים דומים דברי הרמב"ם (מורה נבוכים, חלק ג', פרק ל"ב) על עבודת הקורבנות בבית-המקדש שהיתה רק שלב מעבר אל התפילה, כיוון שלא היה הזמן נכון לבטל את עבודת הקורבנות כליל. וכן התנגדות הרמב"ן למנהג הכפרות לפני יום הכיפורים בתרנגולות, ובעד המרתו בכסף, וכך גם דברי הרב חיים דוד הלוי: "ולמה צריכים אנו דווקא בערב היום הקדוש, להתאכזר על בעלי חיים, ללא כל צורך, ולטבוח בהם ללא רחמים, בשעה שאנו עומדים לבקש חיים על עצמנו מאת אלוקים חיים".

 

אודות almog behar

"צִמְאוֹן בְּאֵרוֹת", "אנא מן אל-יהוד", "חוט מושך מן הלשון", "צ'חלה וחזקל".
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמר, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

12 תגובות על תפילין טבעוני

  1. יהודי חצימחוני הגיב:

    כל הכבוד אלמוג!
    יפה לראות יהודי טוב ששום דבר אנושי אינו זר לו!
    חילך לאורייתא גם בשלהי הדיסערטציעא

  2. מיקי הגיב:

    לא הצלחתי להבין מה הבעיה

    קצת קשה לרבע מעגל – אם התורה מצווה על הנחת תפילין וישנם הגדרות ברורות בגמרא איך מניחים וממה הם עשויים, אבל שיחליט השואל אם הוא רוצה לקיים מצווה כהלכתה שיקיים את המצוה כהלכתה (התנאים ואמוראים ידעו בדיוק כמו הכותב את החשיבות של צער בעלי חיים ובכל זאת כך הוגדרה ההלכה) – זוהי דרך
    ואם הוא טבעוני אדוק יותר משהו יהודי אדוק שלא יקיים את ההלכה.

  3. אור חדש הגיב:

    דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים, בעלי אסופות נתנו מרועה אחד. למה נמשלו דברי תורה לדרבן? לומר לך מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם, אף דברי תורה מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים. אי מה דרבן זה מטלטל, אף דברי תורה מטלטלין, ת"ל מסמרות אי מה מסמר זה חסר ולא יתר, אף דברי תורה חסירין ולא יתירין. ת"ל נטועים מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין. בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה?! מעתה תלמוד לומר כולם נתנו מרועה אחד אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא דכתיב (שמות כ, א) וידבר אלהים את כל הדברים האלה. אף אתה עשה אזניך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים את דברי אוסרין ואת דברי מתירין את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין.
    (בבלי, חגיגה, ג:)

    דבריך כדרבנות המכוונים מדרכי מיתה לדרכי חיים.
    לצערינו רבו בדורנו המטמאים שאזנם אינה כרויה כאפרכסת ולב לא קנו להם.
    מי יתן שנזכה לשמוע את דברי המטמאים ומטהרים ולהגדיל שמו של הרועה האחד שיכווין עדר מרעיו לתלמים אשר יוציאו חיים לעולם.

  4. almog behar הגיב:

    נדב ואור תודה
    מיקי – חז"ל הכירו את צער בעלי חיים שבדורם, תעשיית הבשר במאה השנים האחרונות הביאה את צער בעלי החיים לפרופורציות אחרות לגמרי שדורשות דיון הלכתי חדש בשאלת כשרות הבשר ושימושיו,
    כמו כן – מצויים לפנינו מוצרי עור רבים שכבר יוצרו, ובתוכם תפילין רבים ומגילות רבות – יתכן שאין צורך בחדש לזמן רב אם נכריע בדרך אחרת, וכך גם נשמר את הלכות חז"ל אבל גם נצמצם את התעשייה האכזרית סביבם
    אלמוג

  5. trombanetblogteam הגיב:

    במשנה במסכת סנהדרין (דף צ.) שנינו, כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחיית המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים, ואפיקורס. (ועוד) ובגמרא שם (דף צט:) פירשו, רב ורבי חנינא אמרו שניהם אפיקורס זה המבזה תלמידי חכמים. נמצא אם כן שהמבזה תלמידי חכמים אין לו חלק לעולם הבא.נראה לי שאתה המבזה…
    מעניין שלא הזכרת את ההלכה שלהלן..
    ברם, להלכה פסק רבי יוסף קארו שכתיבה על עור של עוף נבילה או טריפה כשר (שולחן ערוך אורח חיים לב, יב):

    "יהיה הקלף מעור בהמה וחיה ועוף הטהורים, אפילו מנבילה וטריפה שלהם, אבל לא מעור בהמה וחיה ועוף הטמאים"…

  6. almog behar הגיב:

    שלום,
    ודאי שנפסק להלכה שתפילין צריכים להיות מעור חיה טהורה,
    השאלה היא האם מעניין אותנו כיהודים מה משמעות שוק הבשר המתועש המודרני, והאם צריכות להיות לזה משמעויות הלכתיות, אשר לכשרות גידול החיות הללו והשימוש בהן,
    והאם צריך לשנות משהו, וניסיתי להציע כמה שינויים (שאף אחד מהם לא סותר את השולחן ערוך),
    אלמוג

  7. almog behar הגיב:

    ולעניין הראשון שהעלית – במקום שיש חילול השם אין חולקים כבוד לרב

  8. אלמוג יקר – בימים כתיקונם אני מתענג על מילותיך, והיום על אחת כמה וכמה, שמבקש אתה להקל סבל העולם ולתקן תיקון. האם יורשה לי להציע שיפורסמו הדברים מעוררי הטוב הללו באתר "אנונימוס" – התנועה לזכויות בעלי-חיים, יחד עם מאמרים אחרים שם בנושא היהדות ובעלי-החיים, ואולי גם ב"זנגביל" – בית ירושלמי ליהדות וצמחונות? מוכןה, כמובן, לקשר ולתווך על מנת להביא לפרסום הדברים.

  9. almog behar הגיב:

    בשמחה לגבי שני האתרים, אם הם ירצו
    אלמוג

  10. ירון הגיב:

    מסר לכל הדתיים פה:
    טבעונות זאת המצאה בדיוק כמו שכל התנ״ך הוא המצאה של בני אדם.
    בשר=רצח
    כפרות=רצח
    תפילין=עור של חיה שחיה בשבי ונרצחה
    אתם צבועים וחצופים!
    צער בעלי חיים שחיים חשוב פי כמה משטויות שאיזה רב משוגע אומר! הוא בסך הכל בן אדם לא פחות ולא יותר!
    ומגיע לחיות לחיות בדיוק כמו לכם לכו תתפללו עם לולבים ותפסיקו לפגוע בבעלי חיים!!

    • שלום ירון,
      שמי יוסףה ואני פעיל זכויות בעלי-חיים מזה שנים רבות, טבעוני 15 שנים וצמחוני 25 שנים.
      מה שכתבת לא עוזר לבעלי-החיים, וסתם מעליב לבני-אדם (ואני בינהם).
      מי שמפתח יכולת לראות את הזולת, לא משנה מאיזה סוג/מין, לחוש את כאבו/ה, מי שיש בלבו חמלה ואמפתיה, לא כותב כמו שאתה כותב.
      את מי זה ישכנע שכתבת "צבועים וחצופים"?
      אנחנו תנועה גדולה, ובינינו המון אנשים דתיים ומסורתיים וחרדים מזרמים שונים ביהדות ובדתות אחרות שמקדמים חמלה לבעלי חיים (על ארגון "בחמלה", למשל, שמעת?). לזלזל ככה באמונה שלנו ("שטויות שאיזה רב משוגע אומר") לא יעזור לך לשכנע אותנו. אם תלמד את הטיעונים הדתיים והמסורתיים למען בעלי-חיים – תוכל לעשות עבודה טובה יותר כאן ובכלל. וכל עוד אתה מתעצל לעשות את זה, השאר את זכות הטיעון לאחרים, שיודעים יותר ממך ויביאו יותר תועלת.
      אני כמעט חושד שהתגובה שלך לא אמיתית, ונועדה רק לעורר אנטגוניזם נגד טבעונות מטעם תעשיות הבשר… כי זה כל מה שהיא עושה.
      חפש את שמי באינטרנט על-מנת להבין ממי התגובה הזו מגיעה אליך, תראה שאני לא מתחזה, טבעוני ופעיל למען בעלי חיים שנים רבות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s